פי אריה טו

פרסומא ניסא ז"א דלרב ליכא מצוה בעשרה בזמנה דבלא"ה איכא פרסומא ניסא אפי' ביחיד. א"כ שפיר מוכיח הגר"א לפי גרסתינו אולם על הר"ן אין קושיא כ"כ די"ל דגירסתו אמר רב יודא אמר שמואל כמו הגי' בערכין (ד' ד') ושמואל אולי ס"ל כרב אסי דאפי' בזמנה קורין בעשרה משום פרסומא ניסא א"כ נדחית ראייה הב' של הגר"א. ואולי י"ל דלשון מבטלין ובאין לשון רבים משמע אפילו בעשרה קמיירי

עוד הוכיח הגר"א ז"ל דפרסומא ניסא עדיף לדחות מ"ע דאורייתא דהא לחד תירוצא שבתוס' פסחים (דף ק"ו) דקידוש היין הוא מן התורה ולא אסמכתא בעלמא וכ"ה שיטת המפרש בנזיר (דף ד'.) יעו"ש א"כ הא דאמר בשבת (דף כ"ג) דנר חנוכה וקידוש היום נר חנוכה עדיף אלמא דפרסומא ניסא עדיף לדחות מ"ע דאורייתא דקידוש היום ע"כ תו"ד הגאון

וק"ל מהא דר"ה (ד' ל"ד) דאמר שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין במקום שתוקעין ואין הולכין במקום שמברכין ופריך פשיטא הא דאוריי' והא דרבנן ומשני לא צריכא דאע"ג דהא ודאי והא ספק אלמא דאע"ג דספיקא הוא אי יקיים מ"ע דתקיעת שופר ומ"ע דתפלה דרבנן ודאי יקיים אפ"ה עדיף ספק מצוה דאורייתא מודאי מצוה דרבנן לענין לדחות אע"ג דתפלה תדיר מ"מ ס' מ"ע דאורייתא עדיף לדחות לודאי מצוה דרבנן דתדיר ואיך ידחה מצוה דנר חנוכה או קריאת המגילה מ"ע דאורייתא אלא ודאי צ"ל דודאי שאר מצות דרבנן נידחין מפני מצוה דאורייתא אע"ג דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה היינו היכא דאי יקיים מצוה דאורייתא אזי יעקר איסור דרבנן בקום ועשה כמו ערל הזאה ואיזמל דאי יקיים מצוה דאורייתא יעבור אאיסור שבות בקום ועשה פסחים (ד' צ"ב.) משא"כ היכא דאי יקיים מצוה דאורייתא אזי לא יעבור אדרבנן בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה אזי אמרינן דעדיף לדחות דרבנן בשב ואל תעשה מלדחות מצות עשה דאוריי' בשב ואל תעשה. משא"כ במצות נר חנוכה ומקרא מגילה דאיכא פרסומא ניסא אחמור רבנן ושוי' כמו קום ועשה לדחות מצוה דאורייתא בשב ואל תעשה והשתא מיושב קושיית המג"א על נכון בע"ה. דהתם בסוכה (דף נ"ד) גבי שיר של שבת ושיר של ר"ח. דנהי דלעומת מעלה דתדיר בשבת איכא מעלה דר"ח לפרסומי דנקבע החודש בזמנו אבל מ"מ ליכא מעלה דפרסומא ניסא כלל משא"כ בהא דכ' התוס' בשבת (ד' כ"ג) דלעומת מעלה דתדיר דקריאת ר"ח איכא כנגדו מעלה דפרסומא ניסא דחנוכה ומעלה דפרסומא ניסא עדיף אפי' לדחות מ"ע דאורייתא דהוה תדיר ומקודש כמו עבודה ומקרא מגילה וכן קידוש היום לשיט' הסוברים דעל היין מה"ת והו"ל תדיר מ"מ נר חנוכה דוחה אותה אלמא דפרסומא ניסא שאני וה"נ דפרסומא ניסא דקריאה דמפטיר דחנוכה דוחה לר"ח ומיושב קושיית המגן אברהם כד' השב יעקב ולא מטעמי' כדכתיבנא

בסיומא דפסקא מצאתי לכאורה סתירה לפסק הנמוק"י והמחבר הנ"ל שכ' דציצית קודמת לתפלין מד' הרא"ש הל' תפלין (סוף סי' ל"א) שכ' בשם השמושא רבא וז"ל אמר רבא כל המניח תפלין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן עוה"ב והרא"ש כ' על ד' השמושא רבא שם דמביא כמה מימרות דלא נזכר בתלמוד ובאמת האי מימרא דרבא דכל המניח תפלין ומתעטף בציצית כו' כ' בעל מסורת הש"ס דלא ידע מקומו אבל מד' השמושא רבא מבואר להדיא דהמצוה להניח תפלין ואח"כ ציצית והרא"ש לא חלק עליו בדין זה וצ"ע כעת ועיין ע"ג (ד' ג':) מניחין תפלין בראשיהם תפלין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם כו' אין סתירה מזה משום דמזכיר מה דקדיש יותר דהא קאמר תפלין בראשיהם ואח"כ תפלין בזרועותיהם אלמא דלא כסדרן אלא ודאי כדכתיבנא: סימן ב

נשאלתי באותן פירות כמו אגסים קטנים שקורין (בארין) שאינם מתבשלין באילן לעולם רק אח"כ מניחין אותן במספוא ומתבשלין מהו הדין לענין ברכה

תשובה בע"ה בברכות (דף מ') תנן על הנובלות כו' אומר שהכל נ"ב ר"י אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו מאי נובלת ר"ז ור' אילעא ח"א בושלי כמרי וח"א תמרי דזיקי כו' עד סוף הסוגיא ובשו"ע (סי' ר"ב סעיף ט') סופי ענבים שאין מתבשלין לעולם וכן על הנובלות שהם תמרים שבשלו ושרפום החום ויבשו מברך שהכל ע"כ והוא שיטת רש"י שם בברכות דמפרש בושלי כמרי שנשרפו מחמת החום כמו מיכמר בשרי בפסחים (דף נ"ח) אך הב"י שם הביא בשם רבינו ירוחם שכ' נובלות שהוא מין פירי שלא נגמר בישולו מברך שהכל והב"י כ' עליו שלא דק שהרי אמרו בגמ' דנובלות הוא בושלי כמרי ופירש"י שרופי חמה שייבשום ושרפום החום וא"כ אינו ענין לשלא נגמר בישולם עדיין עכ"ד הב"י והב"ח (סי' ר"ב) והט"ז (סי' ר"ד) השיגו על הב"י בזה דרי"ו לאו יחידאה הוא דהרבה מרבוותא הכי מפרשי דהא הרמב"ם בפי' המשנה שם פי' דנובלות הם הפירות שנפלו פגין קודם שיתבשלו וכ"כ הר"ר יונה שם והרמב"ם בהל' ברכות וכ"כ הטור (סי' ר"ד) דנובלות שהוא מין תמרים שאין מתבשלין על האילן מברך שהכל עיין שם בב"ח וט"ז ומפני שבעניי יש לי בזה מעט עיון חילקתי לסעיפים להקל על המעיין: סעיף א

ונראה להביא ראייה לשיטת הרמב"ם והר"ר יונה והטור ורבינו ירוחם מירושלמי ברכות (פ' כיצד מברכין הנ' ג') וז"ל הירושלמי ראה נובלות שנשרו