פתח הבית חלק ב צח

וקצת י"ל דבעה"ע סובר כדעת תשו' הגאונים הנ"ל ואפ"ה הוכיח שפיר משום דהיקשה לו מדוע נקט דוקא נוי סוכה המופלגין ד' ולא כל סכך פסול שמופלג ד' ולכך אפשר סובר דיש לחלק אף דבשאר סכך פסול אינו פוסל אם סוכה צלתה מרובה לשיטה זו מ"מ במופלג ד' פוסל משא"כ נוי לר"נ א"כ מוכיח שפיר כר"ח וצ"ע וי"ל בלא"ה ואין להאריך:

עי' ברא"ש מש"כ והש"ס דפריך לשמואל וכו' צריך ביאור קצת:

מט) ע"ב תוס' ד"ה עד מוצאי יו"ט וכו' ובפ' בכל מערבין גבי לגין וכו' עי' שער המלך היו"ט תמה על דברי תוס' אלו דהרי קיי"ל טבל מוכן הוא אצל שבת וכו' ובחי' על מס' ביצה כ' שם איזה דברים עי' שער המלך היו"ט ושם הארכתי קצת וכעת לא עיינתי כראוי:

נ) בגמ' אמר ר"י א"ש מותר לישן בכילה וכו' עי' לעיל ע"א ברא"ש שהביא בשם הרי"צ גיאות שכ' דהלכה כשמואל מדקיי"ל בכילה כוותי'. והקשה הרא"ש שאני כילה דלא קביעא ע"ש וקשה על הריצ"ג הרי מבואר כאן כן בש"ם דפריך והרי סוכה ע"ג סיכה דקביעי וכו'. ויראה כוונת הריצ"ג דהרי ר"ה ור"ח ורבה ב"ה מר גמר לה מאהלי טומאה ומר ממקום חשוב וכל הנהו הרי אף בעראי כן א"כ עכ"פ מוכח דאין הלכה כמותם וק"ל:

נא) שם בגמ' הא תרגמה שמואל וכו' עי' תוס' לקמן ריש פ"ב שכ' די"ל אף למאן דסובר לעיל סוכה ע"ג סוכה דלא בעי עשרה מ"מ מטה שאני דהוי עראי ע"ש. ועי' רי"ף ורא"ש שכ' הטעם משום שני סככים. ועי' רמב"ן שכ' טעמו משום דאי משום אוהל א"כ אף טפח מיקרי אוהל ועי' ריטב"א שהקשה אי משום שני סככים א"כ קשה לר"ה ור"ח לעיל דסוברים דלא בעי יו"ד א"כ גם הכא לא בעי יו"ד וזה לא משמע. ועי' ר"ן שהקשה דא"כ קינופות דפסול אף פחות מיו"ד משום קביעי א"כ אף בסוכה ע"ג סוכה נימא הכא ע"ש והכל הולך על דרך אחד וק"ל:

נב) שם הישן בכילה ערום וכו' צ"ל אף דלענין אוהל אף טפח סגי מ"מ לענין ק"ש גרע ודומה לכילה בסוכה וצ"ע עדיין:

נג) דף יא ע"א בגמ' דרש רבה ב"ה וכו' עי' ריטב"א שכ' די"ל באמת רבה סבר ככ"ע ושאני כילה דהוי עראי טפי ממיטה ע"ש. וקשה א"כ איך יתרץ הך ברייתא דלעיל הישן בכילה בסוכה לא יצא יד"ח וק"ל:

דברי בעה"מ צריכין ביאור שיסכים לדברי הרי"ף דאין הלכה כר"י דסובר דירת קבע בעינן והשיג על הרי"ף במה שכ' דסוכה כמין צריף פסולה אין הטעם משום דירת קבע רק משום שיפועי אוהלים לאו כאהלים דמי. השיג ע"ז וכ' דכולה חדא הוא כיון דבעי דירת קבע לא מהני שיפוע אהלים וכו' א"כ קשה מדוע פסק כמין צריף פסול ועי' ר"ן:

גם קשה על הרי"ף שכתב דאביי לעיל (ז':

) דחשוב שיטה דר"א סובר דירת קבע וכו' אין הלכתא כותי' אלא טעמא דר"א משום שיפוע אהלים וכו' א"כ קשה (בדף י"ט) דאביי אשכחי' לר"י דקא גני בכילה וכו' אמר לי' שבקת רבנן וכו' ת"ל אמאי לא פריך לי' בלא"ה הרי טעמא דר"א משום דירת קבע וק"ל. ועי' בכתבי הגאון א"א זצ"ל הפליא לעשות בסוגי' זו:

נד) תוס' ד"ה פסיקתן זו היא וכו'. לכאורה אף לשמואל דלא סבר פסיקתן זו וכו' ס"ס מודה אם פסק קודם קשירה ש"ד וק"ל:

נה) בא"ד תלי' לשמה בעינן וכו' בחידושי להל' ס"ת הארכנו קצת בענין זה ושם כ' מה שהקשה בני הרב הגדול החריף המפורסים מ' זלמן נ"י כיון דע"כ צ"ל דנהי דמצד עשי' מהני הפסיקה ומיקרי תעשה וכו' מ"מ לענין תלי' בעי דוקא התלי' לשמה ע' פי"ז. וא"כ קשה לפ"ז מה מהני התלי' לשמה כיין דעתה פסול ולא מיתכשרי רק אחר הפסיקה והוי כמו כתוב גט לפלונית לכשאכנסנה אגרשנה לא מהני דזה מיקרי דבר של"ב לעולם ע' אעה"ז (סי' קל"ב) וא"כ גם כאן כן:

ועפי"ז יישב מה דקאמר הש"ס לקמן מ"מ פסק ראשי חוטין קשיא וכו' וקשה מה רצה הפשטן להרויח בזה שדחה הראי' מהדלה עלי' וכו'. ולהנ"ל י"ל דמשם אין ראי' כ"כ די"ל רב לטעמי' דסובר אדם מקנה דבשלבל"ע וכו'. וברייתא אתיא כמ"ד אין מקנה וכו' אבל הסיועא מהדלה עלי' וכו' עדיף טפי ועוד האריך בפלפול חריף:

נו) ע"ב בגמ' לולב צריך אגד וכו' עי' חידושי ריטב"א שצידד די"ל דא"צ אגד בחוט רק ביד עי"ש. ועי' בחי' הגא"א זצ"ל שהקשה הרי לקמן (ל"ג:

) ת"ר הותר אגדו וכו' יראה להדיא דצריך אגד בחוט ע"ש:

נז) דף יב ע"ב רש"י ד"ה אין מסככין וכו' עי' מהרש"א שהקשה מנ"ל לרש"י דלמסקנא דלא שייך גזירת אוצר בחוטט בגדיש ע"ש. וקצת י"ל דהוקשה לי' לרש"י דא"כ לאיזה נ"מ בעי ר' יעקב אם הטעם בחוטט משום תעשה וכו' ובהך דהכא משים גזירת אוצר או להיפוך מאי נ"מ לדינא בהא א"ו דאם הך דהכא משום גזירת אוצר בחוטט לא שייך גזירה וכ"כ הפי"ז:

נח) בגמ' מ"ד נגזור זכרים וכו' עי' אלי' רבה (סי' תרכ"ט סק"ב) שהקשה ל"ל נקיבות פסולה ת"ל מרישא ידעינן דאל"כ למה לי זכרים ואי משם ס"ד לגזור וכו' ת"ל נקיבות גופי' כשרים וכן מדיוקא דרישא שמעינן וכן קשה ל"ל רישא מדיוקא דסיפא ידעינן לה ע"ש מה שתי' אבל אין זה קושי' כלל כי כן דרך תמיד וק"ל:

בתוס' ד"ה מ"ד וכו' וכן קשה לכאורה על הרמב"ם שפסק בית קיבול העשוי' למלאות לא שמי' ב"ק ואפ"ה פסק כאן דפסול. ולכאו' י"ל דלסכך פסול מדרבנן ואין להאריך. אח"כ ראיתי בס' ברכי יוסף על אור"ח סי' תרכ"ט הביא בשם שבות יעקב (ח"א סי' ל"ג) הרגיש בזה וע"ש מה שתי':

נט) בד"ה באניצי פשתן וכו' וכ"ת באונין לא פליגי ושמעתין ככ"ע אכתי וכו'. יראה דקו' זו ודאי קשה ג"כ אף אם פליגי וכו' רק הכוונה עכ"פ תשאר קושי' זו וק"ל:

ודע דלפי פירש"י הא דקאמר כאן אניצי וכו' היינו מסתם הם אחר שנתלבנו דאל"כ הרי לר"י בעי עכ"פ שיתלבנו:

ס) בא"ד ועוד דאמרינן פ' במה מדליקין סומכות וכו' היינו כוונתו לפמ"ש וכ"ת דר"מ מודה ושמעתין ככ"ע אבל אם נאמר דפליגי א"כ שפיר סבר כר"מ:

סא) בא"ד לכך נראה כמו שפי' בערוך וכו' ולפי"ז הא דקאמר שם סומכות כהאי תנא וכו' היינו ר"מ דלר"י בעי שיתלבנו וק"ל:

סב) בא"ד ע"כ נראה וכו' ע' מהרש"א ומה שתמה הפי"ז עליו יש לדחות כי זה הוא תי' המהרש"א באמת ואין להאריך:

עי' בריטב"א בחי' שכ' ג"כ כתי' תוס' עתה וכ' דרבנן דפליגי על רשב"א בשבת סוברים באמת דאף קודם טוי' פסול מדרבנן ע"ש. ולכאורה קשה קצת מנ"ל דרשב"א דקאמר חוץ מן הפשתן דלא איירי ג"כ אף קודם טוי' וכמו שהקשה תוס' ואין להאריך:

סג) דף יג ע"א בתוס' ד"ה מצות אזוב וכו'. צ"ל לפי דבריהם דנהי דאינו אגוד כשר מ"מ עכ"פ בעי ג' לר"י ולרבנן ב' דלענין זה ודאי ילפינן מאזוב. יע' ריטב"א כאן ולעיל (י"ב:

) צידד לומר דודאי מאן דיליף גז"ש באמת אף דיעבד פסול אם לא אגדו ומתני' דפרה אתא כרבנן דר"י דמכשרי לולב שאינו אגוד ע"ש ודוחק לפ"ז דרישא דמתני' תני שם ר"י כמו שהביאו תוס' כאן ד"ה ובהן שלשה וכו' וא"כ אמאי לא פליג אסיפא דלא אגדו כשר ודוחק:

גם צידד הריטב"א די"ל לרבנן ור"י דבעו דוקא שנים ושלשה באמת לדידהו פסול בלא אגוד כיון דילפי גז"ש ע"ש. ולפי"ז דוחק טפי דרישא וסיפא פליגי אהדדי וק"ל:

ודע דלכאורה צריך להבין לפי מה שכ' התוס' דאם לא אגד