פתח הבית חלק ב פב

ריז) שם אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כשגגות וכו' היינו מיראה כאשר מסיק הש"ס:

ריח) שם אמר ר"י גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם וכו' היינו כי נודע אשר כל יום ויום שאדם עושה עבירה נפגם אותו היום ולכך נאמר בצדיקים זקן ושבע ימים משא"כ החוטא שאין לו רק ימים מועטין אבל בעושה תשובה נתקנו אף ימים ראשונים ולכך נאמר חי' יחי' כפל וק"ל:

ריט) שם תניא הי' ר"מ אומר בשביל יחיד שעשה תשובה וכו' מה דקשה וכי דינא הכי. עי' תויה"כ שפי' דהיינו אחרים שראו אותו עושה עבירה ולא מיחו גם להם נמחל חטא זו בחשובתו ע"ש ובמ"א פירשנו עפ"י סוד הגלגול דאם האחרון עושה תשובה נתקנו כל מה שלפניו ע"ש:

רכ) שם רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע וכו'. עי' בתויה"כ ובלח"מ פ"ב מהל' תשובה והנראה מדבריהם ומרהיטת הסוגיא דפלוגתא דתנאי לקמן ריב"ב ור"ע פליגי במתודה בינו ובין קונו סבר ריב"ב צריך לפרט ור"ע סבר א"צ לפרט ובזה פסק הרמב"ם כריב"ב וכ' הכ"מ טעם לזה אע"ג דבעלמא הלכה כר"ע מחבירו מ"מ כאן מוכח מדפליגי בעבירות שהתוודה בשנה שעברה אם יחזור ויתוודה וכו' א"כ חזינן דצריך להתוודות ע"ש. וזה כ' הלח"מ כי יש לדחות די"ל שם איירי בעבירות שבין אדם לחבירו ע"ש [אך זה יש לדחות דבין אדם לחבירו אפשר דלא שייך וידוי עי' תויה"כ ועי' מ"ש לעיל במתני' ע"ש] אך עוד ראי' הביא הכ"מ הרי רב משני רומיא דקראי כאן בחטא מפורסם וכו' א"כ חזינן עכ"פ דצריך להתוודות דלא ר"ע דהרי חטא עגל הוי מפורסם. ואף דהרמב"ם פסק כאידך תי' כאן בעבירות שבין אדם לחבירו וכו' מ"מ עכ"פ מוכח מרב דאין הלכה כר"ע ע"ש. וכוונתו יראה דודאי ריב"ב סובר אף חטא שאין מפורסם צריך להתודות בינו ובין המקום דכן משמע לשונו ורב איירי במתודה בפני רבים רק עכ"פ כיון דרב סבר חטא מפורסם צריך להתודות ברבים מכש"כ בינו לבין קונו א"כ עכ"פ אין הלכה לגמרי כר"ע ממילא פסקינן לגמרי כריב"ב דאף באין מפורסם מתודה בינו לבין קונו ואנן פסקינן ג"כ כאידך שינויא ואין חילוק בין מפורסם או לא רק עיקר החילוק בין אדם לחבירו לעולם יתודה בפרהסיא ובין אדם למקום לא יתודה בפני רבים אף חטא מפורסם ובינו לבין קונו אף שאינו מפורסם יתודה וק"ל ובחי' להל' יוה"כ הארכנו קצת:

רכא) שם עבר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו וכו' עי' ברא"ש שפי' דפעם רביעית אפילו מצות עשה נידון כלא תעשה. והיינו שהוא מפרש מה שנאמר כאן פעם ראשונה וכו' היינו ע"י תשובה וא"כ רביעית לא יועיל תשובה רק מיתה או יסורין וכו' ע"ש. ועי' תויה"כ שהקשה מנ"ל הא דילמא ראשונה וכו' מוחל אף בלא תשובה ומפעם ג' ואילך מתחילין חלוקי כפרה דר"י ע"ש ועי' תויה"כ מה שפילפל מפ"ק דר"ה (י"ז.) בדברי הרי"ף שם. ובעשרה מאמרות שפילפל הרבה בזה ושם בחי' לר"ה הארכנו קצת ע"ש:

רכב) שם עבירות שהתודה עליהן וכו' עי' רמב"ם בפ"ב מהל' תשובה פסק כראב"י והכ"מ שם כ' הטעם משום משנת ראב"י קב ונקי ע"ש. וכבר נחלקו הראשונים אם הוא כן אף נגד חכמים וגם י"א שהלכה כמותו דוקא בק"ב הלכות. ויותר הי' נראה דכיון דחזינן דראב"י מוקי קרא לכדר' הונא ואנן פסקינן כר"ה א"כ ע"כ הלכה כראב"י וכ"כ התויה"כ ע"ש:

רכג) דף פו ע"א אחטא ואשיב פי' במתני' ע"ש:

רכד) ע"ב אמר בר המדורי הוי קאמינא קמי' דשמואל וכו' עי' תויה"כ שהקשה אמאי לא ביאר הרמב"ם שצריך לעמוד בשעת ווידו וגם לומר עם הש"ץ וגם אם בשאר ימות השנה צריך לעמוד בשעת ווידו נסתפק שם ע"ש רכה) בתוס' ד"ה והאמר רב וכה"ג פי' וכו'. מבואר דתחילה סברי תוס' דכוונת בה"ג שכיון שהתפלל בלילה זו שוי' עלי' חובה וכו' והי' יכולים להקשות ג"כ מהך דטעה ולא התפלל ערבית וכו' אך שם י"ל באמת אתי כמ"ד תפילת ערבית חובה עי' ת"י רק הקשו מהא דשרי המייני' ומכח זה רצו לומר דכוונת הבה"ג הואיל והתפלל בשאר לילות שוי' חוב א"כ הקשו מה פריך הש"ס כאן. ועי' תויה"כ. ושם הקשה ת"ל אמאי לא הקשו תוס' מהך דשרא המייני' גופי אמאי לא מטרחינן לי' דהרי מבואר שם דאם ת"ע חובה מטרחינן לי' וא"כ כיון דשוי' עלי' חובה הוי חובה אמאי לא מטרחינן לי' וצ"ל דתוס' סברי מ"מ לא הוי חוב גמור ולכך לא מטרחינן והכי נראה קצת דאטו בנדר קיבל עלי' לומר דשוי' חוב וק"ל. אך א"כ קשה ג"כ מה הקשו תוס' מסוגי' דהכא הרי י"ל הבה"ג סובר ג"כ כיון דאינו חוב גמור הי' לנו להתיר משום שמוצאי יוה"כ קצת יו"ט ושיהי' מוכן לסעודה וק"ל:

רכו) שם כיון דצלי תו לא צריך וכו'. ואף דנעילה הוי שבע וערבית י"ח צ"ל ג"כ דפוטרות וק"ל רכז) דף פח ע"א תוס' ד"ה מפני וכו' מה שכ' בסה"ד ולהכי במוצאי שבת וכו' לא הבנתי:

רכח) שם ברש"י ד"ה טובל והולך וכו' אבל מן המנחה ולמעלה א"ר לטבול וכו'. ומה דקשה א"כ רישא דקתני כל חייבי טבילות טובלין וכו' ומ"ש. וקצת הי' נראה דהכא י"ל דאיירי בבעל קרי שהי' מאתמול וא"כ לא הוי טבילה בזמנה כלל רק פליגי אם יכול לטבול משום תפלה וכו' ורישא איירי בזמנן ומש"ה יכולין לטבול דסברי רבנן טבילה בזמנה מצוה וצריכין לטבול וכו' אך עי' לקמן דיראה דרש"י לא סבר כן:

רכט) שם לא קשיא הא דצלי וכו' ואם הגירסא ר"י אומר א"י לטבול וכו' א"כ ע"כ דסבר דאסור לטבול א"כ קשיא אמאי לא פליג ר"י גם ברישא בזב וכו' וצ"ע קצת. ולגי' אין צריך וכו' קשה ג"כ לכאורה אמאי לא פליג גם ברישא כיון דרבנן סברי ברישא חייב לטבול. וגם לת"ק קשה אמאי לא תני בעל קרי בהדי זב וזבה ואינך וצ"ע. ולפמ"ש התויה"כ דאף זב וזבה ונדה אין יכולין להתפלל בלא טבילה ע"ש קשה גם לס"ד דאיירי בלא צלי לפלגי בזב וכו' אבל כעת עדיין צריך לי עיון אם זב וכו' אסור להתפלל. ועוד נאריך בזה איה"ש רק אכתוב פה פרטי הדברים:

רל) בתוס' ד"ה אי דצלי וכו' מדברי רש"י ד"ה קא וכו' יראה אף אם שני ברייתות דר"י בן חלפתא מ"מ י"ל תרי רבנן הם ע"ש. ורבנן דלעיל סברי טבילה בזמנה לאו מצוה וכו' וא"כ קשה אמאי זב וזבה יכולין לטבול וע"כ כמו שכ' תוס' בשבת סו"פ שמונה שרצים ושאר דוכתי דכיון שלא נתכוין לתענוג שרי וא"כ ע"כ הא דתני בעל קרי טובל עד המנחה וכו' היינו רק אם ירצה ודלא כמו שכ' לעיל ברש"י ד"ה טובל וכו' ועוד נזכיר בזה איה"ש:

עי' מהרש"א כאן שנראה שהי' לו הגירסא ר"י אומר אינו יכול וכבר תמה עליו התויה"כ דמבואר בתוס' שבת דהגירסא היא אין צריך וכו' ע"ש. ועכ"פ בלא דברי תוס' בשבת ת"ל הרי גם מהכא מוכח דרשאי דאל"כ קשה רישא דלעיל דתני הזב וזבה טובלין וכו' אף דרבנן סברי ע"כ טבילה בזמנה לאו מצוה דאל"כ ב"ק אמאי אין טובל. אך כבר כ' לעיל די"ל דאיירי שאירע לו קרי מאתמול וק"ל:

רלא) בד"ה קסברי וכו' כבר כ' לעיל די"ל הקו' דלעיל איירי שקרה לו מאתמול ותוס' לא ניחא להו בהכי אבל זאת קשה לי מה שכ' בתירוצים ונ"מ וכו' ואמאי לא כ' הנ"מ אם קרה מאתמול וצ"ע וק"ל:

רלב) שם בגמ' ריב"י וכו' מה דקשה א"כ מנ"ל לרב דרבנן סברי תפילת נעילה בלילה דילמא לעיל איירי ג"כ בצלי ופליגי רבנן ור"י אם טבילה בזמנה מצוה ור"י לעיל הוא ר"י בן חלפתא עי' תו"י כאן ותוס' שבת. וקצת י"ל למסקנא דוחק לאוקמי בדצלו וא"כ ע"כ רבנן סברי נעילה בלילה וק"ל ועי' תויה"כ: