פי אריה יב

וכ"כ המקנה שם והשתא א"ש בחגיגה דנשנית גם כן לאחר הדיבור וא"ש [ובצל"ח פסחים (ד' צ"ו.) תוס' ד"ה אבל אתה שובר כו' כתב דכוונת תוס' בקידושין הוא כך משום דאין עשה דוחה ל"ת אלא בסמוכין היינו או כשעשה ול"ת לפני הדיבור או שניהם אחר הדיבור אבל כשהעשה לפני הדיבור והל"ת אחר הדיבור ואינו סמוך לעשה או להיפוך הו"ל הפלגה ולא מיקרי סמוכין ולא כמו שהבינו העולם יע"ש שהאריך בזה א"כ לפ"ד הצל"ח נסתר זה ועיין בר"ש רפ"ב דחלה] וע' שעה"מ ומעתה כיון דגמ' דידן ס"ל דעשה לפני הדיבור חמיר טפי א"כ להכי קאמר שפיר מ"ט דת"ק דס"ל דפדיון הבן עדיף מעלייה לרגל הא בעלי' לרגל איכא נמי מצוה דחגיגה דישנה לפני הדיבור ומה"ט לידחי עשה דעלייה לרגל לפה"ב ואפי' אם תאמר דקילא משום דיכול לפוטרו מיגו דאי בעי מפקיר לקרקע וכדאמר כה"ג בשבת (ד' קל"א) שחייב משום דבידו להפקירן ע"ש מ"מ אכתי שקולים הם דהא בעלי' לרגל מקיים עשה דקודם הדיבור משא"כ בפה"ב ושפיר פריך מ"ט דרבנן הא לעלייה לרגל איכא נמי סברא דהו"ל מצוה עוברת משא"כ בפה"ב א"כ הו"ל תרי מעלות חדא דמקיי' בה עשה דקודם הדיבור ועוד דהו"ל מצוה עוברת. ואין להקשות א"כ לר' יודא אמאי צריך לטעמא דהו"ל מצוה עוברת תיפוק ליה דה"ל ישנה לפני הדיבור דהא לכו"ע בחגיגה (ד' ו') ס"ל או דראיה הוה ליה עשה דקודם הדיבור או דחגיגה הוה ליה עשה דקודם הדיבור אם כן מהאי טעמא עלייה לרגל עדיפא וי"ל דאצטריך לטעמיה משום דאל"כ יהיה שקולים ומה דבעי ליעבד להכי אצטריך האי טעמא דה"ל מצוה עוברת והכא תרתי ובפה"ב חדא ותרתי במקום חדא עדיפא. והשתא דאתינן להכי אין לומר פשוט דהכי פריך אמאי ס"ל לת"ק דדווקא פה"ב עדיף הא בפה"ב איכא מעלה דא"א לפטור ממנה כנ"ל ובעלייה לרגל איכא מעלה דעוברת. זה אינו דמנלן להמקשה דילמא ס"ל לת"ק דכיון דאי בעי פטר ע"י הפקר קיל ממצוה דפה"ב דלא מצי פטר נפשי' אפי' הוא אינו עוברת ומנ"ל להקשות מ"ט דלמא בזה פליגי דת"ק סבר דמיגו דאי בעי פטר נפשי' קיל ולהכי אדחית מפני פה"ב דלא מצי פטר נפשיה אפי' אי הוא אינו עוברת. ור' יודא סבר דמצוה עוברת עדיף אעפ"י דמצי פטר נפשי' א"כ כמו דלא מצי פריך על ר' יודא מ"ט משום דחזינן דס"ל דמצוה עוברת עדיף אעפ"י דמצי פטר נפשיה ה"כ אין קושיא על ת"ק דס"ל להיפוך דמצוה דפה"ב עדיף דלא מצי פטר נפשי' א"ו דבעלייה לרגל איכא תרתי דקודם הדיבור ומצוה עוברת משא"כ פה"ב וכדכתיבנא ולהכי פריך מ"ט דת"ק וא"ש [ועוי"ל דלמאי דאמרי' ביבמות (ד' י"ז:) ובכמה דוכתי שם דאסור לבטל מצות יבמין יעו"ש והינו דאסור לאדם להפקיע עצמו ממצוה ואף שאם אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון דסוף סוף אין בידו להפקי' קרקעו וליפטר מלעלות לרגל ויעויין בע"ג (ד' כ"א) ויעויין בפסחים (ד' ט'.) דעביד כדר' אושעי' כו' ועויין ברכות (ד' ל"א) ויש לחלק ומיושב קושייתינו]

ואין להקשות לפי"ז דהא בקידושין (ד' ל"ה.) מסיק לר' יודא דס"ל דב' כתובין הבאין כאחד מלמדין [עיין בתוס' חולין (ד' ס"א.) ד"ה מה התם כו' ותוס' שם ע"ב ד"ה מכדי דס"ל בפשיטות דהא דב' כתובים הבאין כא' א"מ אפי' בק"ו אין מלמדין ולאו דווקא במ"מ ע"ש ואכמ"ל] להכי נשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום דס"ל דנשים חייבות בשלמי שמחה ולא ס"ל כאביי דאשה בעלה משמחה דאין המצוה דשמחה מוטלת עליה אלא על בעלה. אלא סבירא ליה כר' זירא דנשים חייבות בשמחה אם כן הוה ליה שלשה כתובין הבאין כאחד היינו מצה שמחה והקהל ואין מלמדין עי"ש. א"כ קשה מאי צריך ר' יודא לטעמיה דהו"ל מצוה עוברת תיפוק ליה דעלייה לרגל הו"ל עשה השוה בכל דישנה בנשים משום שלמי שמחה וגם ישנה לפני הדיבור או משום חגיגה או משום עולת ראיה א"כ הו"ל הכא בעליי' לרגל תרי ובפה"ב רק חדא דלא מצי פטר נפשיה והני נפישין עדיפי כדאמר כה"ג בשבת (ד' כ"ה) הנך נפישין עי"ש וביבמות (ד' ע"ה) גבי פנ"ק עכ"ס ע"ש וי"ל כמ"ש התוס' שם דהא דמתרץ בקידושין הכי היינו למ"ד דנשים חייבות בשמחה אבל לאביי גופי' י"ל דמעייל קידוש היום דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת כדאמר רבא בברכו' (ד' כ') ואביי הדר ביה ע"ש בתוס' א"כ יש לומר דר' יודא ס"ל דנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה א"כ הו"ל מצה וקידוש היום והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין

ובסוגיא דקידושין (ד' כ"ט) הנ"ל בעיוני בזה יש לע"ד לחדש בזה דקאמר שם דטעמא דת"ק דס"ל דפודה וא"כ עולה לרגל משום דכתיב וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם

וק"ל הא ביבמות (ד' ה') קאמר דאפי' ר"י דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש אב"א משום דמוכח ואב"א משום דמופנה אלמא היכא דמופנה דריש א"כ ה"נ מופנה הוא האי קרא דלא יראו פני ריקם דכתיב הכא דכבר כתוב בפ' משפטים (סי' כ"ג) את חג המצות תשמור כו' ולא יראו פני ריקם א"כ הא דנשנית בפ' כי תשא (סי' ל"ד) כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם מיותר ע"כ לסמוכין אפי' ר' יודא מודה כיון דמופנה אפי' לאו במשנה תורה והא דנקיט במשנה תורה משום דכולהו מופנה כמ"ש התוס' ביבמות ע"ש א"כ מ"ט דר' יודא דע"כ סמכינהו הכתוב כמו דס"ל לת"ק

ונ"ל דהנה לעיל בקידושין (ד' י"ז א') גבי פלוגתא דר"מ ור' יודא בהענקה בע"ע דכמה מעניקים ס"ל לר' מאיר חמש סלעים מכל מין ומין ור"י ס"ל שלשים כל' של עבד וקאמר בגמ' שם דר' מאיר ס"ל דיליף ריקם ריקם מבכור מה להלן חמש סלעים אף כאן חמש סלעים ופירש"י גבי עבד עברי כתיב לא תשלחנו ריקם וגבי בכור כתיב וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם וכו' ופריך ונילוף ריקם ריקם מעולת ראיה דליתא אלא שתי כסף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה [ומה שכ' רש"י בעולת ראיה שתי כסף תמיהני דאינו אלא לב"ש