פתח הבית חלק ב פג

ועתה נביא לבאר קצת לשונות הפוסקים בענין זה ותחילה נשנה מש"כ לעיל מה שיש לפלפל בלשון רש"י שכ' בד"ה טובל והולך שאם ראה קרי מן המנחה ולמעלה א"י לטבול וכו' א"כ מוכח דסובר דאם טבילה בזמנה לאו מצוה אסור לטבול א"כ תיקשי רישא דתני נדה ויולדת טובלת וכו' וכן הקשה התויה"כ ועי' ת"י ועי' תו' שבת (קכ"א. ד"ה ה"ג וכו') הוכיחו מכח הוכחה זו כן דאף למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה מותרת עכ"פ לטבול. ועי' תוס' שבת (קיא.) ד"ה לא ס"ד בזה ע"ש:

ומה שתי' התיוה"כ דרישא איירי ג"כ באותן שאין יכולין להתפלל מכח טומאתן. זה דוחק כנ"ל דהרי כל הטמאים רשאין להתפלל וק"ל:

ואגב נזכיר מה שכ' התויה"כ דהתוס' כאן ד"ה אי דצלי וכו' כ' ג"כ כמו שכ' תוס' בשבת וביצה דאף למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה מותרת לטבול. ולכאורה מתוס' כאן אין ראי' כ"כ דכיון שרוצה להתפלל ביום שוב שרי לטבול מפני התפילה אף שיכול להתפלל בלילה אם ירצה מ"מ כיון שגמר בדעתו להתפלל ביום שוב הוי טבילה לצורך וק"ל. עכ"פ הקו' קשה טובא על רש"י דמוכח כן מרישא. ולכאורה הי' משמע בהרמב"ם ג"כ קצת שיש לחלק בין ב"ק לשאר טומאת שהרי כ' (פ"ג מהל' שביתת עשור ה"ב) דכל חייבי טבילות טובלין ביוה"כ ובה"ג כ' ב"ק אסור לו לטבול מפני שבטלה טבילת ב"ק לתפילה. ות"ל משום טבילה בזמנה מצוה או דאף בלא"ה רשאי לטבול עכ"פ וא"כ מ"ש ב"ק. אך ז"א דהרואה יראה בדבריו שכ' שם דהשתא אין לנו טהרה מטומאת מת וכו' א"כ יראה דלא שייך טבילה בזמנה מצוה א"ו דנימא דבלא"ה יהא מותר עכ"פ דליכא השתא כלל טבילה כיון דבלא"ה (טמא) [אנו טמאי] מת רק אם הי' הטבילה משום התפילה הי' ניחא שפיר דטמא מת מותר להתפלל משא"כ ב"ק קודם שבטלה וק"ל:

ולקמן נזכיר מזה איה"ש. עכ"פ לרש"י קשה. ונ"ל דסבר רש"י דנהי שרשאי להתפלל טמא מ"מ אם רוצה לטבול כדי להתפלל בטהרה שרי דעכ"פ לא הוי רחיצה של תענוג. רק בהא פליג רש"י על תוס' דלתוס' בשבת וביצה שם אף בלא תפילה כלל יכול לטבול מטומאתו בזה חולק רש"י. וא"כ שפיר ברישא טובלין רק בב"ק פליגי אחר תפלת מנחה ובזה לא יכול לינקט המחלוקת דרבנן ור"י בשאר טמאים דממ"נ נדה ויולדת טבילתן בלילה ושאר טמאים שטבילתן ביום מ"מ הרי הי' צריכין לטבול כבר קודם מנחה משא"כ ב"ק משכחת שפיר שאירע לו קרי אחר מנחה וכ"כ רש"י להדיא. ואף שהי' יכול בה"ג למינקט ג"כ טמא שרץ י"ל חדא נקט וק"ל:

ודע דלרש"י הי' באמת הגי' בר"י בברייתא שני' אין יכול לטבול וכו' והא דלא פליג ג"כ ברישא בשאר טמאים י"ל ג"כ כנ"ל דעכ"פ יכולין לטבול מפני תפילה משא"כ ב"ק שכבר התפלל נעילה וקרה לו אח"כ קרי וניחא:

ואגב נזכיר מה שיש ליישב דעת רש"י בשבת (קכ"א.) ד"ה ר"י אומר וכו' שפי' שם דר"י סבר תפילת נעילה בלילה והתוס' שם תמהו ע"ז הרי מסיק הש"ס כאן הא דצלי וכו'. ונ"ל דהרי התוס' הקשו שם עוד כאשר הביאם המהרש"א כאן למסקנא מנ"ל לרב דאיכא תנאי דפליגי בהא דתפילת נעילה וכו' דילמא כ"ע נעילה ביום והא דאמרי רבנן עד המנחה וכו' היינו רבנן דברייתא קמייתא סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ואיירי בדצלי ור"י הוא ר"י בן חלפתא סבר טבילה בזמנה מצוה ורבנן דברייתא בתרייתא הם ר"י ב"ח לכך אמרו כל היום כולו ע"ש מה שתי'. ומדוחק קושי' זו י"ל סבר רש"י דרב סבר למסקנא דוחק לאוקמי שכבר צלי דלשון עד המנחה וכו' לא משמע כן אלא שני הברייתות איירי שעדיין לא התפלל וכ"ע סברי דנעילה בלילה רק ר"י דברייתא קמייתא הוא ריב"ח דסבר טבילה בזמנה מצוה ולכך קאמר כל היום כולו ות"ק סבר לאו מצוה וברייתא בתרייתא הוא להיפוך ריב"י סובר לאו מצוה ות"ק הוא ריב"ח וסבר מצוה וק"ל:

ואין להקשות אמאי לא פרש"י לפי"ז דברייתא קמייתי פליגי באם נעילה בלילה. וכמו כן ברייתא בתרייתא ות"ק דבתרייתא הוא ר"י דקמייתא ודכ"ע טבילה בזמנה לאו מצוה ז"א דריב"ח ע"כ סבר מצוה כדמוכח מהא דה' כתיב שם וכו' וא"כ ודאי טפי עדיף לתלות מחלוקתם בזה וק"ל:

והנה הטור באו"ח (סי' תרי"ג) כ' בשם ה"ג שאר חייבי טבילות טובלין כדרכן ור"ת כ' דאין טובלין והא דתניא כל חייבי טבילות וכו' היינו למ"ד טבילה בזמנה מצוה וכו' יע"ש וכ"כ בשם הר"ת המרדכי ביומא וברכות פ"ג וקשה כנ"ל. ועי' סדרי טהרה ביו"ד (סי' קצ"ז) שתמה ע"ד דהרי התוס' בשבת (קכ"א.) כ' להדיא בשם ר"ת דאף למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה עכ"פ רשאי לטבול ע"ש. וקצת י"ל עכ"פ קו' ראשונה מהוכחת תוס' שבת (קכ"א) הנ"ל דודאי הוכחת תוס' שבת (קי"א) ל"ק דשם הוכיחו רק מדקאמר ר"י א"צ לטבול מכלל אבל מותר וזה ליתא לר"ת שגורם אין יכול לטבול וכו' רק אידך הוכחה מת"ק דברייתא קמייתא גם זה י"ל די"ל ודאי סבר טבילה בזמנה מצוה וכו' ומאי דתני עד המנחה וכו' היינו כמו שכ' תוס' כאן ד"ה קסברי וכו' דה"ק מחמת התפלה אסור לטבול אבל לעולם משום טבילה בזמנה צריך לטבול וק"ל:

ומה שקשה מתוס' שבת (קכ"א) שכ' בשם ר"ת הגי' א"צ לטבול וכו' בלא"ה קשה להבין דהרי כ' תוס' שם שגם גי' רש"י הי' א"צ וכאן גריס רש"י א"י. ואף אם נאמר דיש ט"ס כאן ברש"י בגירסת (א"צ) ד"ה ה"ג בתוספתא וכו' מ"מ קשה דהרי רש"י כ' להדיא בברייתא קמייתא דאין רשאי מן המנחה ולמעלה וכו'. ע"כ הי' נראה לומר קצת דאף אם נימא דאין רשאין לטבול אם לאו מצוה מ"מ שייך שפיר בר"י לשון א"צ וכו' דה"ק א"צ לטבול בזמנו אף בחול וא"כ ממילא בשב' אסור וק"ל:

ועי' בלשון המרדכי פ' מי שמתו מעורבב קצת שכ' שם מש"ה אין רשאי דהרי ת"ק דר"י סבר מן המנחה ולמעלה א"י לטבול והא דאמר ר"י כל היום כולו היינו משום טבילה בזמנה מצוה וכו' וזה ק' טובא דא"כ ודאי קשה לת"ק מ"ש שאר חייבי טבילות. גם מה שכ' טעמא דר"י משום טבילה בזמנה מצוה וכו' הרי לא מסיק הש"ס הכי אלא טעמא דר"י משום נעילה וק"ל וצ"ע. ובלא"ה קשה לי קצת מה שפלפלו כלל הפוסקים אם יכול לטבול ביוה"כ ת"ל בזמן הזה שכולנו טמאי מתים א"כ ודאי א"י לטבול כיון דלא הואיל לצאת מידי טומאה ולא שייך ג"כ לומר דאינה רחיצה של תענוג דהרי מ"מ צריכה להיות משום טעם משא"כ בלא טעם כלל. ואם נאמר דסוברי' הפוסקים דמ"מ כיון שנטהר מטומאה זו שייך ג"כ לומר טבילה בז"מ אף שעדיין טומאה אחרת עליו וכמו כן לומר דלא הוי רחיצה של תענוג. אך א"כ קשה על הרמב"ם שכ' ב"ק מש"ה אין רשאי לטבול הואיל ובלא"ה טמא מת. ואם נאמר דהרמב"ם חולק בזה א"כ תיקשי על הטור שכ' תחילה בטבילת ב"ק דעת ר"י ברצלוני שטובל כדרכו והרמב"ם חולק ואח"כ [כ'] ושאר חייבי טבילות דעת בה"ג שטובל כדרכו ומדוע לא כ' ג"כ דהרמב"ם חולק והביא רק בשם הר"ת שחולק והבן:

ועי' ב"ח או"ח (סי' תרי"ג) הנ"ל כ' דהרמב"ם אף דסובר טבילה בזמנה מצוה וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן אפ"ה ב"ק לא יטבול וכו' ע"ש. וזה צע"ג דמה גרע ב"ק לענין טבילה בזמנה נהי שיכול להתפלל בלא טבילה עתה מ"מ הרי גם שאר טמאים יכולין להתפלל בלא טבילה. ועי' רמב"ם (פ"ו מהל' יסודי תורה ה"ו) שם פסק הרמב"ם הי' שם כתוב על בשרו כורך גמי וכו' וכ' הכ"מ שם דפסק כת"ק דטבילה בזמנה לאו מצוה וכו' יעי' לח"מ שם שהקשה ע"ז מהא דפסק בהל' שביתת עשור הנ"ל כל חייבי טבילות טובלין ומכח זה הוכיח דבאמת פסק טבילה בזמנה לאו מצוה ואפ"ה רחיצה שאינו של תענוג שרי. ועי' תויה"כ כאן שתמה ע"ז דא"כ מדוע פסק דב"ק אין רשאי לטבול א"ו הטעם משום טבילה בזמנה מצוה ואפ"ה פסק שם כורך גמי כמו שכ' תוס' כאן ד"ה וסבר ר"י וכו' דלרבנן י"ל אף אם טבילה (בז"מ) מצוה אפ"ה כורך