פי אריה כג

ראי' דבאמת לשיטת הרשב"א בחידושיו בברכות (ד' ל"ו) החולק אשיטת תוס' והרא"ש וס"ל דגרעינין לא הוה פרי לענין ברכה משום דהא דבערלה גרעינין חייב משום דאתרבי מאת הטפל לפירי אבל פירי לא הוה. א"כ מה"ט לענין ברכה נמי לא הוי פירי א"כ באמת מאי דלא הוה פרי לענין ערלה לא הוה פרי לענין ברכה אבל מאי דהוו פירי לענין ערלה אינו אלא מטעם ריבוי דאת הטפל לפירי דאתרבי גרעי' וקליפי רימון כו' ולא דהוי פירי באמת. ועוד דגרעינין הוי שומר לפירי כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בעוקצין (פ"ב מ"ב) וכ"כ הרא"ש שם א"כ לא הוה גרעי' פירי כלל א"כ ראיית הב"ח אינו ראי' ואפי' לשיטת תוס' והרא"ש דס"ל דגרעינין ילפי' מערלה לענין ברכה היינו משום דס"ל דגרעינין לאו מטעם ריבוי דאת הטפל לפריו אלא מצד הסברא וכמ"ש המעיו"ט שם ברא"ש (סי' ג') אבל כמה דברים איכא דלענין ערלה חייבין כמו קליפי אגוזים ורמון דלענין ערלה חייב ומ"מ לענין ברכה לא הוה פירי ואיך יליף הב"ח דכמו דלענין ברכה לאו פירי ה"נ לענין ערלה וז"א כמ"ש ומ"מ ד' בה"ג שישבנו לעיל א"ש דס"ל דחייב שקדים אף ברבעי ודמי' לנובלות כמ"ש לעיל וס"ל בנובלות ג"כ כהרמב"ם ועיין

ומ"ש הש"ך ועוד דבאמת לענין ערלה פטורין אלא דברבעי חייבין תמוהין דבריו דהא פלוגתייהו דהרמב"ם והטור אינו אלא לענין רבעי דהרמב"ם מפרש הא דתנן פ' קמא דערלה והנובלות כולן אסורות בין בערלה ובין ברבעי ובין בנזיר כו' והטור מפרש כולן אסורות דכל הפירות אסורין בערלה אבל לא ברבעי אבל בערלה לכו"ע נובלות אסורות א"כ איך כתב הש"ך דלענין ערלה פטורים נובלות ולענין רבעי חייבין לכן נרא' דט"ס הוא בש"ך וכצ"ל ועוד דהא בערלה באמת חייבין אלא דברבעי פטורין. וכונתו להקשות על הב"ח דמוכיח דהטור מיירי בבושלי כמרי להכי פטור מרבעי דכמו דלא הוה פירי לענין ברכה ה"נ לענין רבעי וע"ז כתב הש"ך דהא לענין ערלה באמת חייבין אלא דלענין רבעי פליגי א"כ אכתי קשה כיון דערלה וברכה שוין אם כן אמאי לענין ערלה חייבין בושלי כמרי: סעיף ו

והשתא לפמ"ש א"כ קודם בישולן אזי מברך שהכל אהני אגסים קטנים כמו בבושלי כמרי ובתנאי שאינן עפוצין כמבואר בפוסקים (סי' ר"ב סעי' ב') אבל אחר שמניחן בתבן ונתבשלו כדרכן נראה דמברך בפה"ע דזהו גמר בישולן וראיה לזה מהא דכתב הרא"ש בפ' כ"מ (סי' ג') דשקדים המרים כשהם גדולים כשמיתקן באור מברך בפה"ע וכ"כ התוס' (ד' ל"ח:) ד"ה משכחת לה כו' וכ"כ רבינו יונה פ' כ"מ (ד' כ"ט) ד"ה קורא כו' יע"ש והג"א (סי' ט"ו שם) דאותם ערמונים וחבושים שאינן ראויין לאוכלן חיין כ"א מבושלין כשהם חיים מברכין שהכל וכשהם מבושלים מברך בפה"ע עי"ש ולא דמי למ"ש המג"א בשם המעיו"ט (סימן ר"ב ס"ק ה') דבוסר שהוא מר ומעופץ אם מיתקן באור מברך שהכל שאני התם דלא נטעי אדעתא דהכי וכמו בגרעינין (סעי' ג') וכמ"ש הלבוש לחלק והובא בעט"ז (ס"ק ב') דשאני שקדים דנטעי להו אדעתא דהכי כשיהיו מרין למתקן על ידי אור משא"כ בגרעינין וה"נ באגסים קטנים דעיקר פריין כשיתקנו ע"י בישולן בתבן ואדעתא דהכי נטעי להו ה"נ מברך בפה"ע

וראיתי להפרישה (סי' ר"ד) שכתב לפרש ד' הטור (סי' ר"ד) שכתב דעל הנובלות שהם מין תמרים שאינן מתבשלין על האילן דמברך שהכל כ' ע"ז הפרישה היינו אחר שנתבשלו שמניחן בתבן ובשעת ברכה כבר נגמר בישולן עי"ש מבואר דס"ל להפרישה דאחר שנתבשלו בתבן דמברך שהכל וד' תמוהין דהא הטור בעצמו כתב (בסי' ר"ב) גבי שקדים המרים גדולים ולא כלום דאיזוקי מזיק ליה ואם מיתקן ע"י האור מברך בפה"ע וכ"ד הרא"ש אלמא אע"ג דקודם שמתקן באור דאינו מברך כלל מ"מ אחר שמתקן מברך בפה"ע כ"ש בנובלות דכשהם חיין מברך שהכל בודאי כשהם מתוקנין באור או ע"י ד"א דמברך בפה"ע ע דגם כן אדעתא דהכי נטעי דזהו עיקר אכילתן וכ"כ הדרישה בעצמו שם (סימן ר"ב) גבי גרעינין להרא"ש דס"ל דמברך בפה"ע אפילו כשהם מרים ומתמתקין ע"י האור דמברך בפה"ע דומיא דשקדים המרים דהו"ל כדברים שאינן נאכלין חיים רק כשהן מבושלים דמברך עליהם עיקר הברכה עכ"ד הדרישה אם כן מזה דהו"ה גבי נובלות שאינן מתבשלין על האילן לעולם רק אח"כ נתבשלו בתבן או במכמר דמברך אח"כ בפה"ע וכן מבואר (ד' ל"ח:) גבי תורמס דמברך עליו בפה"א אחר שליקה אע"ג דקודם לכן כשהוא חי הוא מר ואינו ראוי לאכילה כדאמרינן בשבת ד' ע"ד וד' קכ"ז) ובביצה (ד' כ"ה) וה"נ מכ"ש כמ"ש ועוד דכבר הוכחנו לעיל (סעי' ג') דלענין מעשר אחר שמיתקן חייבין הני נובלות דהו"ל סופו אוכל וכמו שכתבתי שם כ"ש דהוה פירי לענין ברכה

והא דאמרינן בפסחים (ד' נ"ג) דר' אילעאי בניסחני קץ ופירש"י תמרים של דקל זכר ואינן מתבשלין בו עולמית וגודרין אותן בניסן והם מתבשלים מאליהם בכלי כפות תמרים הלכך ר"א לא אפסיד מידי משמע דניסחני אינן חשובין פירי מדקץ בשביעית דלאכלה ולא הפסד [ועיין תוס' מנחות (ד' ע"א) ד"ה מרכיבין כו' מ"ש בפי' דניסחני בשם הערוך ולפי' הערוך י"ל קושיא הנ"ל שהקשינו לעיל (סעי' ד') ועיין]

י"ל ע"פ מ"ש הר"ש פ"ד דשביעית (משנה י') דפירות גמורין כיון דנגמר פריין מותר לקוצצן משום דלא הוה להפסד כדתנן התם (משנה ט') דכל פירות האילן כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם א"כ מבואר מזה אדרבא דנסחני הו"ל פירי גמורין אחר שמניחן בחותלות למעשרות וכן לענין ברכה אחר שמיתקן כ"נ לע"ד להעיר בכל זה: