פתח הבית חלק ב צה

זה מוכרח וק"ל וגם בגוף הדמיון שדימה שם הטו"ז למותר המת יש לחלק טובא בין גבי להדלקה וכבר הרגיש בזה הא"ר שם ע"ש. עכ"פ חזינן לדעת הב"ח אם א"צ שיעור גרע טפי דאז מסתמא הקצה הכל למצותו. א"כ מיושב קו' הנ"ל דנהי דא"צ שיעור סבר שפיר ר"ה שם כבתה זקוק לה כיון שנתן סתמא וק"ל. ואף דבעלמא כמו בנוי סוכה וכה"ג לא מצינו מפורש דלמאי דאמרינן אם נפלו אסורין בהנאה דנימא דצריך לחזור ולתלותו מ"מ נר חנוכה י"ל לענין זה עדיף טפי או נאמר באמת דלהך מ"ד אף בנוי סוכה וכה"ג הדין כן רק אנן פסקינן אין זקוק לה לכך ג"כ בנוי סוכה אין צריך לחזור ולתלותן וק"ל:

אך עדיין צריך להבין אמאי קאמר ר"ה סתמא אין מדליקין בהן בחול הא יכול להדליק ולהתנות בפירוש אינו מקצה רק כל זמן שדולקין ואם יכבו יהא מותרין בהנאה וכמו כן צ"ל לדעת הר"ן שהביאו שם הטו"ז שסובר אף אם כבתה תוך השיעור שמותרין וכ"כ בפי' המ"מ בשם הרמב"ן בהלכ' מגילה וחנוכה יע"ש והטעם משום כיון שכבה בבר עבר השיעור למ"ד כבתה א"ז לה ע"ש א"כ כמו כן י"ל לתי' קמא דלא צריך שיעור עכ"פ אם התנה בפי' כן. אכן זה י"ל עי' היטב בביצה (ל.) בסוגיא דאין נוטלין עצים מן סוכה וכו' דפריך שם וסוכה דמצוה לא מהני תנאי והתניא עיטרה וכו' ומשני הש"ס באומר איני בודל וכו' ואח"ז פריך מהפריש שבעה אתרוגים וכו' ע"ש ועי' שם בר"ן שהביא שני פי' או דסוכה גופי' מהני ג"כ תנאי אינו בודל רק שאר תנאי שמתה לכשיפלו זה לא מהני או דבסוכה שהיא דאורייתא אף אינו בודל לא מהני רק נוי סוכה דהוי דרבנן מהני אינו בודל ואח"כ פריך מהפריש ז' אתרוגים משום דכל מצוה לא מהני רק תנאי אינו בודל ולס"ד שם הוי סבר גם באתרוג דוקא צריך שיאמר אינו בודל בין השמשות ראשון ומשני אתרוג הואיל ומפסיק לילות מימים הוי כל יום בפני עצמו אבל עכ"פ צריך שיאמר אינו בודל ביה"ש ע"ש ועי' הל' סוכה סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה שם שהביא מותר להתנות על אתרוג שיהא כולו ליום ראשון ואינו בודל ממנו כל ביה"ש של יום ב' ואז מותר ביום ב' לאכול היותר משיעור. ועי' מג"א סקי"ט שם שהביא לשון הרשב"א בתשו' שהביא הב"י סי' תרנ"ג שכ' דמותר להתנות להריח בהדס ול"ד לסוכה משום דכתיב חג לד' וגו' א"כ יראה מדבריו דאף הצריך לשיעור מותר בתנאי וכו' וכן משמע לשון הרמב"ן ע"ש ויראה כונת המג"א דודאי לכ"ע בעי תנאי אינו בודל רק לדעת רמ"א ותוס' לא שייך אינו בודל מה שצריך למצוה דע"כ בודל ודוקא גבי נוי סוכה שייך שפיר אף מיד ליהנות הואיל ויכול להיות סוכה דלא נוין אבל לדעת הרשב"א ורמב"ן אף בצריך למצוה שייך שפיר תנאי והוי כמו מקצה לשני דברים ע"ש היטיב. ועי' גם סי' תרס"ה סעי' ט' יש מי שאומר אם הרבה על ערבה מותר וכו' וכ' שם המג"א דלמ"ד גבי אתרוג שאסור באותו יום אף אם התנה כמו כן כאן בערבה ע"ש ובאמת קק"ל אמאי לא ביאור שם בש"ע שצריך דוקא תנאי אינו בודל דמשמע עכ"פ שאר תנאי לא מהני כמו דפריך הש"ס בביצה הנ"ל מהפריש ז' אתרוגים כנ"ל וא"כ זה הי' לו לש"ע לבאר וצ"ע כעת:

ונחזור לענינינו עכ"פ אם נאמר באותו יום אסור א"כ י"ל לכאורה גבי נ"ח אפי' תנאי לא מהני וא"כ ק"ק על תי' המהרי"א הנ"ל מאי מהני תנאי על יתר משיעור אך ז"א דמהני עכ"פ תנאי אינו בודל ואף לתוס' ורמ"א דבאותו יום לא מהני מ"מ כאן דומה לנוי סוכה דיתר משיעור א"צ וק"ל. אך לתי' קמא דא"צ שיעור א"כ הוי הכל מוקצה כסברת הב"ח הנ"ל יש לפקפק קצת אי מהני תנאי ויש לחלק וק"ל:

עכ"פ כדי ליישב קו' הנ"ל מדוע קאמר ר"ה סתמא אין מדליקין בהן בחול י"ל דסבר באמת דבעי שיעור וק"ל:

ומעתה י"ל דעת הרי"ף דלכאורה לא הוי מצי להוכיח מדאמר ר"י מדליקין בחול וכו' דסבר כבתה א"ז לה די"ל דילמא סבר ר"י דלא בעי שיעור ומהני תנאי איני בודל כנ"ל אבל משבת הוכיח שפיר עיי' ביצה שם פי' רש"י בהא דמשני אבל עצי סוכה וכו' היינו דאף אינו בודל לא מהני כיון דע"כ בודל משום איסור סתירת אוהל מ"מ איתקצאי גם למצוה ע"ש ואף יתר מכדי הכשר סיכה ואף שהר"ן שם על הרי"ף לא הביא כלל פי' רש"י מ"מ אין מוכרח ברי"ף שחלק על רש"י ע"ש:

ומעתה הוכיח שפיר כיון דאמר ר"י אף בשבת מדליקין וא"כ בשבת קשה שפיר כיון דע"כ בודל משום מכבה א"כ ממילא איתקצאי ג"כ למצוה וא"כ אמאי יהא מותר להדליק א"ו כבתה אין זקוק לה וק"ל. ואל תשיבנו [כלומר וא"כ אף בלא הך סברא דע"כ בודל י"ל שפיר הוכיח הרי"ף וק"ל] ת"ל אי אמר איני בודל בלא"ה אסור להדליק מהן בשבת דכיון דהתנה מותר ג"כ להשתמש לאורן וא"כ שייך שמא יטה ז"א חדא לדעת התוס' שהביא הטור סי' תרל"ח דנהי דאמר אינו בודל לא מהני רק אחר שיפלו דכל זמן שהן קיימין הוי ביזוי מצוה ע"ש ובלא"ה י"ל נר חנוכה עדיף דשמא יאמרו לצורכו אדלקה א"כ מה מהני תנאי וגם לטעם דדמי למנורה י"ל דלא מהני וק"ל. ובענינים אלו לענין סוכה הארכנו קצת במ"א:

ל) בתוס' ד"ה מה חגיגה וכו' והא דלא כ' דהוי ס"ד לה' קאי רק על חגיגה. וצ"ל דזה פשיטא וק"ל:

לא) בגמר' וב"ש סברי אין עושין סוכה בחוה"מ וכו' מקשין עולם הרי לקמן (כ"ז:

) מבואר שם דר"א ג"כ יליף מהך קרא גופי' עשה סוכה הראוי' לשבעה ולקמן דף הנ"ל הארכתי ליישב דרך פלפול ואולם דרך הפשוט יראה דלקמן לר"א א"צ רק שבעת ימים אבל לא חג וע"כ ללמוד לשם חג משא"כ לרבנן ילפי מחג עשה סוכה בחג וק"ל:

לב) בתוס' ד"ה ההוא מ"ל למעוטי גזולה וכו' ע' תו"כ פ' אמור שם איתא יכול כשם שחגיגה לשם כך סוכה לשם ת"ל לך ע"ש. וא"כ ע"כ הך תנא פליג אהך ברייתא דמייתי הש"ס דילן דעצי סוכה אסורין מה"ת. ונראה דפלוגת' תלי בהא דברייתא דת"כ סברי כמ"ד מצוה הבב"ע לקמן ריש לולב הגזול א"כ קשה למה לי לך כקושי' התוס' כאן אלא ע"כ שלך תהי' והך דהכא סובר כמ"ד לא פסלינן משום מהב"ע א"כ שפיר קרא אתי למעוטי גזולה ומיושב קושי' התוס' כאן:

ועפי"ז מיושב לקמן ריש פ' לולב הגזול הנך אמוראי דלא חיישי למהב"ע איך פליגי על תנא רשב"י. ולהנ"ל ניחא דהך ברייתא דהכא סברי דל"ח למהב"ע:

ועפי"ז מיושב קושי' הפי"ז במס' שבת (מ"ב.) דאיתא התם ור"ש לית לי' הוקצה למצותו וכו' והא תניא סיככה כהלכתה וכו' וממאי דר"ש הוא דתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה וכו' והקשה הפי"ז מאי מוכח דילמא שאני התם דהוי דאו'. ולהנ"ל ניחא דנודע סתם ר"ש הוא רשב"י וכיון דאית לי' מהב"ע ע"כ לך אתי לשלך תהי' כדרשא דתו"כ וא"כ אף בעצי סוכה הוי רק דרבנן:

ועפי"ז אמרנו ליישב ג"כ [קושי'] הש"ס דמס' ביצה (למ"ד.) דפריך שם ומי מהני בה תנאי והא אמר ר"ש וכו' ומשני סיפא אתיין לסוכה דעלמא והדר פריך ולא מהני תנאי והתניא סככה כהלכתה וכו' והקושי' מפורסמת איך תלי בהא דביצה אמאי לא פריך בלא"ה הנך ברייתות אהדדי. ולהנ"ל י"ל ודאי הוי ידע לחלק בין עצי סוכה דהוי דאו' לנוי סוכה דהוי דרבנן רק השתא דמשני סיפא לסוכה דעלמא וכו'. ועי' ב"י [או"ח סי' תקי"ח] שהביא דיעות הסוברים דלא מהני תנאי במוקצה מחמת איסור לר"י כיון דלא מהני דעתי' עלוי' רק לר"ש דמהני דעתי' עלוי' מהני ג"כ תנאי אף בבריאה וכו' וא"כ ע"כ הא דתני דמהני תנאי בסיפא ע"כ אתי כר"ש ואפ"ה דוקא בסוכה דעלמא ולא בסוכה דמצו' ות"ל לר"ש הוי אף בעצי סוכה דרבנן כנ"ל ע"כ פריך שפיר וק"ל:

ומה דצריך לעיין בזה א"כ תקשי לתנא דתו"כ הך דחג הסוכות שבעת ימים לה' וכו' וכן מה פריך הש"ס כאן וב"ש נמי מיבעי' לי' להכי וכו' ודילמא סבר כתנא דתו"כ וי"ל ואין להאריך: