פתח הבית חלק ב צו

באופן אחר אמרנו ליישב קושי' התוס' כאן ע' קרבן חגיגה שנסתפק אם סיכך באיסורי הנא' מה דינו אי בעי דין ממון בסוכה כמו בלולב ע"ש [ואם נימא דפסול צ"ל אף דשאול כשר בסוכה היינו דשוי' ממון לחברי' משא"כ באסה"נ:

ולפי"ז הי' מקום קצת לומר [דגם] שאילה מעכו"ם פסול דהרי איסורי הנאה ג"כ שוי' לעכו"ם ויש לחלק וע' לקמן ריש פ' לולב הגזול מה שכ' בזה לענין לולב ע"ש] וא"כ י"ל לך להכי אתי דסכך מאסה"נ פסול דבעו דוקא דין ממון והיינו שלך אך הש"ס דהכא אזיל אליבא דר"י ואיהו סבר בר"ה (כ"ח.) מצות ליהנות ניתנו א"כ א"צ קרא להכי. א"כ י"ל ר"י סבר דלא חיישינן למהב"ע אתי לך למעוטי גזולה ולדידן דאית לן מהב"ע אנן קיי"ל מצות ללה"נ ואתי קרא למעוטי סיכך באה"נ:

עוד שמעתי ליישב וכדומה בשם הגאון המנוח המפורסים החסיד מ' יוסף אבד"ק פוזנן זצ"ל דנ"מ אם סיכך שתי טפחים בסכך פסול ושתי טפחים בגזל דאם משום מהב"ע י"ל דלא מיפסל דהוי אילו לא הי' גזול כלל ג"כ כשר דשני טפחים אויר ושני טפחים אויר לא מצטרפין ע' או"ח (סימן תרל"ב) משא"כ אם גזול מפסל משום לך למעוטי גזול א"כ הוי גם סכך פסול ומצטרפין יחד וק"ל:

עוד שמעתי מתרצין דנ"מ אם אין לו סוכה אחרת רק זו ומשום מהב"ע עשה דוחה [ובזה יש לפקפק הרבה אם שייך בזה כלל דוחה ואין כאן מקומו] אכן לפי מה שכ' לקמן (דף ל"א) ולעיל ריש פרקין דע"כ קרא אתי לאין לו רק זו דאל"כ למאי נ"מ מיעטו תורה אי שלא ישב בה לכתחילה פשיטא ואי משום שלא יצא בדיעבד מאי נ"מ בזה הרי קמי שמיא גלי' אם יצא דיעבד או לא ואי משום שיצטרך לחזור ולישב הרי בלא"ה צריך לישב אף אם כבר יצא ושם הארכנו ע"ש א"כ ע"כ בלא"ה איירי שאין לו סוכה אחרת א"כ ניחא טפי שלא קשה תו דהוי מהב"ע וכנ"ל וק"ל:

לג) שם בא"ד בתוס' ונפקא לי' מדכתיב כל האזרח וכו' לכאו' למה להו הא הכי יהי' הטעם מה שיהי' קשה שפיר קושייתם. אך י"ל דהוי ס"ד טעמיי' דרבנן משום דמסתמא ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' ובמתנה ע"מ להחזיר נותן לו וא"כ שפיר הוי ס"ד דבעי לך היכא דאומר בפי' שאינו נותן במתנה רק בתורת שאלה לכך כ' התוס' דמקרא יליף וק"ל:

לד) בא"ד אלא מדרבנן וכו' לכאור' אמאי לא נימא דהוי בכלל כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, אך י"ל קצת בסוכה לא שייך זה דאף אם תאמר לא מהני ולא יצא ידי מצוה ס"ס כבר נעשה העבירה ואי משום דעכ"פ לא יצא ידי מצוה וצריך לחזור ולעשות המצוה לכאורה לפי שיט' הסוברים דנ"מ לענין דיעבד אם יצא ידי שמים ולא יהי' לו עונש או לא וכאשר הבאנו לעיל ריש פרקין ולקמן (דף ל"א) דעת תוס' מגילה בענין אין מעבירין על המצות דשייך לומר נ"מ כנ"ל א"כ י"ל הא דממעט גזילה הנ"מ רק לענין אם כבר יצא ואין לו עונש ביד"ש אבל להבא אין נ"מ דת"ל ודאי אסור לגזול וא"כ י"ל דמש"ה לא שייך כל מילתא וכו' דהרי ס"ס כבר עבר ואי משום דעכ"פ לא יצא ידי מצוה מה מועיל בזה אטו נימא לא מהני כדי שיהי' לו עונש והבן:

וא"כ לפי"ז באמת בלולב ובשאר דוכתי במקום דשייך לחזור ולתקן אזי מן התורה אי עביד לא מהני וא"כ מיושב מה שהקשו תוס' אח"כ וצ"ע בזה:

לה) בא"ד ועוד בפ' המרובה דרש רבא וכו'. עי' מהרש"א שתמה דילמא עולא פליג על רבא ויותר הי' להו להביא עולא שם ע"ש. ולכאו' יראה כוונתם דהרי ר"ת חידש לן דאף אם כבר קנה קודם המצוה אפ"ה הוי מהב"ע וע"ז הקשו והרי רבא מביא ראי' מקרבנו וכו' דיאוש אינו קונה ומאי מייתי דילמא התם הטעם משום מהב"ע א"ו סובר רבא דכיון שכבר קנה לא שייך מהב"ע. ובזה לא מצינו מחלוקת וק"ל. ובקונט' יאוש הארכנו שם בדיבור התוס' הלז הרבה ואין לכפול הדברים:

