פתח הבית חלק ב פד

גמי ע"ש. ותימא ג"כ אף אם מצוה קשה ג"כ אמאי לא יטבול ב"ק משום טבילה בזמנה מצוה. ועי' שער המלך שם הי"ת. וכפי הנראה לי מלשון אחרונים אלו יראה הכוונה דסוברים מש"כ הרמב"ם אח"כ אשר האידנא בלא"ה טמאי מתים א"כ קאי באמת גם על שאר חייבי טבילות רק סבירא להו אם הטעם משום טבילה בזמנה מצוה א"כ האידנא לא הוי מצוה כיון דבלא"ה טמא משא"כ אם הטעם משום דאינה רחיצה של תענוג א"כ לא יועיל מה שעתה טמאים בלא"ה ס"ס כוונתו הי' להעלות מטומאה זו ס"ס לא הוי של תענוג. ועי' שעה"מ שם שצידד באמת לומר דאפ"ה כיון שאין מחויב טבילה כלל הדר הוי כמו של תענוג וכמו שצידדנו לעיל. וא"כ קשה לי עכ"פ חדא על הב"ח דמשמע מלשונו שם כי נשאר כך למסקנא שאר חייבי טבילות טובלין. וגם קשה על הטור מדוע לא הביא בשאר חייבי טבילות דעת הרמב"ם כמו שהביאו בב"ק וק"ל:

ולדינא אנן פסקינן דאין לטבול בט"ב ויוה"כ עי' או"ח סי' (תקנ"ד ותרי"ג). ועי' תוס' ביצה (י"ח:

ויומא (ח.) שם כ' להדיא בשם ר"י טעם אחר הואיל בזמן הזה אין עוסקין בטהרות א"כ למה יטהרו דלבעלה בלא"ה אסורה ע"ש. והיינו כסברת השעה"מ הנ"ל דכיון שאין טעם כלל לטבילה הוי כמו רחיצה של תענוג וק"ל וא"כ קשה דלמה כ' בזה"ז אין עוסקין בטהרות ת"ל בלא"ה הלא טמאי מתים אנחנו וכמו שכ' הרמב"ם ומדוע לא ביאר זה הב"י דדעת הרמב"ם כתוס' ולהקשות על הסוברים דבזה"ז ג"כ יכול לטבול וצ"ע קצת:

ועי' ביו"ד (סי' קצ"ז) הרבה פוסקים מחמירין שלא לטבול בשבת אם לא כשבעלה בעיר ולא הי' אפשר לטבול קודם וכו' ועי' בסדרי טהרה שם שהקשה לפי הטעם שכ' התה"ד משום דבזמן הזה נזהרין להקר וכו' א"כ קשה אף בזמנה ליתסר כמש"כ תוס' בשבת (קי"א.) דע"כ משום טבילה בזמנה מצוה לא שרי בשבת [דהוי] מתקן דאל"כ מה פריך הש"ס וכו' ע"ש. וכן הקשה הפי"ז בביצה (דף י"ט) שם ע"ש. ולכאורה אף שכ' דבזמן הזה נזהרין להקר ומיחזי כמתקן אפ"ה הוי רק משום חומרא ובמקום מצוה לא החמירו וק"ל:

אולם כדי ליישב באופן יותר נאות קצת דרך פלפול נחזיר מש"כ לעיל מה דק' על ר"ת שכ' הטור בשמו דמתני' דכל חייבי טבילות וכו' איירי רק למ"ד טבילה ב"מ וכו' והרי התוס' הביאו בשמו בשבת (קכ"א) דגריס ר"י אומר א"צ וכו' וכנ"ל. ונ"ל דהנה צריך להבין מה פריך הש"ס וסבר ר"י טבל"מ וכו' אמאי לא תי' דברייתא שני' איירי דלא צלי וראשונה איירי דצלי ופליגי בראשונה רבנן סברי ט"ב ל"מ ור"י סבר טב"מ. אבל ברייתא בתרייתא איירי דלא צלי וקאמרי חכמים טובל כל היום וכו' משום נעילה ור"י דאמר א"צ לטבול היינו משום תפלה א"צ לטבול דהוא סבר נעילה בלילה אבל משום טבילה בזמנה באמת צריך לטבול ונ"מ אם נאנס ולא טבל שיכול להתפלל נעילה בלילה וכמו שכ' תוס' כעין זה בד"ה קסברי לרבנן. כמו כן נימא לר"י ולא תצטרך לומר הא ריב"י וכו'. וצ"ל דא"כ תיקשי על רב דלפ"ז רבנן סברי נעילה ביום רק ר"י סבר בלילה וא"כ סבר רב כיחידאי וכו':

ובזה יישבנו ההמשך בש"ס דקשה לכאורה מה דפריך הני תרי ברייתות אהדדי לכאורה, לא תלי כלל בסוגי' דהכא. ולהנ"ל ניחא דהוי ידע שפיר ברייתא ראשונה דצלי ושני' דלא צלי וכנ"ל אבל לרב קשה שפיר וניחא וק"ל:

אך עכ"פ קשה על רב גופי' מנ"ל לדחוקי ולומר דאתי כריב"י ואמאי לא מוקי כנ"ל. גם בלא"ה קשה קושי' תוס' שבת (קכ"א) הנ"ל ס"ס מנ"ל לרב דרבנן סברי נעילה בלילה דילמא איירי תרווייהו בלא צלי ורבנן דבתרייתא הם ריב"ח (ועי' מה שכ' לעיל ליישב בזה) אך י"ל דרב סבר באמת דאם לאו טבילה בזמנה מצוה באמת אסור לטבול ביוה"כ ואם ע"כ ת"ק בקמייתא ובתרייתא סבר טב"מ דאל"כ כל חייבי טבילות אמאי טובלין א"ו טב"מ וא"כ קשה מ"ט דחכמים בקמייתא דקאמרי עד המנחה וע"כ כמש"כ התוס' ד"ה קסברי דה"ק משום תפילה א"צ לטבול ור"י פליג וסבר דצריך לטבול משום תפילה דנעילה ביום ובתרייתא ג"כ איירי בלא צלי ורבנן סברי כל היום משום טב"מ ור"י פליג ואמר א"צ משום דסבר טבל"מ ואי קשיא דהרי קאמר ר"י א"צ ות"ל הלא אסור לטבול כמו שהקשו תוס' שבת (קיא.) י"ל שפיר דהרי התוס' כאן בד"ה אי דצלי וכו' כ' די"ל רבנן סברי אם בעי מתפלל ביום ואי בעי בלילה. ועי' מהרש"א שהקשה אמאי לא משני דר"י אדר"י הכי דסובר אם רצה מתפלל ביום ואם רצה בלילה וכו' [ומה דקשה על המהרש"א דמאי הקשה כלל ת"ל א"כ קשיא דרבנן אדרבנן וכו' עי' תויה"כ וכמו שתי' המהרש"א באמת בתי' הב'. אך מאי עלה על דעתו להקשות כלל י"ל כוונתו דהרי קשה מאי הקשו תוס' כלל אמאי לא פריך דרבנן אדרבנן וכו' ות"ל דהי' יכול לתרץ דלעיל איירי בדצלי וכאן בדלא צלי. וצ"ל כוונת התוס' דעכ"פ מדוע אלים לך טפי להקשות דר"י אדר"י מדרבנן אדרבנן וא"כ הקשה המהרש"א ג"כ שפיר וק"ל] ותי' לתי' א' דר"י דקאמר אינו יכול י"ל דלא שייך לפי תי' זה דהרי אם ירצה יכול להתפלל ביום יעו"ש. עכ"פ יראה מדברי מהרש"א דאף לגי' אינו יכול מ"מ אם רשאי מחמת התפילה אם רוצה להתפלל ביום רשאי ולא אמרינן לי' זיל והתפלל בלילה וק"ל. ואף אם נאמר כוונת מהרש"א בתירוצו הוא להיפוך כיון דאמר ר"י א"י א"כ תיקשי אמאי אמר בברייתא ראשונה כל היום וכו' הרי אסור לטבול וא"כ נימא לי' התפלל בלילה זה לא משמע מלשון המהרש"א וק"ל:

גם המהרש"א בס"ד עכ"פ ודאי הוי שבר הכי דמותר להתפלל ביום ולטבול. ובלא"ה א"כ תיקשי על המהרש"א ס"ס אף לרבנן קשה אמאי יכול לטבול כשירצה להתפלל ביום ת"ל הלא אסור שלא לצורך ובודאי אין לעשות פלוגתא חדשה ולומר לרבנן מותר ולר"י אסור וק"ל והבן כ"ז היטיב. וא"כ ניחא שפיר כל הנ"ל דודאי סבר רב דאסור שלא לצורך וע"כ רבנן סברי טב"מ והכל כנ"ל וברייתא בתרייתא דתני בה ר"י אומר אינו צריך וכו' היינו דאם רוצה להתפלל ביום רשאי לטבול וניחא הכל. א"כ כ' ר"ת שפיר ע"כ הא דתני כל חייבי טבילות וכו' היינו שאר חייבי טבילות חוץ ב"ק דלא שייך בהו משום תפלה ע"כ הא דרשאין לטבול הוי רק משום טב"מ והבן:

ואין להקשות א"כ אמאי לא פליג ר"י בברייתא בתרייתא ארישא דכל חייבי טבילות וכו'. ז"א דהרי קשה זה בלא"ה כאשר כ' בסוגיא אלא י"ל דר"י נקט גבי ב"ק לאשמעינן דרשאי וצריך לטבול משום תפלה וע"כ נאמר כן בלא"ה וק"ל. ומיושב דעת ר"ת שפסק כרב:

ומעתה י"ל ג"כ דעת הפוסקים הסוברים דאסור לטבול בשבת שלא בזמנה והקשה הס"ט לפי"ז דאם נזהרי' להקר והוי כמתקן א"כ אף בזמנה ליתסר. ולהנ"ל י"ל הם סוברים ג"כ דע"כ רב סבר אסור לטבול שלא לצורך וכו' והי' קשה להו הכל טעמא מאי הלא הוי רחיצה שאינה של תענוג לכך סוברים טעמי' דרב משום מתקן ולא סבר הואיל ובשבת הותר גם ליוה"כ הותר. עי' שבת (קי"א) ומש"ה אסור רק משום טבילה בזמנה וכו' או משום תפלה וא"כ שפיר פסקו כרב אף דהלכה כרבא דבתרא מ"מ אין זה מוכרח כ"כ דיש סוברים דהלכה כבתראי רק מאביי ורבא ואילך וק"ל:

גם אמרנו ליישב לפ"ז דעת הרמב"ם וסייעתו שפסקו דלא כרב אלא תפילת נעילה ביום ועי' ברא"ש וראשונים שהביאו ירושלמי דר' יוחנן פליג על רב וכו'. ועי' ב"י או"ח (סי' תרכ"ג). אך זה אין מספיק דמנ"ל לפסוק נגד ש"ס דילן וכן הקשה הב"ח שם. ועי' הגה"מ (פ"ד מתפלה) שם כ' טעם אחר די"ל רב סובר ג"כ נעילה ביום רק סובר מפלג המנחה מיקרי לילה לענין מעריב ושפיר פוטר ע"ש. ולפי"ז צריך לפרש קצת פשט הגמ' כאן ואין להאריך דלא משמע כן ברמב"ם וראשונים. ע"כ יראע לומר דסבר הרמב"ם ג"כ כנ"ל דע"כ קשה על רב מנ"ל למסקנא דרבנן סברי תפלת נעילה בלילה כקו' התוס' שבת (קכ"א.) כנ"ל וכאשר הקשינו ג"כ