פתח הבית חלק ב עט

וא"כ קשה ע"כ זה היא מדאו' והטעם כמו שכ' תוס' ד"ה ולפקח וכו' משום דכתיב וחי ולא שימות שלא יבוא בשום ענין וכו' א"כ מנ"ל לחלק דבפרוש מקצת הולכין אחר הרוב. ועי' תויה"כ ועי' גם בס' משבצות זהב או"ח סי' שכ"ט שהרגיש בזה:

וקצת נ"ל דהרי מבואר בחולין (י"א.) בהא דפריך הש"ס מנ"ל דאזלינן בתר רובא רובא דאיתא קמן לא מבעיא לן היינו סנהדרין וט' חניות א"כ חזינן דמדמי הש"ס הך דתשע חניות לסנהדרין א"כ לכאורה לא שייך לומר ברובא דאיתא קמן שלא לילך בפיקוח נפש אחר הרוב דהרי חזינן בסנהדרין דאחרי רבים להטות אף בד"נ א"כ י"ל דע"כ הא דגזרה התורה וחי בהם וכו' דלענין פ"נ אין הולכין וכו' היינו דוקא ברובא דליתא קמן ומש"ה פירש מקצת דהוי רובא דאיתא קמן כמו ט' חניות שפיר אזלינן בתר רובא משא"כ פי' כולהו וי"ל דזה לא דמי לרובא דאיתא קמן דס"ס עכ"פ ישראל א' בינם ועי' סנהדרין (דף פ"ה) וכן חולין (י"א:

) הקשו תוס' שם נסקלין בנשרפין אמאי ידונו בקלה ונימא ניזול בתר רובא ולא הקשו זה על מי שלא נתחייב מיתה כלל שנתערב דמבואר בש"ס בסנהדרין דאם נתערב מי שלא נגמר דינו בין נגמר דינם כולם פטורין וע"כ כנ"ל וניחא וק"ל ובסנהדרין שם כ' בזה:

קצב) בתוס' ד"ה הא דפרוש וכו' עי' לח"מ שהק' אמאי לא פי' תו' שנשאר בחצר ראשון דתו ל"ה קבוע וכו'. ועי' תויה"כ ועי' מש"כ בזה לעיל. וכנראה אשר ודאי גם תוס' סוברים כרש"י בפרוש כולהו מפקחין רק הי' קשה להם פשיטא דהא הוי קבוע וק"ל. ועי' ס' מרכבת המשנה כמדומה אשר הבין בדברי הלח"מ שפי' כוונת התוס' שסוברי' כפי' הרי"ף ורמב"ם ולא נראה וק"ל:

קצג) שם ומי אמר שמואל הכי וכו' מה דקשה טובא לפי' רש"י הא הך דומה לפרוש מקצת ולומר דשאני הכא דאם נימא גם זה ישראל ניתוסף עוד ישראל משא"כ לעיל דאם זה נכרי א"כ הישראל נשאר במקומו ואם זה ישראל שוב אין שם ישראל (זה) דוחק. ועי' דרישה (אהע"ז סי' ד') באריכות וט"ז שם ותיהו"כ כאן. וע"כ צ"ל כמו שתי' האחרונים דקו' הש"ס ממע"מ דמשמע לשמואל לס"ד אף מע"מ אין מפקחין אך קשה א"כ מדוע פריך שמואל אדשמואל ת"ל דבלאו הך דהכא קשה דהרי ספק נפשות להקל [י"ל[ חדא דכאן לא מיקרי כ"כ ספק נפשות דשמא הוא עכו"ם דדוקא בספק אם רפואה זו בדוקה היא אמרינן ס"נ להקל משא"כ כה"ג. ועי' מ"מ (פט"ו מהל' א"ב) שכ' שם כעין חילוק זה לענין ניזיקין במע"מ ועי' ב"ש שהבין קצת בדרך אחר כוונת המ"מ ע"ש. עוד יש מקום לומר בלא הך דהכא הי' אפשר לומר במע"מ משום דהוי ס"ס שמא עכו"ם וא"ת ישראל שמא מת ולכך מכאן פריך שפיר דס"ס לא עדיף מרובא דליתא קמן וק"ל. אך עכ"פ קשא למסקנא דמשני לענין לפקח אינו כן ואפילו ברוב ג"כ מפקחין ות"ל הא דומה לפירש מקצת. ונ"ל דלכאורה הך מפקחין גל הוי רק איסור דרבנן משום מוקצה עי' בר"ן פ"ד דר"ה בשופר של ר"ה אך אם הי' הגל של עפר הוי שפיר דאו' משום הי' לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה משום חורש. אך לכאו' הא הוי מלאכה שאצ"ל א"כ י"ל לעיל דקאמר שמואל לא הלכו בפ"נ אחר הרוב שפיר פריך מר' יוחנן ואי משום פיקוח הוי מדרבנן לשמואל דסבר כר"ש מלאכה שאצ"ל פטור ז"א כיון דאמר שמואל לא הלכו אחר הרוב בפ"נ א"כ אין הטעם משום דהוי דרבנן וע"כ אף במקום דהוי דאו' אין הולכי וכו' פריך שפיר מר"י ומשני בפירש מקצת אין מפקחין וכו' והיינו דר"י סבר משאצ"ל חייב והא דקאמר הא בפרוש כולהו ולא קאמר לשמואל אף פירש מקצת מפקחין משום דלדידי' הוי דרבנן ז"א דהרי שמואל לא תלי בהכי כנ"ל:

ומש"ה מיושב ג"כ מה שהקשינו לעיל הא הך דומה לפירש מקצת י"ל מ"מ פריך הש"ס [ספיר] כיון דלשמואל הוי רק דרבנן ודימה הנושאים אם מקילינן בדאו' בפריש כולהו מ"מ הי' לנו להקל בדרבנן אף פירש מקצת. ומשני באמת ארישא וכו' והטעם משום דהוי דרבנן וק"ל:

ועפי"ז י"ל ג"כ דעת הרמב"ם שפסק פירש מקצת מפקחין ואפ"ה כאן בתינוק פסק אין מפקחין וכו' וע"כ צ"ל דתינוק דומה לפריש כולהו לדעת הרמב"ם עי' מפרשים א"כ אמאי קאמר שמואל לפקח אינו כן ולהנ"ל י"ל ג"כ באמת תינוק דומה לפריש כולהו ואפ"ה פריך שפיר מן מע"מ. או כמו שכ' לעיל שדימה הנושאים דשם הוי רק דרבנן וא"כ ניחא שפיר דשמואל לשיטתו דסובר משאצ"ל הוי רק דרבנן ניחא אבל הרמב"ם שפסק משאצ"ל דאו' שפיר פסק דאין מפקחין וק"ל:

ועפ"ז יתיישב קצת לשון הרמב"ם מה שהשיב לחכמי לוניל דשמואל ור"י פליגי היינו עכ"פ לענין מפקחין פליגי והבן זה היטיב כי קצרתי:

קצד) שם מע"מ למאי הילכתא. עי' הראשונים שהקשו להרמב"ם אמאי לא קאמר לענין להחיותו וכו' ותי' תויה"כ די"ל הגמ' פריך לשמואל והרמב"ם סובר בהא כרש"י דפיקוח גל עם להחיותו שוין ע"ש. ולכאורה קשה דהרי פסק הרמב"ם ברוב ישראל ההורגו אין נהרג עליו ואפ"ה פסק דאין מפקחין ברוב עכו"ם וע"כ דשאני פיקוח דהוי חילול שבת א"כ להחיותו אם נימא דהוי כמו פ"נ כדעת רש"י א"כ הי' לו להרמב"ם לפסוק אף ברוב עכו"ם חייבין להחיותו וק"ל. אך י"ל טעם הרמב"ם דאין מפקחין משום דנהי דלענין הורגו ברוב ישראל אין הולכין אחר הרוב מ"מ ברוב עכו"ם לא אמרינן משום מיעוט לעשותו ישראל דדוקא אם הרוב אין רפואה זו מועיל אמרינן אין הולכין אחר הרוב משא"כ לעשותו ישראל. וכעין סברא זו כ' המ"מ לענין נזיקין כנ"ל. ועי' ב"ש (סי' ד') כנ"ל ע"ש א"כ ניחא וק"ל:

קצה) בתוס' ד"ה להחזיר לו אבידתו וכו' עי' הפלאה סוף פ"ק דכתובות שהקשה דא"כ מפותה שנותן קנם לאבי' נימא דילמא לאו אבי' היא וכן הרבה קו' והעלה חילוקים בענין זה ובמ"א הארכנו בזה ובקונט' הולכין בממון אחר הרוב הארכנו בזה:

קצו) דף פה ע"א לענין פיקוח נפש וכו' הרמב"ם פ' ט"ו מהל' א"ב פסק אף אם רוב ישראל הורגו אין נהרג עליו. והראב"ד השיג עליו. והכ"מ כתב ליישב עיי"ש. והב"ח (באהע"ז סי' ד') הבין מהרמב"ם דלענין נזיקין אם הרוב ישראל אם נגח תורא דידן לדידי' חייב. והשיג עליו הטור דאין הולכין בממון אחר הרוב. ועי' בח"מ שם סי' הנ"ל ובב"ח שם. אכן נ"ל קצת עיין סנהדרין (ג':

תוס' ד"ה ד"מ) שכ' דע"כ ברוב גמור הולכין אף בממון אחר הרוב מק"ו מנפשות. ועי' ב"ח ח"מ (סי' רל"ב) הביא דברי תוס' אלו לפסק הלכה ועי' תוס' כתובות ספ"ק שהקשו אמאי לא תני מחצה ע"מ נכרי לענין אם נגח תורא דידן לדידי' ועיין בס' תוס' יוה"כ כאן שכ' לתרץ למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב לק"מ דאף ברוב ישראל הוי כנכרי לענין זה וא"כ מוכח כשיטת הטור הנ"ל. ועי' ח"מ שם ושאר אחרונים שכ' באמת דגם דעת הרמב"ם כן ע"ש. וא"כ כיון דמוכח דאין הולכין בכה"ג אחר הרוב לענין ממון ע"כ דאינו רוב גמור וגם בד"נ [כן] כנ"ל וא"כ שפיר הכריח הרמב"ם דבהורגו אינו נהרג עליו וק"ל:

וא"ל דאכתי תיקשי לרב דאמר הולכין בממון א"ר תיקשי קושי' תוס' כתובות הנ"ל דז"א דהנה הרמב"ם כ' דמע"מ מצוון להחיותו והכ"מ הקשה אמאי לא קאמר מע"מ ישראל להחיותו. ועי' תוס' יוה"כ דתי' די"ל הש"ס אזיל למ"ד מפקחין את הגל אף ברוב עכו"ם וכ"ש להחיותו משא"כ אנן לא פסקינן בהא כשמואל ע"ש א"כ לרב י"ל שפיר דלא מיירי כלל לענין נזיקין רק לענין להחיותו כנ"ל וק"ל:

ועפ"ז ק"ק דבח"מ (סי' רצ"ב סעי' י"א) מבואר שם אם הפקיד אצל אחד כיס מעות וכדומה והיא בין הכיסין ונאבד אחד מהן אף דשל הבעה"ב היא הרוב מ"מ אין הולכין