לו) שם גמר' ולית להו הא דר"י וכו' ע' רמב"ן ובעה"מ. ובחי' לגיטין פ' השולח הארכנו הרבה השייך לכאן וראוי להעתיקו פה:

לז) ד"ט ע"ב עי' רמב"ם שפוסק דמחובר ל"מ ביטול ברוב רק אם קצצן ומשום שצריך עדיין לנענע משום תעשה ולמ"ה לזה מהני ביטול ברוב ועי' לח"מ ועי' בשעה"מ שתמה דא"כ לרב דאמר קציצתן הוא עשייתן וא"כ ע"כ רישא מיירי שלא קצצן ואפ"ה מהני ביטול ע"ש. ולכאורה אטו מי לא נוכל לומר רישא שלא קצצן לשם סוכה רק לשם דבר אחר ולזה מהני ביטול וצ"ע לדינא וק"ל:

לח) שם בענין העושה סוכתו תחת האילן יש לבאר קצת דברים. הנה דעת הרמב"ן דדוקא בחמתו מרובה אז פוסל האילן אבל לא אם הסיכה צלתה מרובה והאילן חמתה מרובה והביא ראי' מהך דסככה בשפודין וכו' וכן הרא"ש. ולכאו' צריך ביאור קצת במה נסתפקו תוס' והרא"ש אם הי' סברתם דשמא הסכך של מעלה מבטל להתחתון א"כ אין ראי' כלל מהך דשפודין וע"כ סברי זה לסברא חיצונה דאין מבטל א"כ מאי צריכי ראי' מה"ת נפסול. וצ"ל דס"ד כיון דעכ"פ איכא סכך כשר ופסול נפסול לכך מביאין ראי' משפודין וצ"ע בזה. ועי' בר"ן שסובר דשל מעלה מבטל התחתון לכך צריך חבטן ואפ"ה הקשה מהך דשפודין והיינו קושייתו היא אחר שחבטן אמאי צריך רוב בפלגא ופלגא סגי ובזה חילק ג"כ בין למעלה ע"ש. והנה הר"ן כ' דסכך עליון מבטל וכו' הן אם הענפים נגד הסכך דאז מבטל וישאר הסיכה חמתה מרובה או אם ענפי אילן ביחד ארבעה טפחים דאז פוסל כדין סכך פסול שפוסל בד' ע"ש. והנה יש לספק אם הד' טפחים של אילן ביחד ע"י לבוד אם ג"כ פוסל דבשלמא אם מונח בשוה אז אמרינן כיון שסכך כשר מונח בין הפסולים מבטל הלבוד כמו שכ' המג"א ס"ס תרכ"ו אבל למעלה אפשר דלא אמרינן הכי דמי מונע. או אפשר דהוי כאילו הסכך כשר מונח למעלה והבן זה:

ודע דאף שנאמר דפסול ע"י לבוד יראה לי דהיינו דוקא אם עכ"פ סכך פסול רחב ארבע ליחד רק שאין מונח ביחד אז מהני לבוד אבל לא לצרף הלבוד כאילו מלא זה לא אמרינן כמו שכ' המג"א ס"ס תרל"ב והבן כל זה:

ודע דבש"ע הביא דעת הסוברים דאף אם הסוכה צילתה מרובה וכו' פוסל האילן שנגד הסכך שמבטל וזה דעת אבי עזרי שהביא הטור סי' תרכ"ו וסובר כר"ן כמו שכ' הב"י ולכאורה האבי עזרי לא ביאר דאם האילן רוחב ד' פוסל א אם הסוכה צילתה מרובה וכו' אחר שינטל האילן וכו', וא"כ מדוע לא ביאר בש"ע זה. גם קשה לי על הטו"ז שביאר בכוונת הטור בהך דהר"ר יחיאל שהי' זוקף קנים על הסכך כ' הטעם דנהי דישאר אחר ביטול צילתה מרובה וכו' מ"מ פסול מטעם שני סככים כיון דבסכך פסול למעלה פוסל בלאו כל הני תנאים דסוכה תחת סוכה וכו' ע"ש ות"ל אמאי צריך לכ"ז לפי מה שביאר דסכך פסול איירי שרחב ארבע ע"י לבוד וא"כ בלא"ה פסול כמו סכך פסול שפוסל בד'. וצ"ל דסובר דע"י לבוד לא נפסל משום סכך פסול רק משום סוכה תחת הסוכה וצ"ע בזה:

ועי' מג"א שם (סי' תרכ"ו ס"ק א'). שהקשה על הרא"ש שהביא ראי' מהך דשפוד וכו' והרי לדידי' גבי הך שפודין ע"י סכך כשר לא הי' למטה רק חמתה מרובה ואפ"ה כשר א"כ גם כאן בסוכה שחמתה מרובה הי' לו ג"כ לכשר ע"ש. ולכאו' נ"ל עפ"י הנ"ל דסובר הרא"ש דעכ"פ כיון דסכך פסול של מעלה רחב ד' טפחים הי' לו ליפסול רק אם אין התחתון צריך לו אז אין להפסול לצרף עם הכשר אבל אם התחתון חמתה מרובה וע"כ צריך צירוף הפסול י"ל כיון שרחב ד' טפחים פוסל וצ"ע בכ"ז והבן: