פי אריה יז

כן אינו ניכר אם הם מתאנה זו או לאו וה"ל ספק ומה דקתני במתני' פטורין מן המעשר משום דקתני התם בזתים ובחרובים חייב ודאי. קתני בתאנים פטורים היינו דלאו ודאי אלא ספק וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דמספק חייב לעשר עי"ש אלמא דאע"ג דמותרות משום גזל והיינו דסתמא אפקרינהו כדקתני מותרות משום גזל ואי דהוי ליה ספק אמאי מותרות משום גזל הא קיי"ל בב"מ (ד' כ"ה) ס' הינוח לא יטול ודעת הראב"ד (פ' ט"ו מהל' גזילה ואבידה הל' א') דמונח עד שיבוא אליהו ואף להרמב"ם שם לכתחלה לא יטול א"כ ה"נ כיון דס' הוא אי מתאנה זו או מעלמא אמאי יטול לכתחלה ואף שאין זה ראי' דלא דמיא לספק הנוח דהתם דלמא יבוא התובע ויטעון ברי משא"כ הכא דגם בעל התאינה אין לו טענת ברי דהא עם נפילתה נמאסת ונתלכלכת עד שאינה מכירה א"כ הו"ל ס' ממון לקולא עיין בחולין (ד' קל"ד) גבי ס' לקט כו' ושאר דוכתי ועיין בתומים בקת"כ (סי' קכ"ז) וקצוה"ח בקוה"ס (כלל א' סי' ו')

אמנם למ"ש הרמב"ם בטעמא דתאנה בנפילה נמאסת ומתלכלכת ואינה ניכרת א"כ סתמא אפקרינהו דהא הבעלים סברי דעוברי דרכים יתלו לומר דמעלמא נפל דאינה נכרת אם התאנה מזה האילן וכ"כ התוס' בב"מ (ד' כ"א:) ד"ה תאנה נמי כו' עיי"ש א"כ הול"ל דפטור לגמרי ממעשר ומ"מ כתב הרמב"ם דמעשר מספק: א"כ מעתה י"ל ברור להרמב"ם גבי תמרי דזיקי דאע"ג דמסתמא אפקרינהו משום דאיכא שקצים ורמשים ג"כ מעשר דמאי מספק כמו בתאנה הנוטה לדרך כמ"ש

ומעתה נבוא לביאור ד' הרמב"ם (פי"ג מהל' מעשר) הנ"ל והוא דהנה בתוספתא דדמאי (פ"ג) והובא בירושלמי (פ"א דדמאי הלכה א') איתא גבי נובלות וחכמים אומרים את שהטילו שאור חייבין ושלא הטילו שאור פטורין והיינו ע"כ כמ"ד בושלי כמרי היינו שנפלו קודם בישולן דאי כמ"ד תמרי דזיקי א"כ הו"ל הטילו שאור בודאי. דתמרי דזיקי נגמר בישולן וכמ"ש לעיל וכן יש להוכיח מירושלמי (פ"א דמעשרות הל' ב') דאי' התם התמרים משיטילו שאור (חייבין במעשר) ר' חייא בר ווא אמר משיתמלא החריץ ר' יונה בעי מה אנן קיימין אם משיתמלא החריץ נובלות הוא ואם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשילה היא כל צרכה עכ"ל ופי' נראה דאם משיתמלא החריץ איך קאמר בתוספ' משיטילו שאור הא בההיא שעתא דנתמלא החריץ נובלות הוא שלא נגמר עדיין בישולן ופטורות מן המעשר והיינו כמ"ד בושלי כמרי. וכפירוש הרמב"ם והר"ש והרא"ש והטור והרי"ו כמ"ש וכמבואר בירושלמי ג"כ (פ' כיצד מ') כמ"ש לעיל ודלא כהפ"מ עי"ש. א"כ חכמים דתוספתא דס"ל דתליא בהטילו שאור הוא דחייבין ע"כ ס"ל כמ"ד נובלות תמרה דפ"ק דדמאי הוא בושלי כמרי ופטורין אפי' ודאי טבל מלעשר אפי' מס' משום דכל דלא הטילו שאור פטורות הני נובלות מלעשרן כלל משום דלא חשיבי כלל לכן אפי' ודאן פטור. משא"כ כשהטילו שאור הני נובלות דחשיבי אע"ג דאיכא שקצים ורמשים דאכלי להו ומסתמא אפקיר להו כדאמר בב"מ (ד' כ"א) כמ"ש מ"מ חייב לעשר מס' כשהן ודאי טבל משא"כ כשהן דמאי אפי' נפתחו כשאור הני נובלות תמרה פטור מלעשר דמאי משום דאיכא ס"ס

ולפי"ז הא דכת' הרמב"ם (סופ"ג מהל' מעשר) דתאני' תחת התאנה מעשרן מספק למד הרמב"ם מהא דנובלות תמרה דירושלמי (פ"ק דדמאי) הנ"ל דמשהטילו שאור חייבי' דאע"ג דספיקא הוא משום דקרוב הדבר דאפקרינהו דאיכא שקצים ורמשים כו' ה"ה גבי תאנים תחת התאנה דאיכא סברא דאפקרינהו דבנפילתה נמאסת ג"כ חייב לעשר מס'. והשתא א"ש דהרמב"ם פסק לגמרי כמ"ד דנובלות תמרי דפ"ק דדמאי הוא בושלי כמרי שנפלו קודם בישולן וכחכמים דתוספת' פ"ק דדמאי ובירושלמי הנ"ל. דעד שלא נפתחו כשאור לא חשיבי וסתמא אפקרינהו משא"כ כשנפתחו כשאור א"כ חשיבי אע"ג דאיכא שקצים ורמשים מ"מ בעי לעשורי מס' וכחכמים דתוס' הנ"ל וכמו שפסק גבי תאני' תחת התאנה (סופ"ג מהל' מעשר) הנ"ל ומיושב בע"ה הכל

והשתא א"ש דלא סתרי דברי הרמב"ם שהקשינו לעיל דבהל' מעשר כ' דנובלות שלא הטילו שאור פטורין אבל הטילו שאור חייבין ולא אמרי' דמסתמא אפקרינהו ובהל' גזילה כתב דתמרי דזיקי פטורין משום גזל דהו"ל הפקר והיינו שנפתחו כשאור וכמ"ש לפמ"ש א"ש דלענין מעשר שאני דאע"ג דמסתמא אפקרי' מ"מ כשנפתחו כשאור מעשר מס' כחכמים דתוס' הנ"ל וכמו בתאנים תחת התאינה וכמ"ש. והא דכתב הרמב"ם (פט"ו מהל' גזילה הל' י"ד) דתאנים תחת התאנה פטורות משום מעשר היינו לעישורי וודאי פטור אבל מס' בעי לעשורי דאל"כ יקשה דהרמב"ם סותר א"ע מהל' מעשר (סופ"ג) ובאמת הרמב"ם לא מיירי בהל' גזילה בדיני מעשר אלא דכיון דהוצרך הרמב"ם להעתיק רישא דמתני' דתאינה מסיים סיפא וכמו דמפרש הרמב"ם ד' המשנה וכמ"ש הכ"מ בפ"ג מהל' מעשר דהיינו דפטורי' מלעשורי ודאי רק דמאי ה"נ נפרש דברי הרמב"ם וא"ש

ובזה ניחא ד' הרמב"ם בפי' המשנה (פ"ק דדמאי) שכ' דנוב' תמרה פטורין ממעשר מטעם ס"ס ספק הפקירן ואת"ל לא הפקירן דלמא עשרן ע"ש א"כ מבואר דווקא דמאי פטור אבל ודאי חייב וקשה דבירושלמי איתא דאפי' ודאן פטור וצ"ל דבפי' המשנה פסק כריש לקיש שם בירושלמי וכמ"ש התוס' בר"ה (ד' ט"ו) דיש לפסוק כריש לקיש דוודאן חייב משום דסוגיין בבבלי ברכות (ד"מ) אזלא אליבי' ע"ש ובאמת בחיבורו בפי"ג מהל' מעשר פסק כר' יוחנן וכ"כ דמצינן לשנויי ד' הרמב"ם דלא נאמר שבחיבורו חזר בו צריכין לשנויי ולמ"ש א"ש דהא הרמב"ם שם בפי' המשנה פי' דנובלות תמרה הם תמרים הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת בהם עכ"ל א"כ פי' כמ"ד תמרי דזיקי וא"כ נגמר בישולן א"כ מה"ט כתב דווקא כשהן עצמן דמאי מטעם ס"ס אבל כשהם בודאי טבל חייב משום דכל שהטילו שאור ונגמר