פתח הבית חלק ב פא

לפי הפי' הפשוט כיון דמסיק הש"ס כאן קלות היינו ל"ת שניתק וכו' א"כ הא דשבועות שם דתני קלות עשה ול"ת חמורות כריתות וכו' א"כ מוכח דקלות היינו אף ל"ת שלא נל"ע א"כ המשניות סתרי אהדדי. גם לכאו' הי' נראה לפי מאי דמסיק ד' חלוקי כפרה י"ל גם מתני' סברי כן והא דתנן על עשה ול"ת תשובה מכפרת דמשמע לחוד היינו ל"ת הנל"ע [ולא כתוס' דשבועות שם דחילקו בין מקילין למחילה ממש] ומה דתנן על החמורות תשו' ויוה"כ מכפר היינו רק ל"ת ממש שלא נל"ע אבל כריתות ומיתות בעי דוקא עם יסורין וחילול ה' מיתה וא"כ סברה מתני' ממש כר' ישמעאל דלקמן:

ועפי"ז הי' ניחא קצת קושי' ראשונה די"ל ודאי מתני' דהכא ע"כ קלות היינו נל"ע דאי אף שאר לאוין א"כ סיפא דתני יוה"כ מכפר היינו כריתות וכו' וא"כ הוי דלא כר"י לכך פי' כנ"ל ודוחק לי' לאוקמי סיפא דיוה"כ מכפר רק בלא תשו' וק"ל אבל מ"מ קשה הרי המקשה שהקשה רק מכח ל"ת עשה מבעיא א"כ זה קשה ג"כ שם בשבועות וק"ל:

גם מה דקשה טובא בלשון הרמב"ם פ"א מה"ת דשם ביאר דבשעת המקדש שהי' שעיר המשתלח הי' מכפר על הכל רק לחמורות צריך תשובה ג"כ ולקלות עשה ול"ת אף שלא הנל"ע חוץ מלא תשא א"צ תשובה. ועי' כ"מ שם מאין הוציא הרמב"ם דין זה ע"ש. רק מה שביאר שם דבאין מקדש הוי ד' חלוקי כפרה של ר"י ולא ביאר כלל מה דין לאו הנל"ע אם הוא כמו עשה או כמו ל"ת וגם לא ביאר מה דין לאו הנל"ע אם הוא כמו עשה או כמו ל"ת. גם לא ביאר מה דין דלא תשא אם דומה לחייבי כריתות או לחייבי לאווין. גם מה שכ' הכ"מ שם דמש"ה פסק הרמב"ם דלאו אף לא נל"ע הוי בכלל קלות משום דהלכה כהך דשבועות דקלות היינו ל"ת שלא נל"ע ג"כ דלשון ר"י שם משמע כן ואין הלכה כסתם מתני' דיומא ע"ש. וזה צ"ע אטו מי תנן במתני' דיומא כן רק דהש"ס הוכיח כן מכח קושי' דהשתא על ל"ת מכפרת על עשה מבעיא וכו'. ולכאורה קושי' זו קשה בשבועות ג"כ. אך יראה דבשלמא כאן דתני לשון מכפרת קשה שפיר השתא על ל"ת וכו' משא"כ שם דתני תחיל' סתם מכפרת על הקלות ואח"כ מפרש מהו קלות עשה ול"ת אין קשה כ"כ וק"ל. ועכ"פ קו' השני' קשה והי' נ"ל קצת דהרמב"ם סובר דר' ישמעאל פליג על מתני' וכיון דלא חילק בין ל"ת לל"ת סובר דכל ל"ת שוין אף בנל"ע רק בזמן דאיכא שעיר המשתלח סובר כמתני' דשבועות וק"ל:

רז) דף פו ע"א ת"ש לפי שנאמר בחורב וכו' יראה דהכא לא מצי לשנוי שאר לאוין נל"ע דלא משמע כן בברייתא וק"ל:

רח) שם ונקה וכו' אף דעגל הי' מחייבי כריתות מ"מ אולי לא חטאו רק בלאו עי' תויה"כ:

רט) שם עבר על ל"ת יוה"כ מכפר וכו' מה דקשה איך נרמז בהך קרא חייבי לאוין עי' תויה"כ:

רי) שם עבר על כריתות ומיתות וכו' מה דקשה מנ"ל דחייבי מיתות ג"כ יסורין ממרקין דילמא רק חייבי כריתות עי' תויה"כ. וקצת י"ל מדכתיב ופקדתי בשבט פשעם וגו' בא לרמז חייבי מיתות יסורין באין לו ע"י אדם ג"כ היינו בשבט וחייבי כריתות היסורין בידי שמים היינו נגעים וכו' וק"ל:

עי' תויה"כ שצידד להוכיח מלשון הרמב"ם סוף פ"א מה"ת שכ' שם ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ולמה לי' הא הרי כבר כ' כן תחילה א"ו בא להורות אף בזמן דאיכא. שעיר אפ"ה לא הי' כפרה גמורה לחייבי כריתות אלא ע"י יסורין וכו' ע"ש, וקצת י"ל כוונת הרמב"ם אפשר אף אם נסקל בב"ד אפ"ה לא מתכפר לגמרי רק עם יסורין ואין להאריך:

ריא) שם אוי לי' לאביו שלמדו תורה י"ל ע"ד ופושעים יכשלו בם עי' תויה"כ קצת באופן אחר:

ריב) שם גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם וכו' בדרוש הארכנו בענין חלוקי לשונות תשו' אשר ביארו כאן. וכאן נקצר רק נכתוב קצת רפואה הוא תשוב' מעולה אשר נרפא נגע ואם כי עכ"פ אינה דומה לתשוב' מאהב' עכ"פ אחר האהבה היא המעולה ואילולי דמסתפינא הייתי אומר הפי' מה דמשני ר"ח כאן מאהבה כאן מיראה וכו'. מאהבה מביאה רפואה ומיראה שובו בנים שובבים שנזכר להם כן עכ"פ שהלכו תחילה שובב. לולי דרש"י לא פירש כן:

ריג) שם אר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ור"י פליג וסובר עד ולא עד בכלל. ועי' רמב"ם פ"ו מהל' תשובה ה"ו שם פסק כר"ל ולא חילק בין יחיד לציבור. ועי' תויה"כ שהביא בשם תאוה לעינים שצידד לפרש עד כסא הכבוד היינו אפילו חטא ע"א ור"י פליג עלי'. והתויה"כ דוחה דבריו דלכל מועיל תשובה ע"ש. וזה י"ל הוא מדריגה שני' מי שלא שב מיד וכבר נתרחק ואינו דומה מי שמרד במלך ומיד מתנפל לפני המלך טרם יפנה ממנו אבל אם כבר נתרחק קשה לפייס לזה אמר אעפ"כ גדולה תשו' שמגעת עד כסא הכבוד היינו כאשר המקטריגים מעכבים מליכנס הקב"ה חותר חתירה מתחת כה"כ כאשר עשה למנשה:

ריד) ע"ב גדולה תשוב' שדוחה את ל"ת וכו' זה מדריגה ג' כי השב מעון חטאו הוי כמו רפואה כי נתרפא החסרון אולם אם אין עושה כן רק עושה תעניות וסיגופים והקב"ה ברוב רחמיו רואה צערו ומקבלו אף שאין זה מדרך רפואה כי לא נתקן הפגם הקב"ה ברוב רתמיו מקבלו ומתקנו. וזה כעין דחי' שעשה דוחה ל"ת והבן:

עי' תויה"כ שהביא בשם גדולים שהקשו מאי רבותא דעשה דוחה ל"ת וא"כ מאי אולמי' דתשובה הרי בכל עשה כן והביא בשם ס' כסף נבחר שתי' דשאני הכא דהבעל אינו בגדר עשה וכמו כן כאן כביכול א"כ הי' הדעת נותנת שלא לדחות. והתויה"כ תמה עליו דא"כ הא דכתובות (מ'.) דפריך שם גבי אונס ניתי עשה ונדחי' ל"ת וכו' אמאי לא משני הרי היא אינו עושה עשה ומי הותר לה להינשאו א"ו כל דבר שרמיא על איש אחד ומוטל עליו לעשותה בחברת אחר מותר לשניהם וכן הוכיח מסוגי' דעלי' ביבמות (ד'.) דפריך שם טעמא דכ' רחמנא עלי' וכו' ת"ל בלא"ה עשה דחי. ומה פריך הרי הוא לא מקיים עשה א"ו כנ"ל. וראיתי בס' מקום שמואל בתשו' שפילפל ג"כ בזה והביא בשם זרע בירך שהקשה כנ"ל והוכיח מתוס' גיטין (מ'.) ומשאר דוכתי שהקשה על חצי' עבד וחב"ח דאמרינן שם לישא שפחה א"י וכו' ת"ל ניתי לעשה ונדחי ל"ת וכו' ותי' בדידה ליכא עשה, וא"כ היא עברה עכ"פ בלאו ע"ש. וא"כ מוכח בכה"ג לא אמרינן אתי עשה וכו' וא"כ קשה מש"ס כתובות הנ"ל. אכן יראה כי התויה"כ רמז זה במתק לשונו שכ' ומוטל עליו לעשותה בחברת אחר וכו' והיינו בשלמא בשפחה אין לה שייכות עמו כלל ומדוע דוקא שפחה זו משא"כ היכא שיש לה שייכות לזה ונכון. ולכאורה מוכח כן מתוס' בגיטין וב"ב (י"ג.) שהקשו שם איך רשאי הרב לשחררו וכי אומרים לאדם חטא וכו' ותי' שם דשרי משום מצוה רבה וכו' עיי"ש היטיב. משמע דזה דוקא ברבו דשייך בזה שישחררנו ואין אחר יכול לשחרר והבן זה. ומה דקשה קצת מהך דפסחים (נט.) שהביאו תוס' שם שהכהן יכול להקריב אחר התמיד של בין הערבים משום עשה דבעל הבית אע"ג דגם שם אין שייכות לכוין זה כי כל הכהנים יכולין להקריב מ"מ עכ"פ כל הכהנים יש להם שייכות ונתחלק למשמרות ועי' בכ"ז וק"ל:

רטו) שם שנאמר הן ישלח וגו' מה דקשה הרי אין אנחנו נידונין כגרושה שנאמר אי' ספר כריתות אמכם וגם אין דומה לנשאת לאיש אחר רק לזינתה וזינתה מותרת לחזור. עי' תויה"כ דעיקר הכוונה דהוי כאשה שזינתה תחת בעלה וק"ל ע"ש:

רטז) שם אמר ר"י גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה היינו כי נודע זכי אחישנה והקב"ה חשב הטובה לזכות ומקרב ולא נימא די' לתשובה להפקיע את החטא ולא לחשוב כזכות וזה לעושה תשובה מאהבה: