פי אריה כ

דשביעית (פ"ז) אבל לענין מעשר לכולי עלמא חייב אפי' לרבנן וצריך תלמוד לכאורה [ובאמת בירושלמי דשביעית (פ"ד הל' ו') אמר דכפניות נפטרין מן המעשרות וצ"ל דבירושלמי מיירי בכפניות נקיבות דלאו גמר פריין וראיתי שם להגאונים ב' מפרשי הים בגליון שעמדו על הרמב"ם שהשמיט הך דינא דכפניות לענין מעשר ולא נתנו שום טעם לדבר]

ולכאורה אפשר לומר דהרמב"ם (בפ"ב מהל' מעשר כתב דעונת התאנים לענין מעשר עד אחר כ"ד שעות אחר אסיפתן דזהו גמר פריין והוא מירושלמי (פ"א דמעשרות) א"כ לפי"ז אפשר בדניסחני דכיון דאינן ראוין לאכילה רק אחר שנתבשלו בחותלות וכמ"ש רש"י בפסחים (ד' נג) לפיכך פטור כ"ז דאינן נגמרין לאכילה ולהכי השמיט הרמב"ם וסמך אהך דינא דתאנים

אמנם כיון דבש"ס קיי"ל דניסחני חייב במעשר אלמא דס"ל לגמ' דזה גמר פריין דמסתמא לא יפלוגו אסתמא דמתני' דכל שהוא אוכל חייב במעשר א"כ הדרא קושיא לדוכתיה

והמל"מ בפ"ב מהל' מעשר כתב בטעמא דהרמב"ם (פי"ב מהל' מעשר) משום דכתיב גבי מעשר תבואת זרעך בעינן שיהא ראוי לזריעה וכ"ז שאינן ראויין לאכילה אינן ראויין לזריעה עי"ש במל"מ. ותמוהין דבריו דהוא נגד סוגיא ערוכה דמס' סוכה (ד' לו.) דמסיק שם דע"כ לא קאמר ר"ש גבי מעשר דאתרוג הבוסר פטור במעשר אלא משום דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה כו' עי"ש א"כ מבואר דאתרוג הבוסר אינו ראוי לזריעה ומ"מ פליגי בנן עלי' (פ"א דמעשרות) ואמרי דאתרוג הבוסר חייב במעשר וכן פסק הרמב"ם שם (פ"ב מה' מעשר) אלמא אע"ג דאינו ראוי לזריעה ג"כ חייב במעשר וצ"ל דאע"ג דתבואה בעינן ראוי לזריעה וכן תלתן ה"ט כמבואר בירושלמי (פ"א דמעשרות) דכתיב תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח כו' וכמ"ש הכ"מ שם משא"כ בפרי כתיב פרי העץ וכיון דראוי לאכילה פרי איקרי. וזה מבואר בדברי הרמב"ם שכתב התפוחים והאתרוגים משיתעגלו חייבין במעשר מפני שהם ראויין לאכילה כשהם קטנים עכ"ל אלמא דעיקר טעמא שהם ראויין לאכילה

ומצאתי למהר"ם בן חביב בכפות תמרים (סוכה ד' לו) שעמד על קושיא הנ"ל על המל"מ ותירץ דבאמת גם רבנן דרשי דרשה כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ולא פליגי אלא דר"ש סבר דבקטנן אינן ראוי לזריעה ורבנן סברי דבקטנן ג"כ ראויין לזריעה עי"ש וצ"ע דבריו ג"כ דא"כ ר"ש ורבנן יפלגו במציאות דמר סבר ראוי לזריעה ומר יסבור דאינו ראוי לזריעה וכ"כ רש"י בסוכה (ד' ל"ו) להדיא דהא דפליגי רבנן ור"ש באתרוגים משום דאתרוגים אפילו קטנים אינן ראוי לצמוח וכ"ש קטני קטנים ובתפוחים בקטנים ראוי לצמוח ומודה לרבנן ובקטני קטנים אפי' בתפוחים ודאי פליגי הואיל וטעמא משום דבעינן ראוי לזריעה והם ודאי אינן ראוי לזריעה עכ"ד מבואר להדיא מד' רש"י ז"ל דטעמא דרבנן דס"ל דאתרוג הבוסר חייב משום דלא בעי' ראוי לזריעה דהא בקטני קטנים ג"כ פליגי רבנן וס"ל דחייב במעשר ובקטני קטנים בוודאי אינו ראוי לזריעה וכמ"ש רש"י אע"כ כמ"ש דדווקא בתבואה בעינן ראוי לזריעה משום דכתיב תבואת זרעך בעינן שיהא ראוי לזריעה משא"כ בפירות דכתיב פרי העץ וכיון דראוי לאכילה הו"ל שפיר פירי

ובמנחות פ' ר"י (ד' ט:) דאמר ר' ישמעאל גבי הכשר על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה היינו ג"כ דכתיב אשר יזרע אפי' רבנן דר"ש מודו כמו בתבואה דכתיב זרעך דג"כ מודו רבנן כנ"ל משא"כ בפירי כמ"ש ומבואר דלא כהמל"מ ומהר"ם בן חביב עכ"פ קושייתינו שהשמיט הך דינא דעירובין (ד' כח) גבי ניסחני קשיא

ונ"ל דהנה בחולין (דף כ"ה) ובעירובין (ד' כ"ח) גבי הא דתנן התם שקדים המרים קטנים חייבין גדולים פטורים קאמר שם איכא דאמרי לה זה וזה לחיוב ואמרי לה זה וזה לפטור ופריך למ"ד זה וזה לחיוב גדולים למאי חזי ומשני הואיל וראוי למתקן ע"י האור ובת"ה קאמר הורה ר"ח בציפורי זה וזה לפטור והרמב"ם ז"ל פסק כמ"ד זה וזה לפטור כמבואר בפ"א מהל' מעשר (הל' ט') ובפ"ב שם (הל' ה') אלמא דמ"ד זה וזה לחיוב הוא משום דהואיל וראוי למתקן באור. אבל אנן דקיי"ל דזה וזה לפטור אלמא אע"ג דראוי למתקן באור פטור א"כ מעתה י"ל דמ"ד בעירובין דניסחני חייב במעשר היינו ג"כ דס"ל הואיל וראוי למתקן ע"י מחצלאות כמ"ש רש"י בפסחים (ד' נ"ג) א"כ הו"ל כמו שקדים המרים גדולים דגמר פריין וראוי למתקן באור וס"ל ג"כ כמ"ד זה וזה לחיוב להכי ס"ל בהך דנסחני חייב משא"כ למאי דקיי"ל כמ"ד זה וזה לפטור משום דכיון דאינן ראויין לאכילה רק אחר שמתקן וכ"כ דלא מתקן פטור ולא אמרי' הואיל וראוי למתקן ה"נ בהך דנסחני כיון דאינן ראויין לאכילה רק אחר שמתקן כנ"ל ג"כ פטור א"כ הרמב"ם לטעמי' דפסק כמ"ד זה וזה לפטור להכי השמיט הך סוגיא דניסחני דס"ל דחייב דבאמת דמיא לשקדים המרים וא"ש

והשתא מיושב קושייתינו הנ"ל אמה דכ' הראשונים ז"ל דתמרים שלא נתבשלו באילן לעולם מברך שהכל מ"ש מהך דנסחני דעירובין הנ"ל דחייב במעשר וקיי"ל דמעשר וברכה חד דינא אית להו השתא א"ש דבאמת אנן קיי"ל דשקדים המרים זה וזה לפטור ולא אמרי' הואיל וראוי למתקן א"כ באמת אנן לא קיי"ל כהך דעירובין דניסחני הנ"ל וא"ש

אך קשה לשיטת רש"י סוכה (דף ל"ו) הנ"ל ולמ"ש הוא ג"כ שיטת הרמב"ם דאתרוג הבוסר כיון דראוי לאכילה אף שאין ראוי לזריעה חייב במעשר מ"ש משקדים המרים קטנים דג"כ ראויין לאכילה כמ"ש רש"י בחולין (דף כ"ה) וכ"מ בשו"ע או"ח (סי' ר"ב) דשקדים המרים קטנים מברך עלייהו בפה"ע עיי"ש