פי אריה כד

סימן ג סעיף א ישוב לדברי הרי"ף והרמב"ם ושארי ענינים מחודשים

המג"א סי' ש"א (ס"ק נ"ו) הביא בשם השלטי גבורים שתמה על הפוסקים דבטאו"ח (סי' ש"ה) פסקינן דפוקק לה זוג בצווארה ומטיילת בה בחצר אבל בר"ה לא משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא אבל בחצר מותר ולא חיישי' למראית העין בחדרי חדרים ולעיל (סי' ש"א) קי"ל כרב דכ"מ דאסרו חכמים משום מה"ע אפי' בחדרי חדרים אסור ובשבת (ד' ס"ד:) פריך עליה דרב דכ"מ כו' מברייתא דפוקק לה זוג כו' ומשני לה תנאי היא דברייתא דפוקק לה זוג שבצווארה ס"ל כמ"ד דלא גזרו משום מה"ע בח"ח ורב ס"ל כמאן דאמר דכ"מ דאסרו חכמים משום מה"ע אפי' בח"ח אסור א"כ הפוסקים דפסקו כרב וכברייתא דפוקק לה זוג כו' ארכבי אתרי ריכשי ותי' המג"א והגר"א ז"ל עפ"י מ"ש הב"י באו"ח (סי' של"ו) בשם התוס' כתובות (דף ס') דהא דאמרינן דכ"מ דאסרו חכמים משום מה"ע אפי' בח"ח אסור היינו היכא דהחשד יהי' באיסור דאורייתא היינו דיחשדוהו שכיבסן בשבת כמו דמי שנשרו כליו במים בשבת אבל היכא דהחשד אינו אלא בדרבנן כמו בפוקק זוג בצווארה דאפי' בר"ה אינו אלא משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא דהו"ל איסור דמקח וממכר דרבנן א"כ אפי' בר"ה חשדא דרבנן הוא ברה"י לא גזרו. וסוגיא דשבת (דף ס"ד) ס"ל דאין לחלק בין חשדא דרבנן לחשד דאורייתא משא"כ לסוגיא דכתובות (דף ס') דצינור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגלו בצנעה משום דאינו אלא כלאחר יד דרבנן לא גזרו בח"ח ואנן קי"ל כסוגיא דכתובות ע"כ תורף דבריהם ז"ל

ותימה לע"ד דסוגיא דכתובות אינה מוכחת כלל דמותר מה"ע בדרבנן בחדרי חדרים דז"ל הגמ' שם בכתובות (ד' ס') תניא נחום איש גליא אומר צינור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגליו בצנעה בשבת ואינו חושש מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו בי' רבנן אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא ופירש"י קשים ועשבים בסותרים ומעכבים את קילוחו ומימיו יוצאים ומתפשט לגג ודולפין בבית. א"כ מבואר להדיא דדווקא משום פסידא שריא רבנן [ועיין מנ"א (סי' ד"ש) שכ' דפסידא דמיא כמו שבות דשבות במקום מצוה יע"ש] והתוס' ז"ל שכתבו וז"ל ממעכן ברגל בצנעה והא דאמר כ"מ שאסרו חכמים מפני מה"ע אפי' בח"ח אסור היינו דווקא באיסור מלאכה דאורייתא כמו שוטחן בחמה כו' שאם יראו יסברו שכבסן בשבת. אבל הכא לא יראה אלא מלאכה כלאחר יד דהוה דרבנן ובח"ח לא גזרו עכ"ל ג"כ כוונתם ברור דהיינו דכיון דה"ל חשדא בדרבנן לא גזרו בח"ח משום פסידא: אבל בלא פסידא אפי' בחשדא דרבנן אסור בחדרי חדרים דאל"כ התחלת קושייתם לק"מ מהא דרב דהכא באיכא פסידא לא גזרו כלל אלא ודאי דחילוק התוס' הכי הוא דבאמת הא דרב דכ"מ דאסרו חכמים כו' אפי' איכא פסידא בדבר גזרו וכדאי' להדיא בע"ג (דף י"ב.) גבי נתפזרו לו מעותיו כו' והכא משום פסידא לא גזרו ע"ז תירצו דהתם החשד הוא בדאורייתא לא מהני פסידא משא"כ הכא דהחשד הוא בדרבנן לא גזרו בח"ח משום פסידא אבל אי ליכא פסידא כלל מאן לימא לן דבחשדא דרבנן לא גזרו בח"ח דכיון דמסוגיא דשבת (ד' ס"ד) מוכח דלא שנא דאפי' בחשדא דרבנן גזרו בח"ח מדפריך עלי' דרב מהא דזוג פקוק כו' ומסוגיא דכתובות לא מוכח כלל בליכא פסידא דלא גזרו בח"ח בדרבנן א"כ ד' המג"א והגר"א צע"ג

וזה נלע"ד ברור כוונת השלטי הגבורים בשבת ד' קמ"ו) בקושייתו הנ"ל על הפוסקים דס"ל דדווקא במקום פסידא שריא בדרבנן בחדרי חדרים שכ' וז"ל ולא ידעתי טעם נכון ליישב קושיא זו כי אעפ"י דאיסור הולך לחינגא אינו אלא מדרבנן ליכא לתרץ כדמתרצי התוס' בכתובות (ד' ס') כו' עכ"ל הש"ג. ולפי הנראה דבריו תמוהין כיון דזכר השר השליט ש"ג מד' התוס' בכתובות א"כ באמת אין קושיא מהא דזוג פקוק דמטיילת בחצר משום דלא גזרו בחשדא דרבנן בח"ח וכתי' המג"א והגר"א א"כ מאי מקשה אלא הוא הדבר שדיברנו דהשלטי גבורים ס"ל כמ"ש דפשט הסוגיא מוכח דדווקא משום פסידא התירו בצנעה במה"ע בח"ח בדרבנן. כי היכא דהתירו עיקר השבות דכלאחר יד במקום פסידא ה"נ התירו משום פסידא איסור דמה"ע בח"ח אבל בלא פסידא באמת אסור ובזוג פקוק דליכא פסידא אפי' בדרבנן לא מהני והתוס' שהוצרכו לחלק בין חשדא דאורייתא לחשדא דרבנן היינו משום דבחשדא דאורייתא לא מהני אפי' במקום פסידא בח"ח כדאיתא להדיא בע"ג (ד' י"ב.) גבי נתפזרו לו מעותיו דאם אינו נראה מותר פריך והא אמר רב כ"מ דאסרו חכמים משום מה"ע אפי' בח"ח אסור אלמא דבחשדא דאורייתא דנראה כמשתחוה לע"ג לא מהני אפי' בפסידא ע"ז הקשו תוס' דמ"ש הכא דמהני פסידא ומותר למעכן כלאחר יד בצנעה בחצר ע"ז הוצרכו התוס' לתרץ ולחלק בין חשדא בדאורייתא דלא מהני אפי' במקום פסידא לחשדא דרבנן דמהני במקום פסידא בחדרי חדרים. זהו נלע"ד כוונת השלטי גבורים ברור. ובאמת המג"א והגר"א תמכו יסודם אד' הב"י (סי' של"ו) דכ' בשם התוס' כתובות (ד' ס') דס"ל דבחשדא בדרבנן מותר בח"ח אפי' בלא פסידא אבל הראיתי לדעת דהש"ג ג"כ ידע מד' התוס' בקושייתו וכ' דאין ד' התוס' עולה מזור לקושייתו ע"כ כמ"ש וכפשט הסוגיא

ונלה"ר לכאורה לשיטת הש"ל בכוונת התוס' כתובות (ד' ס') דס"ל דדווקא במקום פסידא מותר בחשדא בדרבנן בחדרי חדרים דהנה בביצה (ד' ט') קאמר שם אמר רב חנן בר אמי מחלוקת ב"ש וב"ה