פי אריה יא

כדאיתא לעיל שם בערכין (ד' כ"ג.) ובכמה דוכתיה ולמאי דאמרי' ביבמות (ד' ה') ובנזיר (ד' נ"ח) דהיכא דיש שאלה קיל לאו ועשה דידי' כדאמר שם מה לנזיר שכן ישנה בשאלה להכי קיל וכמ"ש א"כ ה"נ ליתי עשה דתפילין ולידחי' לאו ועשה דמעילה בשלמא למ"ד דהזיד במעילה במיתה היינו לר' בפסחים (ד' ל"ג ב') ובסנהדרין (ד' פ"ד) א"כ י"ל למאי דמסיק השאגת ארי' (סי' צ"ו) דכמו דאמרי' ביבמות (דף ז') דאין עשה דוחה ללאו שיש בו כרת ה"נ אינו דוחה ללאו שיש בו מיתה בידי שמים ע"ש א"ש אבל לרבנן דקי"ל כוותי' דהזיד במעילה באזהרה א"כ ליתי עשה דתפילין דכל היום ולידחי ללאו ועשה דמעילה ולא לסלקם א"כ אינו מוכח ממתני' כלל דצריך לחלוץ מראשו נהי דמעיקרא חל ההקדש על התפילין משום דתפילין בי בר חבו משכח שכיחא אבל מ"מ אחר שהניחם על ראשו לידחי עשה דתפילין דבזה הרגע שיסלקם יבטל מ"ע כמ"ש

אמנם למש"כ א"ש דכיון דאינו חובה מה"ת להיות כל היום אלא דיצא בקשירה בשעה מועטת דמצוה סתמית נאמרה א"כ כיון דיצא מעיקרא מה שמניח אח"כ אינו חובה עליו כחובת הגוף א"כ כיון דיכול לבטל אח"כ המצוה לא אתי עשה כהאי ולידחי לל"ת ועשה דמעילה נהי דמ"ע מקיים אח"כ אבל אינו חובת הגוף כלל אחר שהניחם שעה כל דהו ודמיא אח"כ למזוזה וציצית דקיל מ"ע דידהו כמבואר בירושלמי שילהי מגילה שכ' וא"ש [ועיין בר"ה (ד' כח.) גבי תקע בשופר של עולה כו' דמצות לאו ליהנות נתנו ועיין טורי אבן שם]

שוב ראיתי דבלא"ה לק"מ דהנה הש"א כתב (סי' צ"ו) דכמו דקי"ל דגזל הדיוט פסול למצוה משום מצוה הבאה בעבירה ה"נ בגזל גבוה דמה לי גזל גבוה מה לי גזל הדיוט יע"ש. אם כן הכא נמי הו"ל מצוה הבאה בעבירה דכיון דקדשי בה"ב הוא וא"ש לכאורה אמנם למש"כ דמצות לאו ליהנות ניתנו יש לדחות: סעיף ה

וביסוד פסק השו"ע (סי' ל"ח) שהבאתי שפסק דמצוה דחובת הגוף דאי אפשר לפטור ממנה כמו תפילין עדיף ממזוזה דיכול לפטור ממנה ק"ל לכאורה מהא דקידושין (ד' כ"ט) דתניא התם לפדות את בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל רי"א עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו שזה מצוה עוברת וזה מצוה שאינה עוברת ופריך בשלמא ר"י כדקאמר טעמא אלא לרבנן מ"ט ומשני א"ק כו' וקשה מאי פריך מאי טעמא דרבנן הא למאי דקי"ל דכל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל כדקאמר בפסחים (ד' ח') ע"ש א"כ מצות ראי' יכול לפטור על ידי שיפקיר נכסי' כדקאמר האי מיגו בשבת (ד' קל"א.) גבי ציצית ומזוזה לר"א דס"ל דכמה מצות מכשירין דוחה שבת מ"מ בציצית ומזוזה מודה משום דבידו להפקירן עי"ש ובכמה דוכתי' ומצות פדיון הבן אינו יכול לפטור ממנה להכי ס"ל לרבנן דמצות פדי' קודמת דהוה ליה חובת הגוף דאי אפשר לפטור משא"כ בעלייה לרגל א"ו דלא שנא בין מצוה דאפשר לפטור למצוה שאי אפשר לפטור ולהכי פריך מאי טעמא דרבנן הא כיון דשניהם שוים ואיכא נמי מעלה בעליה לרגל דהו"ל מצוה עוברת א"כ פריך שפיר א"כ מוכח מזה דלענין להקדים שניהם שוין מצוה דאפשר לפטור ממנה כמצוה דאי אפשר לפטור ממנה א"כ כמו דלהקדים שניהם שוים ה"נ ענין לדחות דהקדמה ודיחוי שניהם שוין כמ"ש התוס' בסוכה (ד' נ"ד) כמ"ש לעיל א"כ קשיא לכאורה לפסק הראשונים דס"ל דחובת הגוף עדיף וכמ"ש

וביותר קשה דהא לשיטת התוס' בר"ה (ד'.) ד"ה מעשרות כו' דכל נתינות כהן דהגיעו זמנן ליתנן ולא נתנן עובר בבל תאחר אפי לא הפרישן יע"ש. א"כ ה"נ בפדה"ב דאם הגיע זמנו קודם הרגל אם כן פשיטא דצריך לפדות מיד משום דאל"כ עבר בבל תאחר א"כ ה"נ זמן פדה"ב מצוה עוברת דהא סתם בר פלוגתא דר' יודא הוא ר' מאיר ור"מ ס"ל בר"ה (שם) דברגל אחד איכא בל תאחר ובע"כ צ"ל דהכא לא מיירי לענין הקדמה אלא דאין לו אלא כדי לפדות או לעלות לרגל וכיון דאין לו אינו עובר בבל תאחר דפדיון הבן (אבל אי נימא דמיירי דיש לו על שניהם א"כ כיון דיכול לפדות אותו בוודאי עובר בבל תאחר עכצ"ל דאין לו אלא על א' מהם) ומיירי לענין לדחות. וכן מפורש ברמב"ם (פי"א מהל' בכורים הל' ד') שכתב ואין לו כדי לזה וכדי לזה כו' ע"ש וא"כ לפי"ז בוודאי קשה מאי פריך מ"ט דרבנן הא שפיר איכא למימר דפה"ב עדיף משום דאי אפשר לפטור ממנה משא"כ בעולה לרגל דמיגו דאי בעי מפקיר לנכסי' וכמ"ש. ולפי"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם דאם אין לו כדי לזה וכדי לזה פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל הא כיון דמיירי דאין לו אלא על א' מהן. צ"ל דה"פ ואח"כ שיזדמן לו מעות אחרים יעלה לרגל. אבל בלא"ה לפדות הבן עדיף והגאון בעל או"ח נתקשה בד' הרמב"ם באין צורך. עכ"פ קושייתינו קשה כמ"ש

ונ"ל דבחגיגה (ד' ו' ב') אמרי דשלשה מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל ראיה וחגיגה ושמחה והיינו שלמי חגיגה ושלמי שמחה כו' וקאמר התם דחגיגה הו"ל עשה דקודם הדיבור וס"ל לב"ה דחגיגה שתי כסף וראיה מעה כסף משום דחגיגה עדיפא דישנה לפני הדיבור עי"ש (ד' ואו.) וכן אמרי' ביבמות (ד' ה' ב') דעשה דלפני הדיבור חמיר טפי ועיין תוס' קידושין (ד' ל"ח) בשם הירושלמי דס"ל דעשה לפני הדיבור קיל עי"ש. כבר תמה על זה השאגת אריה (סי' צ"ו) ע"ש ותירץ דהיכא דעשה דקודם הדיבור נשנית ג"כ לאחר הדיבור חמיר טפי א"כ הא דקאמר ביבמות (ד"ה) דעשה דקודם הדיבור עדיף היינו התם בתמיד דנשנית אחר הדיבור משא"כ בערב תאכלו מצות דירושלמי דתוס' קידושין לא נשנית אחר הדיבור עי"ש וכ"כ הפני יהושע בקידושין (ד' ל"ח)