פתח הבית חלק ב פ

אחר הרוב ונפטר הנפקד. ולכאורה לדעת הראב"ד פה דלענין ד"נ הולכין אחר הרוב בכה"ג א"כ ע"כ הוי רוב גמור ואף בד"מ הולכין אחר הרוב א"כ הי' לו להביא שם ב' דעות בזה ומקור הדין שם הוא מתה"ד ע"ש. אך י"ל כיון דהב"י סובר כאן בא"ע הנ"ל כשיטת הרמב"ם עי' ב"י. מש"ה סתם שם בח"מ. הן אמת דלכאורה החליט כאן באע"ז רק משום ספק א"כ הי' לו להביא שם הדין ונ"מ לענין אם תפיס וק"ל. אכן י"ל אם תפס לכ"ע אין מוציאין כיון דכל עיקר הטעם דאין הולכין בממון א"ר משום חזקת ממון וכיון דתפיס שוב א"מ. וכ"כ בס' עצי ארזים סי' הנ"ל אכן לא החליט זה די"ל אף נגד חזקת מרי' קמא אין הולכין וכו' וצ"ע בזה:

אכן י"ל קושי' תוס' שם בסנהדרין בע"א ובאמת אף ברוב גמור אין הולכין בממון והא דקאמר התם בד"נ הולכין ק"ו בד"מ י"ל דודאי עיקר הטעם דא"ה בממון אח"ר היינו הואיל ויש לנתבע חזקת ממון דהיינו הואיל ותחילה הא הממון שלו גם עכשיו כן והיינו חזקת מרי' קמא כמו חזקת א"א וכדומה לא משום דתפס בו ואפשר בצירוף הטעם אחר ודו"ק בזה. משא"כ בספיקא דדינא דלא אזלינן כלל בתר חזקה עי' פר"ח יו"ד בקונטרס הספיקות וא"כ הכא בסנהדרין גבי שנים מזכין ואחד מחייב וכדומה דהוי כמו ספיקא דדינא דלא אזלינן כל בתר חזקה רק דנימא היכא דקיימא תיקו בכה"ג יליף שפיר מד"נ דאזלינן בתר רובא משא"כ היכא דאיכא חזקה קמייתא לא שייך כלל למילף מד"נ דשם ליכא חזקה ע"ש היטיב וצ"ע לדינא:

ועפי"ד תוס' דסנהדרין הנ"ל אמרנו ליישב גם דעת הרמב"ם בהל' רוצח שכ' ההורג וולד קודם למ"ד יום אין נהרג עליו. ועי' לח"מ שדחק בזה דהרי מדאורייתא לא חיישינן כלל לנפל דרוב היולדות וולד של קיימא יולדות. ולהנ"ל י"ל דע"כ ז"א רוב גמור דבריש המוכר את הפירות גבי פלוגתא דרב ושמואל אי הולכין בממון אחר הרוב פריך התם לרב מהא דשור שנגח את הפרה נימא וודאי משנגח ילדה דרוב היולדות וכו' ע"ש משמע הא לשמואל ניחא א"כ ע"כ דאינו רוב גמור ואף בד"נ אין הולכין אחר הרוב ולהכי פסק שפיר ההורגו אין נהרג עליו ודו"ק היטיב בכל זה:

קצז) דף פה ע"ב במתני' מיתה ויוה"כ מכפר עם התשובה וכו'. לפי מה דמסיק הש"ס לקמן דמתני' אתי אף כרבי ותשו' בעי יוה"כ ויוה"כ לא בעי תשו' וכו' א"כ לכאורה קשה עכ"פ למה לי תשו' כיון דיוה"כ לחוד מכפר. ולכאורה לפמ"ש תוס' ד"ה עם התשו' ניחא דעכ"פ על ג' עבירות אלו אין יוה"כ לחוד מכפר רק דהש"ס לא רצה לאוקמי מתני' דוקא בהנך ג' אבל למה דמשני ניחא דעכ"פ לפעמים צריך ג"כ תשו' וק"ל. ובתוסיה"כ נראה דלא סבר כן ע"ש:

קצח) שם האומר אחטא ואשיב וכו' עי' לקמן (פ"ז.) פריך הש"ס ל"ל תרי זימני ומשני כיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר וכו'. ועי' רמב"ם פ"ד מהל' תשובה שכ' בחד זימנא אין מספיקין וכו' ועי' לח"מ. וקצת הי' מקום ליישב דהרי הקשה התויה"כ בלא"ה על הסוגיא דאם הטעם משום הואיל ועשה ב' פעמים א"כ למה נקט המשנה אחטא ואשיב וכו' ת"ל בלא"ה הואיל ועבר ושנה ע"ש מה שתי'. וקצת י"ל דהכא משני הש"ס דרבותא קמ"ל אף שאומר אחטא ואשיב שלא אעשה שני פעמים עד שאשיב שלא יהי' כהיתר אפ"ה אין מספיקין וא"כ ניחא וק"ל:

קצט) שם אחטא ויוה"כ מכפר וכו' עי' הרמב"ם בפי' המשנה יראה מדבריו שהכוונה ג"כ לא יעזרהו הקב"ה לעשות ביוה"כ מה שראו לעשות כדי שיכפר יוה"כ ע"ש וזה דוקא אי מתני' אתי דלא כרבי דלרבי א"צ תשובה ליוה"כ וק"ל:

ר) שם עבירות שבין אדם לחבירו וכו'. עי' רמב"ם פ"ב מה"ת ה"ט שם כ' החובל או הגוזל אעפ"י שהחזיר לו צריך לרצותו ג"כ ועי' תיוה"כ שהקשה דהרי הרמב"ם בהל' חובל כ' דדוקא אם הזיקו בגופו צריך לרצותו אף אם משלם לו דמי צערו משא"כ בהזיקו בממונו וכו' ותי' דהכא איירי ג"כ דוקא שעשה לו צער בגופו ע"ש ועי' פ"א מהל' תשובה סוף ה"א שכ' הרמב"ם וכן החובל וכו' צריך ווידוי א"כ חזינן דאף עבירות שבין אדם לחבירו אף שחבירו מחל לו צריך ווידויע"ש ועי' כ"מ שם שהק' על לשון הרמב"ם שכ' שנא' מכל חטאת האדם וגו' ולכאורה כוונת הרמב"ם מכל חטאת האדם משמע חטא אשר עשה נגד אדם רק הכ"מ מקשה כי לא נזכר דרש זה בגמ' וק"ל:

רא) שם אמר ר"ע אשריכם ישראל וכו' יש לרמז קצת עפ"י המבואר עוצם הפגם אשר אדם עושה למעלה בחטאו וגורם אשר טמא נכנס בין הקדושים המלאכים וכבר הארכנו בדרוש בזה וע"ז נאמר אם תסיר שיקוציך מפני וכהנה פסוקים רבים והקב"ה ברוב רחמיו אם אדם עושה תשובה שלמה ומעביר הזדון מן הקדושה נחשב לו זה גופי' לזכות אף כי על ידו נכנס נזכר לו הזכות ולא החוב. ועפי"ז י"ל מאמרם ז"ל במקום שב"ת עומדין והבן כי כל שעשו הפגם יותר בפנים אזי אח"כ בתשובה הראוי להסיר שם הפגם נכנסין לפני ולפנים והבן. ולזה אר"ע אשריכם ישראל ראו מה מעלה גדולה לכם אשר אתם מטהרין את חטאתיכם מלפני ד' והבן. ואח"כ חוזר ואומר ומי מטהר אתכם וכו' היינו עפ"י המבואר בראשית חכמה כי מיד כאשר יתודה על עונו עכ"פ מיד מסיר חושך הפגם מלמעלה וא"כ אל תחשוב הפגם עכ"פ נשאר עליך כ"ז שאין התשובה עשוי' בכל פרטי' לזה אמר לא כן הלא אביכם שבשמים מטהר אתכם כהאומר לבן המלך אשר לסיבת חטאו מתירא ליכנס לבית המלך מה תירא האם למלך אחר אשר אין אביך אתה נכנס וק"ל:

רב) שם בגמ' חייבי חטאת שעבר עליהן יוה"כ ע' תויוה"כ שצידד לומר אם חטא ואח"כ שכח באיזה חטא דהדין שמחויב להביא חטאת ותקרב לשם מי שהוא ואח"כ כשנודע לו צריך לחזור ולהביא דזה ג"כ אם עבר יוה"כ א"צ להביא ע"ש וזה אין מוכרח כ"כ וק"ל:

רג) שם אשם תלוי. מה שפילפל בתויה"כ כאן בלשון הטור או"ח סי' א' ויו"ד סי' ה' ועי' מג"א ואחרונים שם שהרגישו בזה:

רד) בתוס' ד"ה עם התשובה וכו' עי' שבועות (י"ג. ד"ה בעומד במרדו וכו') שהקשו שם ת"ל אף כרבנן לא אתי מתני' דהרי מודו רבנן עכ"פ דמיתה מכפרת על שאר עבירות בלא תשובה ומתני' תני עם התשו' ע"ש. ולפי מש"כ התוס' כאן י"ל קצת דלענין מיתה המ"ל דאיירי בג' עבירות אלו אבל מיוה"כ פריך דומיא דסיפא דתני ועל החמורות ושם לא נקט רק יוה"כ וק"ל. ועי' תויה"כ כאן:

ולפי מה שכ' התוס' כאן ד"ה חוץ וכו' דרבנן פליגי ארבי וסברי דקרא הכרת תכרת לדרשא אחרינא א"כ הא דקאמר הש"ס ל לימא דלא כרבי וכו' י"ל אלא כרבנן דפליגי ארבי וסבר דקרא לא אתי להכא וע"כ תרי רבנן הוי ולקמן נזכיר מזה איה"ש:

רה) בתוס' ד"ה חוץ וכו' עי' תויה"כ כאן שכ' די"ל תוס' כאן סוברים דבאמת רבנן דפליגי על רבי לא מוקי קרא כלל לפורק עול וכו' ולא כמו בשבועות הנ"ל ע"ש. או דהוי תרי רבנן ע"ש. ולכאו' הרמב"ם דלא ביאר דהנך שלשה יש בהם כריתות צ"ל דסבר דרבנן פליגי ארבי וסברי דאין כרת בהנך וק"ל:

רו) שם השתא על ל"ת מכפרת וכו' אף דבחד צד עשה חמור דדחי ל"ת מ"מ ל"ת חמור איסורו וכו' וק"ל:

ועי' תוס' שבועות (י"ב:

) ד"ה לא וכו' שם יראה מדבריהם דהא דאמרינן לקמן על עשה לא זז משם עד שמוחלין ג"כ ל"ת שניתן לעשה בכלל רק עכ"פ בל"ת שנל"ע אין מחיל' לגמרי רק מקילין הדין משא"כ בעשה ועי' תויה"כ. והנה