פי אריה יט

ריש דמאי דמדמני מתני' הני בדמאי משמע משום דלא חשיבי מסתמא עשרינהו א"כ התנא לא נחית רק לאשמועינן דהני סתמא עישר א"כ מיירי דהיו חייבים במעשר והיינו דנפלו במקום המשתמר וגם ראויין לאכילה היינו שכבר נתנן במכמר. אבל למ"ד תמרי דזיקי א"כ הם פירות חשובין דנגמר בישולן אלא דפטורין משום דהפקר הוה א"כ מאי ארי' דמאי הא ודאן נמי פטור משום הפקר אבל למ"ד בושלי כמרי דאינן פירות גמורין אלא ע"י מכמר א"כ לא חשיבי קמ"ל התנא דמה"ט לא חיישי' לדמאי אפי' במקום המשתמר אבל ודאן חייב במקום המשתמר אחר שמיתקן במכמר כמ"ש דכיון דסופו אוכל וא"ש בע"ה

איברא דיש להקשות עדיין בד' הרמב"ם דלמה השמיט הך אוקימ' דברכות (ד"מ:) דמוקי הגמ' דאם עשאן גורן חייב דהא אפי' ר' יוחנן דס"ל בירושלמי (פ"ק דדמאי) דודאן נמי פטור א"כ אינו מוכר לאוקימתא דעשאן גורן כמ"ש התוס' בר"ה (ד' ט"ו:) ד"ה בנות שוח כו' דהא לדידי' לא מקשה הגמ' מידי ע"ש מ"מ ס"ל לדינא דאם עשאן גורן חייב א"כ הרמב"ם אף דפסק כר' יוחנן דודאן נמי פטור כנ"ל מ"מ הול"ל דינא דאם עשאן גורן חייב ודוחק לומר דהרמב"ם סמך אמ"ש בהל' תרומות (פ"ב הל' ט') אלא דמשמע דס"ל להרמב"ם בכל גווני פטור אפי' עשאן גורן וטעמא בעי מאי כולי האי

ונ"ל דהנה בכריתות (דף כ"א:) גבי הא דאמר רב דם דגים וחגבים אסור פריך והתניא דם דגים וחגבים מותר ומשני כי תניא ההיא בדאית ביה קשקשים דלא חיישינן למה"ע וע"ש ומעתה י"ל דהנה הרמב"ם בפ"ב מהל' תרומות (הל"ט) כתב דהא דאם עשאן גורן חייב היינו בשדה דלית ליה קלא אבל בעיר דאית לי' קלא דיודעין דהפקר לא חיישי' בעשאן גורן א"כ כ"ש בנובלות דלא נפתחו כשאור דנכרות דלא נגמר בישולן א"כ בודאי לא חיישי' למה"ע כמו בדם דגים דאית ביה קשקשים שכתבנו א"כ הרמב"ם דמיירי בבושלי כמרי שלא נפתחו כשאור א"כ אפי' עשאן גורן פטור. משא"כ הגמ' דברכות דקאי למ"ד תמרי דזיקא ולדידי' הוא דהוצרך לשנויי בעשאן גורן משום דמ"ד תמרי דזיקי א"כ נגמר בישולן וליכא הכירא וא"ש א"כ לפי"ז בתמרי שלא נפתחו כשאור אפי' עשאן גורן פטור [ועיין ביצה (ד' ט') דב"ה סברי דשובכו מוכיח עליו לא חיישי' למה"ע. ובמ"ק (ד' ד':) זבלו מוכיח עליו ולא חיישי' למה"ע דנראה כעודר יעו"ש]: סעיף ג

