פי אריה כז

שמטייל עם הבהמה כמו דקתני פוקק לה זוג בצוארה דהיינו דלשון זכר קאי אאדם ולשון נקיבה אבהמה וה"נ לשון מטייל קאי אאדם ומילת עמה קאי אבהמה והיינו משום דקעביד מעשה דמטייל עמה. א"כ איכא חשדא דמה"ע בח"ח אפי' בדרבנן וזהו דקאמר ותניא אידך (או ותני טלה) דלא זהו הברייתא דמביא לעיל (ד' נ"ג) דקתני דמטיילת עמו והיינו דהבהמה מטיילת עם הזוג וכפירש"י שם דהבהמה מטיילת עם הזוג כדמשמע לשנא מטיילת לשון נקיבה עמו על הזוג קאי דיש לפרש הכי ולהכי לא מצי פריך מברייתא דלעיל די"ל דהיינו דכיון דלא קעביד שום מעשה שריא וכמ"ש ומטיילת עמו קאי אזוג ולא אאדם. אבל מהאי ברייתא דתניא להדיא דמטייל עמה דמשמע דהאדם מטייל עם הבהמה פריך שפיר עליה דרב. וא"כ לפי"ז יש לפרש ברייתא דלעיל מטיילת עמו קאי נמי אאדם דהיינו דמילת עמו קאי אאדם ולא אזוג כיון דמצינו דהאי ברייתא ס"ל להדיא דלא כרב ולהכי פריך דווקא מהאי ברייתא ובאמת שתי ברייתות הן אלא דמברייתא דלעיל (ד' נ"ג) לא מצי פריך דיש לומר דעמו קאי אזוג כמ"ש. וע"ז משני תנאי הוא דרב ס"ל כמ"ד דבח"ח אסור והאי ברייתא דקתני דמטייל עמה דהיינו דהאדם מותר לטייל עם הבהמה ס"ל דלא גזרינן בח"ח מפני מה"ע והשתא א"ש דהנה הרי"ף ז"ל בר"פ במה בהמה העתיק הברייתא דלעיל (ד' נ"ג) בזה"ל. ופוקק לה זוג בצווארה ומטיילת בחצר והיינו דפירושו כיון דהזוג נתון מע"ש והיינו שבצוארה מע"ש. ומטיילת הבהמה בזוג בלי שום אדם דה"ל מע"ש ואיהו לא קעביד שום מעשה וכן כתב הרמב"ם (פ"כ מהל' שבת) ופוקק לה זוג שבצוארה ומטיילת בו בחצר ולא קאי באדם כלל כמ"ש. אבל בר"ה אסור דמסתמא ברה"ר הולך עם הבהמה א"כ לפי"ז מיושב שפיר קושיית הש"ג דהא דפסקינן דמותר בחצר היינו כמו שפירשו להדיא דהזוג נתון מע"ש ומטיילת בחצר בעצמה דאיהו לא קעביד שום מעשה כלל אבל לטייל האדם עם הבהמה דאיכא מה"ע אפי' בחצר אסור ואין חילוק בין דאורייתא לדרבנן כלל וכדכתיבנא כיון דאין בו משום הפסד כלל בזה וא"ש. והמחבר שסתם בזה לטעמיה אזיל בב"י שכתב' לעיל

ונלע"ד דגם מהרש"ל והש"ך ס"ל כשיטת הש"ג דדווקא במקום פסידא מותר בח"ח בחשד דרבנן אבל הרמ"א ס"ל כשי' הב"י וסייעתו והוא דהנה ביו"ד (סי' פ"ז סעיף ג') דכתב שם הרמ"א דמותר לבשל בשר עוף בחלב שקדים וא"צ להניח שקדים אצלו אבל בשר בהמה בחלב שקדים צריך להניח שקדים אצלו ואם לאו אסור לבשל משום מה"ע וכ' הש"ך שם דהמהרש"ל ביש"ש פליג ארמ"א וס"ל דאפי' בבשר עוף אסור לבשל בח' שקדים אא"כ מניח שקדים אצלו ומביא הש"ך ראיה מהא דשבת (ד' נ"ג) דבזוג אעפ"י שהוא פקוק אסור משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא אע"ג דאיסור דמחזי כמאן דאזיל לחינגא דהוא מקח וממכר דרבנן וכן משמע ד' תוס' כתובות (ד"ס) עכ"ד הש"ך אמנם לע"ד לק"מ דמסתמא מקום שמבשלים הוא בחצר ולא בר"ה ובחצר בחשדא דרבנן ס"ל להרמ"א כשיטת הב"י וסייעתו דלא גזרינן משום מה"ע בח"ח אפילו במקום דליכא פסידא. כמ"ש. משא"כ המהרש"ל והש"ך שהביא ראיה מד' תוס' כתובות (ד' ס') ס"ל להדיא דדווקא משום פסידא שריא אבל בליכא פסידא אסור א"כ מה"ט אפי' בשר עוף בחלב שקדים ג"כ אסור משום מה"ע בחצר כיון דליכא פסידא א"כ דברינו הנ"ל תליא ג"כ בפלוגתת מהרש"ל והרמ"א כנלע"ד ועיין ויעויין בתוספת מועד קטן (ד' ח:) ואין כאן מ"ל

ולשיטת הרשב"א שהבאתי לעיל דס"ל דהיכא דשטחן בהיתר מע"ש א"צ לסלקן בשבת דליכא בזה משום מה"ע כמ"ש. ק"ל מהא דסוכה (ד' י':) גבי מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחא אמטללתא א"ל רב אשי זיל דליי' דלא לימא דמסכך בדבר המקבל טומאה ופריך והא קחזו דרטיבא ומשני לכי יבשא קאמינא לך ע"ש אלמא אע"ג דשטחן בהיתר בעת שהיה רטיבא מ"מ לכי יבשא אסור משום מה"ע אע"ג דלא קעביד שום מעשה מ"מ כיון דאסתליק ההוכחה אסור וי"ל דשאני התם דבשעת שטיחה אמטללתא היה זמן איסור בזמן ישיבת סוכה ולא הותר אלא משום ההוכחה וכיון דאסתליק ההוכחה אסור כיון דכל עיקר ההיתר משום הוכחה וכיון דאסתליק ההוכחה הדרא לאיסורא קמא משא"כ הכא דהיה שוטחן מע"ש בזמן ההיתר דא"צ שום הוכחה א"כ כיון דלא קעביד מעשה מותר א"כ לפי"ז אם שטחן מערב סוכות דהיה זמן היתר באמת אין צריך לסלק אחר כך כמו דשטחן מערב שבת לס' הרשב"א וסייעתו

ונ"ל להביא ראייה לשיטת הש"ג דדווקא במקום פסידא שריא בחשדא דרבנן בחדרי חדרים אבל בלאו הכי אסור דהנה בכריתות (ד' כ"א) דקאמר רב דם דגים שכנסו בכלי אסור ופריך מברייתא דקתני דם דגים וחגבים מותר לכתחילה ומשני מתני' דאית ביה קשקשים דלית ביה משום מה"ע אזי מותר לאכול ואין בו משום חשדא דאכל דם ורב בדלית ביה קשקשים אז אסור משום מה"ע והשתא לשיטת הב"י וסייעתו דלדעת תוס' כתובות (ד' ס') בדרבנן ליכא אי' דמה"ע בח"ח א"כ מאי מקשה הגמ' והוצרך לתרץ דאית ביה קשקשים הא התוספות לשיטתייהו בחולין (ד' ק"ט) דס"ל דדם שבישלו ליכא איסור דאורייתא ע"ש א"כ מאי מקשה הגמ' מברייתא עלי' דרב לישני דרב מיירי מדם שאינו מבושל או בפרהסיא וברייתא מיירי במבושל דליכא איסור דאורייתא ובבית שלא בפרהסיא דבחשדא דרבנן ליכא אי' דמה"ע בצנעה ומאי מקשה א"ו דאפי' בחשדא דרבנן אסור אפי' בח"ח אם לא במקום פסידא והוצרך לשנוי' דמיירי באית בי' קשקשים וי"ל דמ"מ איכא חשדא דיטעו דהדם אינו מבושל ואיכא חשדא דאורייתא וכמו שכתבתי לעיל דאיכא למטעי דיאמרו דלהטיח גגו הוא צריך באופן שאין בו צורך יו"ט כלל דמ"מ איכא חשדא בדאורייתא וה"נ מ"מ איכא חשדא דאורייתא דיאמרו דהדם חי דאיכא איסורא