פתח הבית חלק ב צא

מסכת סוכה פרק ראשון א) דף ב ע"א בגמ' סוכה דאו' תני פסולה וכו'. לולי דברי רש"י ותוס' הי' נ"ל קצת ע"ד צחות כי בעוה"ר בזמנינו אלה יש מקצת מבני עמינו שלא ירצה לשמוע דברי חכמים רק מה שהוא מדאו'. ולכך דבר שהוא מדאו' יכול לשנות פסולה ומה תיקון לזה וממילא ישאל השומע כי ירא לנפשו. משא"כ בפסול דרבנן אם לא עביד מיד התיקון לזה כלומר אין לך הפסד לשמוע אזי לא ישמע והבן. ועפי"ז י"ל קצת קו' התוס' מחניכה דתני פסולה דשם איידי דחביבא להו ישמעו [מבני החתן כ' זלמן נ"י]:

ב) בתוס' ד"ה מאי שנא וכו' ועוד דגבי הדס וכו'. עי' פי"ז שהקשה הרי לקמן קאמר הש"ס אי לא דאגדי' פשיטא וכו' ע"ש מה שתי':

ג) בד"ה דאו' וכו' הו"א ממעט לכתחילה וכו' מה דצריך להבין מאי ענין דיעבד בסוכה ממ"נ מאי שעבר עבר ואם לישב מכאן ולהבא זה לכתחילה ואם אם יצא במה שכבר ישב הלא קמי שמיא גליא. ועי' לקמן ר"פ לולב הגזול בסוגי' דסוכה גזולה שם הבאנו פלפול בזה דתוס' במגילה פ"א בסוגי' דאין בין אדר א' וכו' יראה דסוברים דשייך נ"מ לידע אם כבר יצא אבל הטורי אבן שם תמה בזה ע"ש ושם הארכנו. וכאן י"ל דנ"מ למ"ד לילה ראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין וא"כ נ"מ שפיר וק"ל. או אם אין לו סוכה אחרת ואין להאריך. ד) בגמ' עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה וכו' הנה כפי הנראה מפשטות לשון הסוגי' עיקר הטעם טפי מכ' א"צ לצל סכך אלא אף הדפנות עושים הצל מכח גובהן וכשהסוכה רחבה מארבע אמות אשר אין דפנות סמוכים כ"כ בא הצל רק מחמת הסכך. ועפי"ז א"כ אם אין הדפנות מגיעות לסכך ואין גבוהות כ' באמת ש"ד. וזה צע"ג דהרי משמע מש"ס דנ"מ לרבה ור"ז היינו דלרבה אם דפנות מגיעות ש"ד ולר"ז אפ"ה פסול אבל לא דלר"ז להיפוך דאם אין מגיעות כשירות זה לא נראה מלשון הש"ס. ובפרט עי' בהרא"ש יראה מבואר דלר"ז לעולם פסול ע"ש. ועי' פי"ז שכ' באמת דפסול אף דאין הדפנות מגיעות והיינו כיון דמן הסתם הדפנות מגיעות וא"כ סוכה הכתוב בתורה היינו למטה מעשרים ממילא חזינן דקפדה התוה"ק על למטה מעשרים ולכך אמרינן דלעולם כסול למעלה מעשרים אף אם אין דפנות מגיעות וכו' ע"ש וזה דוחק גדול:

אולם למעיין היטב בר"ן ובריטב"א יראה דכך הפירוש דלעולם סכך שהיא למעלה מעשרים אין עושה צל כלל והצל שאנו רואים היא מחמת הדפנות ואם כן אין הטעם דבלא סכך היכא צל דפנות רק הטעם דליכא צל סכך כלל והא דפריך מעשתרות קרנים וכו' היינו דהמקשה הוי סבר כפי אשר פי' תחילה דהטעם משום בלא סכך איכא צל דפנות והתרצן השיב לו שאני הכא צל דפנות ליכא צל סכך כו' וביתר מד' אמות הטעם כיון דהסכך רחב הוי שפיר צל סכך לא משום הואיל ואין הדפנות סמוכות כנ"ל אלא הואיל והסכך רחב איכא צל סכך שפיר וכמו שכ' הר"ן להדיא. ולפ"ז ודאי אף אם אין מגיע הדפנות לסכך ס"ס כיון שהסכך למעלה מכ' אין עושה צל וכנ"ל. ומה שכ' רש"י כאן ד"ה אלא בצל דפנות וכו' מתוך גובהן של דפנות וכו' אין הכוונה מתוך גובהן עשרים אמה אלא הכוונה מתוך גובהן מן הארץ יהי' מה שיהי' עושין צל והבן זה היטב:

ועי' ריטב"א שהקשה האיך קאמר צל דפנות ליכא צל סוכה וכו' ממ"נ בחצי היום שחמה על ראש אדם א"כ ליכא צל כלל ובשאר שעות היום לעולם אין יושב בצל סכך עיי"ש מה שתי'. וכוונתו ג"כ להנ"ל דלמעלה מעשרים אין עושה צל כלל ואי קשה איך קאמר כלל דליכא צל וכו' אטו הבונה ביתו למעלה מעשרים בתקרה ומעזיבה נימא החמה זורחת בתוכו. אך ז"א דודאי מונע החמה אבל צל ליכא והבן ועי' בר"ן שהקשה להיפך ביך קאמר עד עשרים אדם יושב בצל סכך הרי חזינן אם לא הדפנות אזי תכנס החמה. ותי' דמ"מ קום להו לחכמים דאין שורף כ"כ כמו אילו לא היה הסכך ע"ש עכ"פ תראה כי הפירוש כאשר כ' לעיל ואל תמהר להשיב:

ה) שם רבא אמר מהכא וכו' גם כאן צידד הפי"ז לומר אם אין דפנות מגיעות לסכך לא מיקרי קבע אף אם הסכך למעלה מעשרים ע"ש. וגם זה לא נראה וק"ל:

ו) ע"ב בגמ' כולהו כר"ז לא אמרי וכו' מה דנראה מלשון רש"י דלא בעי כלל סוכה לצל וכו' צ"ע טובא דהרי לכ"ע בעי העשיי' לצל רק למעלה מכ' אמה לא נפסל ע' פי"ז שהרגיש בזה ע"ש ולכאורה מה שתי' לא שייך לפי פירושינו הנ"ל אבל מ"מ י"ל כן:

ז) דף ג ע"א בתוס' ד"ה לא נצרכה וכו' עי' מג"א וטו"ז (סי' תרל"ד ס"ק א') שכ' שיש כאן ט"ס בתו' וצ"ל רחבה זיי"ן דמרובעת בעינן דלא כב"ח ע"ש ועי' פי"ז כאן ויש לדחות דבריו:

ח) בגמ' א"ד אמר לי' כמאן אמ"ל ב"ש ולא תזוז וכו' עי' פי"ז שכ' במאי פליגי הני תרי לישנא ע"ש וקצת נ"ל אחרי שנבין דדעת הרי"ף דסוכה קטנה וגדולה חד טעם אית להו משום שמא ימשך וכו'. והנה כפי הנראה מלשון הרא"ש פי' הכוונה ברי"ף דסוכה קטנה דפסולה היינו הואיל וע"כ שלחנו בתוך הבית. ומאי דקאמר דפליגי בתרתי וכו' היינו דב"ה אשמועינן אף בקטנה דא"א בענין אחר רק שיהי' השלחן בתוך הבית אפ"ה כשר. ולפי"ז אפשר אף לב"ש אם הוא קצר קומה אשר יכול להיות ראשו ורובו ושלחנו בסוכה אף פחות משבעה על שבעה או אם פתו בידו וא"צ שלחן או לפי מה שהעלה הטו"ז והמג"א דברחבה טובא וארכה פחות מז' או להיפוך פסול א"כ שפיר משכחת אפשר ראשו ורובו ושלחנו בסוכה ואפ"ה הוי קטנה דלא הוי ז' על ז' וכה"ג אפשר באמת כשר כפי הנראה מלשון הרא"ש בהבנת הרי"ף ועדיין צ"ע בזה אבל דעת הרמב"ם במלחמות להרי"ף אף אם פתו בידו אפ"ה פסול כיון דסתמא שלחנו בתוך הבית ואין ראוי להיות בתוך הסוכה ע"ש ואפשר אף באופנים אחרים שכ' לעיל ג"כ פסול:

והנה לפי הנ"ל יש מקום לומר אם פליגי בסוכה גדולה י"ל בסוכה קטנה ובגווני דמשכחת שלחן בתוך הסוכה וכנ"ל כשר באמת ועי' ברא"ש תראה כן. וא"כ י"ל לל"ק אמר לי' כמאן כב"ש היינו דפשיטא לי' דלב"ש פסול בסוכה קטנה דלשון מחזקת משמע סוכה קטנה כמו שכ' התוס' ורא"ש רק תמה על שסובר כב"ש במקום ב"ה אבל לאידך לישנא שאל כמאן היינו דסבר אף לב"ש דוקא סוכה גדולה ושלחנו בתוך הבית פסול משא"כ קטנה ובאופנים הנ"ל לכך השיב לו ב"ש היא ולא תזוז היינו דב"ש פסלו בהא והבן:

עוד עיינתי קצת בסוגי' דגזירה שמא ימשך:

ט) דף ג ע"א אמר ר"ש ב"ר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת וכו' עי' ברא"ש שכ' בשם הרי"ף שפסק בשניהם כב"ש משום דסבר דחד טעמא לתרוויי' גזירה שמא ימשך וכו' ע"ש מה שהקשה עליו. ולכאורה אמאי לא הקשה בפשיטות דא"כ תיהדר קושי' הש"ס לדוכתי' איך תני פוסלין וכו' יצא ולא יצא מ"ל. ועי' סמ"ג עשין מ"ג וברא"ם שם דהסמ"ג פוסק ג"כ כרי"ף וכו' והקשה באמת הרא"ם כנ"ל ועוד קושיות ע"ש:

והנה הרא"ש לא כ' שכן דעת הרמב"ם אך שאר ראשונים כ' שגם דעת הרמב"ם כן. עי' סמ"ג ור"ן וב"י (או"ח סי' תרל"ד) ובאמת קשה טובא דהרי הרמב"ם (פ"ד ה"א מסוכה) שם כ' סוכה קטנה פסולה. ועי' מ"מ שכ' משום הל"מ כל שאין בה שבעה על שבעה וכו' ובפ"א שם כ' מי שהי' ראשו ורובו בסוכה ושלחנו תוך הבית גזרינן שמא ימשך א"כ חזינן דהרמב"ם חילק בין קטנה לגדולה ואפ"ה פסק דאף בגדולה לא גזרינן וא"כ קשה טובא מנ"ל הא והבן:

אך יראה דמה שכ' הרא"ש ושאר ראשונים דאינה מחזקת