ונבוא לנ"ד לפי מ"ש רוב הפוסקים הרמב"ם והר"ש והרא"ש והטור והרי"ו דמפרשי בושלי כמרי שנפלו קודם זמנן מברך שהכל ומבואר בדבריהם ז"ל דאפי' אינן מתבשלין באילן לעולם ג"כ מברך שהכל מדסתם הרמב"ם וכתב בפ"ח מהל' ברכות (הל"ח) הנובלות שהם פגין מברך תחילה שהכל משמע מסתימת לשונו בין שנפלו קודם זמנן ובין שאינן מתבשלין באילן לעולם ברכתן שהכל וכ"כ הר"ש פ"ק דדמאי (מ"א) להדיא שכתב וז"ל בושלי כמרי יש מפרשין שאינן מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין עכ"ל וכ"כ הרא"ש פ"ק דערלה (משנה ח') להדי' וז"ל בושלי כמרי תמרים שאינן מתבשלין באילן ונותנין אותן במחצלאות להתחמם עכ"ל וכ"כ הטור או"ח (סי' ר"ד) הנובלות והם מין תמרים שאינן מתבשלין על האילן עד כאן לשונו מבואר להדיא דלשיטת הראשונים הנ"ל בין שנפלו קודם בישולן ובין שאינן מתבשלין באילן לעולם מברך שהכל (קודם שמיתקן כמ"ש לקמן) א"כ מה"ט בהני אגסין שאינן מתבשלים לעולם באילן באינן עפוצים היינו שראוין קצת לאכילה וקודם שמתקן במספוא ברכתן שהכל כמו בבושלי כמרי הנ"ל

אלא דקשיא לן מהא דאמרינן בעירובין (ד' כח:) דפריך ובכפניות אין מערבין (פירש"י תמרים רעים שלא בישלו כל צרכן) והתניא קור ניקח בכסף מעשר כו' כפניות ניקח בכסף מעשר כו' ר"י אומר כו' וכפניות הרי הוא כפירי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר ומשני התם בדניסחני ופירש"י התם דקתני דהרי הוא כפירי לכל דבריהם בדנסחני בדקלים זכרים שעושין כפניות ואין נעשין תמרים לעולם וכפניות הרי הם גמר פריין ולוקטין אותן בניסן והני אוכלא ננהו וכי קאמר רב דכפניות לאו אוכלא בדקלים נקיבות דכפניות שלהם נעשין תמרין הלכך אכתי לאו פירי הוא ופריך אי הכי בהא לימא ר' יהודא שפטורות מן המעשר והתניא אמר ר"י לא הוזכרו פגי בתיוני אלא לענין מעשר בלבד פגי בתיוני ואהיני דטובינא חייבין במעשר ופירש"י פגי הן תאנים שלא נתבשלו אהיני הן כפניות והנך דטובינא כולן זכרים הם ומשו"ה חייב במעשר דגמר פירי הוא עכ"ד הסוגיא מבואר מהסוגיא דניסחני כיון דאינן נגמרים על האילן לעולם זהו גמר פריין וחייבין במעשר א"כ מה"ט לענין ברכה ג"כ הו"ל גמר פריין דברכה ג"כ תליא בגמר פרי כדאמר שם בעירובין (כ"ח:) גבי כשות דמברכין עליו בפה"א משום דהו"ל גמר פרי והרא"ש (פרק כיצד מברכין) כתב דברכה ילפי' ממעשר ע"ש ועוד דהא במעשר כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשר (הל"ג) דפירות שאינן ראויין לאכילה כגון הבוסר וכיוצא בו אין חייבין במעשר עד שיגדלו ויעשו אוכל שנאמר, מפרי העץ עכ"ל ואילו גבי ברכה קיי"ל בברכות (ד' לו:) דשיעורא דבוסר לענין ברכה כפול הלבן כרבנן דר' יוסי וכמ"ש התוס' והרא"ש ובשו"ע (סי' ר"ב סעיף ב') ובמעשר פטור בוסר כמ"ש א"כ כיון דקאמרי' דבניסחני דזהו גמר פריין לענין מעשר וכ"ש דזהו גמר פריין לענין ברכה והו"ל לברך אתמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם בפה"ע כל שאינן עפוצין ומ"ט דהני רבוותא דסברי דמברך שהכל

ונ"ל בהקדם ליישב על מה דק"ל למה שהשמיט הרמב"ם הך סוגיא דנסחני חייב במעשר דהא לכו"ע חייב במעשר דלא פליגי אלא לענין שביעית כדאיתא בתוס'