פתח הבית חלק ב פה

לעיל. וע"כ צ"ל כנ"ל דרב סבר אסור לטבול אם לא משום מצוה או תפילה והי' סבור ג"כ משום רחיצה אין לאסור דכה"ג שרי דלא הוי של תענוג וע"כ רק משום דסבר דהוי מתקן ולית לי' הואיל א"כ אנן דפסקינן כרבא דאמרינן הואיל א"כ ממילא אין הלכה כרב דלא סברי כלל רבנן כוותי' והבן כי קצרתי:

ולפי הנ"ל יש ליישב ג"ב קושי' הב"י באו"ח הל' יוה"כ שהביא שם דעת גאון שפסק כרפרם דאין עירוב והוצאה ליוה"כ והקשה דהרי מסיק הש"ס הא דרפרם בדותא וכו' ובמ"א הארכנו. ועי' תשו' שאגת ארי'. ולהנ"ל י"ל דהרי קשה קו' תוס' שבת (קי"א) דהקשו איך תני כאן בברייתא בתרייתא טמא מת ג"כ טובל ת"ל הא צריך הזאה ואין מזין ביוה"כ כמו בשבת ומה שתי' שם דאיירי שם בטבילה שקודם להזאה נחלקו הפוסקים בזה ובחי' למס' מגילה כ' בזה. ומה שתי' הת"י כאן שעבר והוזה ג"כ דוחק [ודע דקצת נראה מלשין הת"י דגריס בברייתא קמייתא ג"כ טמא מת וי"ל ע"ש] ותי' עוד שהוזה מאתמול. ולהנ"ל לא אזיל דא"כ הרי אין טבילה בזמנה ע"כ י"ל דהי' קשה להגאון הנ"ל קו' זו. א"ו דיוה"כ סבר האי תנא אין בו עירוב והוצאה א"כ כיון דאיסור הזאה בשבת הוא משום גזירה שמא יעבירנו וכמו דאיתא בפסחים (ס"ט) א"כ ביוה"כ לא שייך זה וניחא. ואף דאף בלא גזירה שמא יעבירנו וכו' ג"כ אסור הזאה משום מתקן וכמו שכ' רש"י במשנה ר"פ אלו, הדברים ד"ה משום שבות דהוי מתקן. ומה דפריך שם (דף ס"ט) מכדי הזאה טילטול בעלמא הוא לידחי וכו' היינו דמ"מ משום פסח הי' לנו להתיר זה וכן מוכח מלשון הש"ס שם דקאמר לידחי משום פסח וכו' ע"ש ובצל"ח. א"כ הדר קשה ג"כ ת"ל משום מתקן. ז"א דאף טבילה לפי הנ"ל ראוי לאסור משום מתקן רק שהתירו משום בזמנה מצוה כמו כן י"ל הך ברייתא סברי הזאה בזמנה מצוה עי' לעיל (ח.) וא"כ שפיר מותר ביוה"כ וק"ל ואדרבא מיושב לפ"ז מה דפריך הש"ס בפסחים שם לדחי משום פסח היינו דמוכח מהך דהכא דמשום מתקן לא גזרו במקום מצוה וק"ל:

ועתה נבוא עוד לפרש לשון הרמב"ם אשר לפי דעת הכ"מ סובר הרמב"ם להלכה טב"מ ומש"ה כ' בה' ש"ע דחייבי טבילות טובלין וכו'. ועי' שער המלך (פ"ו מהל' יסודי תורה) כ' לפ"ז ליישב דעת הרמב"ם (פי"א מהל' פרה ה"ב) שכ' שם דהזאה מותרת להיות אף שלישי ושמיני. והכ"מ הקשה ע"ז מהא דקידושין (ס"ב.) דקאמר שם בהדיא והזה הטהור וכו' למה לי ומשני למעוטי רביעי ושמיני וכו' דהיינו רביעי ושביעי לא מהני וכמו כן שלישי ושמיני לא מהני. ותי' השער המלך די"ל דשם אזיל למ"ד טבל"מ אבל הרמב"ם פסק טב"מ א"כ קרא וחטאו אתי לטבילה בזמנה כמו שכ' תוס' לעיל (ח'.) וקרא דוהזה וכו' אתי לתרומה וכו' ע"ש. אך לפי מה שהעלה הלח"מ דהרמב"ם פוסק טבל"מ. ולכאורה נראה כן קצת דאם מצוה א"כ הי' לו למנותה במנין המצות וי"ל וק"ל. עכ"פ לדברי הלח"מ קשה:

אכן עי' בכ"מ שם הל' פרה שכ' שם ליישב הסוגיא דקדושין ה"פ למעוטי רביעי ושמיני וכו' היינו משום טבילה בזמנה מצוה ועי' תוס' לעיל (ח'.) והש"ס שם קאי לר"מ דאמר הזאה בזמנה ג"כ מצוה אבל אנן פסקינן דלאו מצוה א"כ ממילא נסתר הסוגיא ע"ש. והשער המלך כ' דיש בתי' זה מן הדוחק ולא ביאר כוונתו. ויראה דכוונתו משום דעכ"פ קשה דאייתר קרא וקשה למ"ד לאו מצוה וזה י"ל די"ל כמו שכ' מהרש"א בחי' לקידושין שם די"ל לר"מ דבעי ת"כ א"כ לא אייתרי רק תרי קראי ואתי חד קרא לתרומה וחד לדיעבד. רק מה דצריך הכ"מ לתירוצו משום דאם הי' מבואר בש"ס עכ"פ לראב"ח דבעי דוקא כעין שלישי ושביעי א"כ לא הי' לנו לעשות מחלוקת בזה משא"כ לפי תירוצו לא איירי הש"ס כלל בהכי ומשום הזאה בזמנה מצוה הוא מחלוקת ישינה וק"ל:

ובלא"ה יש ליישב קו' הנ"ל על הרמב"ם דהרי קאמר הש"ס לעיל (מ"ג:

) דבעינן והזה הטהור וכו' לימד על טבל יום שכשר בפרה ע"ש:

עוד נזכיר ליישב בדרך היותר ראוי קצת דעת הפוסקים דלא כרב אלא דנעילה ביום והכל ע"ד הנ"ל רק למה שכ' לעיל רבא סבר דלא התירו משום טבילה בזמנה מתקן ורב פליג. ועתה נ"ל כי י"ל גם רבא מודה דהתירו משום [טבילה] בזמנה מתקן והא דמייתי מכל חייבי טבילות היינו משום דבכלל חייבי טבילות ג"כ טמא מת והי' קשה לרבא משום הזאה א"ו שכבר הוזה מאתמול א"כ מוכח ע"כ הטעם משום הואיל אבל רב י"ל דסבר כרפרם ואיירי שפיר שהוזה ביוה"כ וק"ל:

ועפי"ז י"ל קצת דעת רש"י ביבמות פ' ד"א (ל"א.) שפי' שם אליבא דרפרם ע"ש ואין להאריך:

עוד רגע אדבר עי' פי"ז בביצה י"ט ובסדרי טהרה (סי' קצ"ז) הנ"ל שפלפלו ג"כ אמאי לא יהי' מותר לטבול בשבת כיון שהזמן בשבת א"כ הוי דבר שא"א לעשות מאתמול כמו כלי שנטמא ביו"ט ומכח זה הוכיח דדוקא ביו"ט דהותר אוכל נפש ומכשירין שא"א לעשות בעיו"ט משא"כ שבת וכ"כ השאגת ארי' בדיני יו"ט. ועי' תשו' שער אפרים. ועי' מ"ל (פ"ה ממעשר הכ"ב) שם יראה שסובר דאף בשבת הותר ע"ש. ולפ"ז ניחא ג"כ הא דפסחים (ס"ט.) דפריך שם הזאה לישתרי וכו' והוצרך לתרץ משום שמא יעבירנו וכו' דמשום מתקן כיון שלא הי' אפשר מאתמול מותר וק"ל ועי' בענינים אלו:

מסכת יומא