פי אריה כו

למטה ביסוד ובזריקה מן הכלי איכא ב' טעותי' ע"כ תירצו התוס' דבאמת לתרי טעותין נמי חיישי' ודקא משני בפירכא דקדשים קלים שעשאן לשם ק"ק בדרום מעבר דקא עבר ה"נ משני אפירכא דלעיל דפריך חטאת העוף כו' ולתרי טעותין נמי חיישי' עכתו"ד רש"י ותוס' ונחזי אנן הא דפירש"י דתרי איסורין לא מחזיקינן לי' ע"כ לאו כוונת רש"י דלא יחשדו אותו דיעשה במזיד שתי איסורין והא דקא משני מעבר הוא דקעבר קאי אמזיד זה אינו דא"כ יקשה קושיית תוס' שם ד"ה לא שנא כו' שהקשה הריב"ם תינח מחבת לשם מרחשת אלא חריבה לשם בלולה אמרי בלולה היא אלא דמיעבר הוא דקעבר ועביד לה חריבה וכן בלולה לשם חריבה ותירצו דבהא לא טעי אינש שיעשה חריבה בלולה ובלולה חריבה יעו"ש ואי דנאמר דהכוונה דאמרי דמיעבר הוא דקעבר במזיד. א"כ אכתי יאמרו וכקושיית תוס' אלא ודאי דהא דקאמר מעבר הוא בשוגג והיינו דטעה וע"ז תי' רש"י דלתרתי טעותין לא חיישי' ותוס' ס"ל דלתרתי טעותין נמי חיישי' שיאמרו שטעה בתרתי וכן מוכח שם מתוס' לעיל יע"ש. א"כ נחזי אנן כמו דלפירש"י לא חיישי' דיאמרו שהיחיד טעה בתרי טעותין כ"ש דלא חיישי' שרבי' יטעו בתרי טעותין באמת דטעמא מאי אמרי' שלא יאמרו דטעה בתרי טעותין משום דאין מדרך ב"א שיטעו בתרי טעותין ולא יאמרו עליו שטעה בתרי טעותין וה"נ מה"ט גופא לא יטעו הרבים בתרי טעותין משא"כ לשיטת תוס' דלפי מאי דמשני מיעבר דקעבר הדר ביה משנויא קמא ואפי' בתרי טעותין נמי חיישי' שיאמרו שטעה בתרי טעותין וכמו שהכריחו מקושייתם א"כ חזינן דאיכא למטעי בתרי טעותין א"כ מה"ט יש לומר דאפי' לתרי טעותין נמי חיישי' שיטעו גם הרבים בזה כיון דחזינן דעבדי אינשי דטעו בתרי טעותין. והבן. אם כן כיון דהתוספות מכריחים דחיישינן לתרי טעותין אם כן מוכרח דלא כהגאון רז"מ בבאה"ט]

א"כ לפ"ז לכאורה לשי' רש"י בביצה (ד' י"ב) דס"ל דמאן דס"ל מתוך שהותרה כו' אפי' ליכא צורך קצת גם כן שריא א"כ הכא ליכא איסורא דחשדא דאורייתא כלל דאפי' יחשדו דבונה ביו"ט שלא לצורך ג"כ אינו אלא מדרבנן אמנם ז"א דרש"י לשיטתו בביצה (ד' י"א:) ד"ה אין בנין בכלים כו' כתב דבונה בבתים חייב בכל שהוא רק בכלי אינו חייב רק משום ממחק כו' עכ"ל משמע להדיא דסבירא ליה לרש"י ז"ל דבנין בית ביו"ט הו"ל איסור מה"ת וכן מוכח ביותר בד' רש"י ביצה ד' ל"א:) ד"ה ונפחת מאלי' כו' שכ' רש"י ולא אמרי' דהוה מוקצה מחמת איסור כיון דלא הוה פחיתתו איסור דאורייתא כדאוקמי' באוירא דליבני לאו מוקצה נינהו כו' עכ"ל משמע להדיא דס"ל לרש"י דבנין ביו"ט הו"ל מלאכה מה"ת א"כ אין ראיה

ולכאורה יש לה"ר מד' הרא"ש בשבת (פ' חבית ד' קמ"ו) לשי' הב"י והמג"א והגר"א דהרא"ש שם כ' דאין לה"ר לשי' רבינו ניסים דפסק דלא קי"ל כרב דבח"ח אסור. מהא דכתובות דממעכן ברגלו כלאחר יד בצנעה היינו דהתם אין איסורא דאורייתא לא גזרו כו' ע"ש אלמא דסבירא ליה להרא"ש לחלק בין חשדא בדרבנן לדאורייתא די"ל דה"פ דבאמת קי"ל דבחשדא דאורייתא לא מהני במקום פסידא כדאי' בע"ג (ד' י"ב) והתם בכתובות שריא במקום פסידא על זה כתב לחלק דהתם בכתובות הו"ל חשדא בדרבנן לא גזרו והיינו במקום פסידא כדאיתא התם וכמו דהתירו גוף השבות דכלאחר יד במקום פסידא ה"נ התירו איסור דחשדא בח"ח אבל בלא פסידא אין ראיה כלל כיון דבשבת מוכח דבדרבנן ג"כ בח"ח אסור ומסוגיא דכתובות אין הוכחה להיפוך א"כ כל כמה דלא מצינו ראיה מפורסמת דסוגיא דכתובות חולקות אין בידנו לאפושי פלוגתא בין סוגיא דשבת לסוגיא דכתובות וזה טעם קושיית השלטי גבורים בהביאו ד' תוס' כתובות וכ' דאין מדברי תוס' תירוץ לזה ע"כ כדכתיבנא והדרא קושיא לדוכתיה. סעיף ב

ע"כ נלע"ד ליישב קושיית השלטי גבורים וליישב ד' הרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים לולא דמסתפינא והוא בע"ה. דהנה הרשב"א והובא בב"י ושו"ע או"ח (סי' ש"א) כתב בגדים שכיבסן מע"ש ושטחן מע"ש דאין צריך לסלקן בשבת וראייתו מהא דביצה (ד' ט') דדווקא משובך לשובך אסור לטלטל אבל אם הניח הסולם בעיו"ט ליכא למ"ד דצריך לסלקו שלא יאמרו להטיח גגו הוא צריך כו' ע"ש והיינו משום דכיון דעשה מערב שבת ובשבת לא קעביד שום מעשה אזי ליכא משום מה"ע אם כן מעתה נחזי אנן באם היה הזוג על הבהמה מע"ש ומטיילת בשבת בעצמה בלא שום אדם דלא קעביד שום מעשה ליכא בזה משום מה"ע כלל ודווקא כשתולה הזוג בשבת או אפי' זוג תלוי מע"ש ומטייל עמה היינו שמטייל הבעל הבהמה עם הבהמה דקעביד מעשה אזי איכא חשדא דמה"ע משא"כ כשהבהמה מטיילת עם הזוג התלוי מע"ש ואין איש עמה אלא היא בעצמה דמיא ממש לכלים שטוחים מע"ש דאין בזה שום איסור כלל ואף למש"כ המגיד משנה (פ"כ מהל' שבת הל' ט') דאיסור דמחזי כמאן דאזיל לחינגא איכא אפי' כשנתן הזוג מע"ש ע"ש היינו דווקא כשאדם מטייל עמה איכא האי חשדא משא"כ כשהיא בעצמה הולכת ואיהו לא קעביד שום מעשה דמיא לכלים שטוחים מע"ש כנלע"ד ברור ועתה בע"ה יתיישבו קושיית הש"ג על נכון. דבאמת יש לדקדק דבשבת (ד' ס"ד) דפריך עליה דרב דכ"מ דאסרו חכמים מפני מה"ע אפי' בח"ח אסור דמיירי אפי' בחשדא דרבנן וכפירש"י שם מהא דתנן ולא בזוג אעפ"י שהוא פקוק ותניא אידך אבל מטייל עמה בחצר ומסיק כתנאי ובאמת לעיל בגמ' הובא הברייתא בזה"ל מטיילת עמו בחצר ואמאי שינה גמ' לשון הברייתא דלעיל (ד' נ"ג) הנ"ל ועוד יש להבין לשון ותניא אידך. וצריך להבין דברי חכמים וחידותם אמנם הוא הדבר שביארנו דהגמ' נחית לחלק כמ"ש בשם הרשב"א דהיינו דלשון מטייל עמה משמע דקאי אאדם