פתח הבית חלק ב צג

דהוא פסק וצריכה נמי צה"פ וא"כ כיון דאיכא צה"פ א"צ כלל למיגו. ועי' ר"ן שכ' דאכתי נ"מ בשאר דברים וחד מנהון דלענין דרבנן ודאי צריך למיגו והיינו דסוכה סגי בג' מחיצות ולענין שבת בעי עוד לחי וכו' רק משום מיגו מהני ע"ש. ולכאור' י"ל על הרא"ש דיראה ודאי ג"כ דסובר דלרבא מהני אף מדרבנן דא"ל דסבר מאי דאמר רבא מיגו וכו' היינו רק לענין לחייב הזורק לתוכו אבל לא להתיר לטלטל [ועי' רא"ם בתשו' מים עמוקים (סי' ד') כ' באמת כן ועי' פי"ז כאן מה שתמה מדוע לא תי' הר"ן על הרי"ף כמו הרא"ש. לא הבנתי דבריו דהרי הר"ן כ' דאכתי נ"מ לפרוץ מרובה וכותל ארוכה עיי"ש] דא"כ הי' לו להרא"ש לתרץ בזה דעת הרי"ף הואיל ומדרבנן לא מהני מש"ה לא הביאו כדרכו וכמו שכ' באמת הר"ן בשם יש סוברים א"ו סובר הרא"ש ג"כ דמהני אף מדרבנן. וא"כ קשה כהנ"ל מאי מתרץ הרא"ש ס"ס ה"ל להרי"ף להביאו כיון דנ"מ בדרבנן. אכן י"ל קצת דהרי הרי"ף הביא עכ"פ הנך תרי מימרא דרבא לקמן לחי ופסין וכו' וע"כ עיקר הקושיא על שלא הביא הך דהכא היינו משום דהוי רבותא טפי דאף מקילתא לחומרתא אמרינן מיגו וא"כ כיון דאין נ"מ אלא בדרבנן הדר הוי מחומרתא לקילתא דלענין סוכה הוי דאו' ושבת דרבנן וק"ל:

ודע דמה שכ' הר"ן בשם י"א ליישב דברי הרי"ף דלא מהני הך מיגו רק לענין דאו' אבל לא לענין דרבנן ע"ש יראה דאין הטעם משום דרבנן החמירו דלא נימא מיגו דא"כ קשה מלחי ופסין. ודוחק לומר דדוקא מקילתא לחומרתא אסרו דרבנן זה דוחק ע"כ היותר נ"ל דכוונתם דלא שייך מיגו בכי הא דבשלמא אם המחיצות שוות אמרינן שפיר כמו דמהני לענין זה להיות נקרא מחיצה כמו כן לענין זה משא"כ כה"ג דלענין שבת בעי ג' מחיצות ולחי או קורה ולענין סוכה די בג' מחיצות בזה לא אמרינן מיגו ובאמת אף [אם] הי' מחיצה רביעית דאו' בשבת ג"כ לא הוי אמרינן מיגו רק כוונתם מה שכ' בדרבנן לא אמרינן היינו ד' מחיצות שהיא דרבנן והבן. וביתר דברי הר"ן שכ' עוד שתי נ"מ נדבר אי"ה לקמן:

עי' ברא"ש וראשונים אשר גרסו כאן רבה. וכן מוכח דאי רבא תיקשי רבא אדרבא להך לישנא לעיל דאמר וניתרת נמי בצה"פ אם לא דנימא דקאי לענין דרבנן והרי הראשונים לא פי' כן אבל לגי' רבה ניחא. אך מה דקשה לי קצת מה דקאמר לקמן והא את היא דאמרת ולא [קאמר] הא מר היא דאמר וצ"ע ועי' פי"ז שהרגיש בזה. וע' רא"ם בתשו' מים עמוקים סי' ד' (הנ"ל) שם הקשה הך דרבא דהכא אלעיל דאמר וצריכה צה"פ וכו' הי' לו הגי' רבא:

כא) שם אלא בעומד מרובה וכו' עי' רש"י ד"ה משא"כ בסוכה דכי מצרפת שתים הפרוצות וכו' דהנה כפי אשר הי' נראה לי תמיד דכל ענין פרוץ מרובה וכו' היינו כל מחיצה לעצמה אולם רש"י כאן פתח לי ולדכותי פתח דהפי' בצירוף המחיצות יחד. ולכאו' יראה כי הוכרח רש"י לפרש כן דלא מצי לפרש דקאי על מחיצה שלישית דסגו בטפח וא"כ באותו מחיצה הי' פרוץ מרובה וכו' וע' לח"מ (פ"ד מהל' סוכה) יראה שפי' כן. אכן י"ל דהקשה לרש"י דהרי מבוי שיש לו לחי דהיינו לפי' רש"י לקמן שתי מחיצות ולחי גם כן הוי רה"י מה"ת והרי הוי גם כן פרוץ מרובה והתירה תורה. אלא ע"כ בזה לא שייך פרוץ מרובה דהתורה לא הצריכה במחיצה ג' רק לחי וכמו כן בסוכה רק טפח. לכך פי' רש"י דעכ"פ בסוכה אם ע"י זה הוי פרוץ מרובה על כל העומד יחד בצירוף הפרצות שבתוך המחיצות האחרות אז בסוכה כשר ובשבת פסול. ועדיין צריך ביאור למאי דפסקינן לעיל וצריכה נמי צה"פ א"כ הרי באמת צריך צה"פ וא"כ לא הוי פרוץ:

אולם לפי מה שפי' המ"מ לחד פי' דהרמב"ם סובר בשבת בשאר מחיצות זולת מחיצה ג' אף צה"פ לא מהני בפרוץ מרובה במחיצה עצמה א"כ ניחא שפיר שפי' כאן כפשוטו יתירה שבת דבשתי מחיצות לא מהני צה"פ לענין פרוץ מרובה משא"כ לענין סוכה. ע' מ"מ (פט"ז מהל' שבת הט"ז) שכ' כן. אולם לפי מה שצידד שם דהרמב"ם יודה דמהני צה"פ בפחות מעשר אף בפרוץ מרובה וכן דעת רמב"ן ורשב"א א"כ קשה כנ"ל. ועי' גם מ"מ (פ"ד מהל' סוכה הי"ב) כ' שם ג"כ דסוכה דמותרת פרוץ מרובה היינו רק מחיצה ג' וכו':

והקשה שם הלח"מ א"כ מאי יתירה שבת וכו' הרי בשבת ג"כ ניתר מחיצה ג' ע"י צה"פ וכו' ע"ש. ולכאו' בלא"ה הי' לו להקשות הרי אף בלא צה"פ ניתר מן התורה ע"י לחי כנ"ל. אך לרמב"ם אין קשה כ"כ שהוא פי' הא דעירובין מבוי שהכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב היינו שיש לו ג' מחיצות בלא הלחי הזורק לתוכו חייב דהוא סובר ג' מחיצות הוי כרמלית עי' פי"ז מה"ש ה"ט ואין כאן מקומו. ולדידי צ"ל הא דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וכו' כפי' התוס' לקמן וק"ל:

אבל לדעת שאר הפוסקים עכ"פ דב' מחיצות ולחי הוי רה"י מן התורה א"כ מאי רבוי' דשבת נגד סוכה אם לא כפי' הראשון דלעיל דבצירוף מחיצות יחד הוי פרוץ מרובה וק"ל:

ונחזור להמ"מ הנ"ל דעכ"פ קשה קושי' הלח"מ דהרי פסקינן לעיל דצריכה צה"פ. אולם צ"ל כתי' הלח"מ וכפי הנראה שם תי' זה על הקושי' מאי דקאמר רבא וכן לשבת הלא בשבת נמי מהני צה"פ. אך יראה שתי' זה ג"כ על קושי' זו והוא דנ"מ דעכ"פ בסוכה אם מחיצה אחת ארוכה הרבה יותר מז' טפחים וזו שכנגדה קצרה הוי סוכה כשרה אף נגד הארוך אף שאין שם רק ב' מחיצות מצרפינן מחיצה קטנה דהוי פסל היוצא מן הסוכה אבל לענין שבת לא יועיל זה וכ"כ הר"ן ע"ש. אך הרואה יראה דהר"ן לא כ' כן לפרש הך ברייתא עומד מרובה על הפרוץ וכו' רק שכ' ליישב מה דקשה על הא דאמר וכן לשבת הרי בסוכה צריך ג"כ צה"פ וזה מהני אפי' בשבת ע"ז כ' דאכתי נ"מ לענין פרוץ מרובה וכו' ולענין אם רוח אחת ארוכה וכו' מזה יראה דשני ענינים הם ע"ש וקשה דהרי הכל אחד. וצ"ל דהר"ן סבר כהרמב"ם כאשר הבין המ"מ פט"ז מהל' שבת הנ"ל דאף צה"פ לא מהני בפרוץ מרובה בשתי דפנות משא"כ בסוכה מהני ודוחק [וגם הר"ן עצמו כ' לעיל דצה"פ מהני לענין שבת רק [אדרבה] סוכה גרע ע"ש]:

והי' מקום לומר כפי פירש"י דמצרפין המחיצות יחד אך ז"א דהרי א"ל דהוי פרוץ מרובה בצירוף רוח שלישית דהרי רוח ג' ג"כ סתום ואי דנ"מ אם רוח אחת ארוכה עד"מ דשלשה מחיצות הם מזרח דרום צפון ורוח דרומית ארוכה הרבה דאם נצרף אותו ריוח עם שאר הפרוץ יהי' פרוץ מרובה. גם זה לא נהירא דממ"נ אם יושב למטה נגד רוח צפונית הקצרה מה לי אם למעלה ריוח גדול הלא א"צ רק שבעה על שבעה דדוחק לומר הואיל וכותל דרומית ארוכה לא נוכל לצרף חצי הכותל מן הדרומית והוי כאילו הכל סוכה וממילא פרוץ מרובה זה צע"ג. ואם נימא דאם יושב למעלה במקום שמאריך כותל דרומי ואז שפיר הוי פרוץ מרובה זה היא נ"מ שני' שכ' הר"ן:

אך י"ל דנ"מ בסוכה העשוי' כמבוי מפולש והאמצעי רחב הרבה וא"צ דופן רק שבעה וכמבואר בש"ע (סי' תר"ל) דדוקא אם נעשית ע"י לבוד אז צריך צה"פ אבל דופן מלא א"צ צה"פ עד דופן שנגדו וא"כ הוי שפיר פרוץ מרובה על העומד ליושב תוך המבוי והבן:

ולפי"ז יראה דא"צ לצרף הפרוץ יחד אלא אף באותו צד גופי' הוי פרוץ מרובה וק"ל. או נאמר דנ"מ אף בשאר דפנות דנהי דכ' הר"ן דבשתי דפנות אין מועיל אף צה"פ ודוקא בדופן שלישית הקילו מ"מ זה דוקא אם אין בעומד שיעור סוכה אבל אם יש בעומד שיעור סוכה ע"י צירוף היינו שיש בכל עומד שבעה וכו' אף שיש פרוץ באמצע מרובה על העומד ש"ד [ועי' סי' תר"ל דהמג"א חולק בזה ושם כ' בזה] א"כ ניחא ג"כ דנ"מ בזה. ועי' תשו' רא"ם הנ"ל שם כ' דיש לצדד דדופן ג' גרע דהוי הילכתא שיהי' כך משא"כ שאר דפנות ע"ש ובש"ע איה"ש נדבר בזה:

ונחזור להרא"ש מה שיישב דעת הרי"ף משום דאנן פסקינן