פתח הבית חלק ב עח

וכו' אף אם אמדוה לשני ימים וכו' הוי רבותא דל"ת כיון דהיום לא ימות לא יחללו שבת וי"ל ואין להאריך:

קפא) שם ואין עושין לא ע"י עכו"ם וכו' מה דקשה א"כ מאי האי דכ' הר"ן לעיל (פ"ג:

) ששאלו לראב"ד אם טוב יותר לנחור ע"י נכרי או לשחוט בעצמו לחולה ות"ל הלא אין עושין ע"י עכו"ם. וצ"ל דזה דוקא להדר אחר עכו"ם אבל אם עכו"ם מזומן לפנינו טוב יותר ע"י נכרי. עי' או"ח (סי' שכ"ח סעי' י"ב בהג"ה) ועי' טו"ז שם וס"ק ה' חולק וסובר דאף אם עכו"ם מזומן מצוה לעשות דוקא ע"י גדולי ישראל. ודאי צ"ל לפ"ז אשר הראב"ד לא סבר הכי ס וק"ל:

ודע מה שנחלקו עוד הגאונים בדבר שמניעתו אין בו סכנה רק החולה יש בו סכנה אבל מניעת דבר הזה א"ב סכנה דעת המ"מ הביאו המג"א ס"ק י"ז סי' הנ"ל דשרי אבל הב"י חולק בזה ויראה דזה אין תלוי במחלוקת הנ"ל אם יעשו ע"י עכו"ם אם מזומן ולפנינו דשם עכ"פ דבר זה צריך לחולה רק אין סכנה במניעתו אבל אם אפשר ע"י עכו"ם גרע וכמ"כ יש סברא להיפוך וק"ל ועי' היטב בכ"ז:

קפב) שם בגמ' ואין אומרים יעשה עפ"י אשה וכו'. הנה רש"י פי' דאין סומכין על אשה בזה. ועי' בראשונים שהקשו ע"ז אם בקיאה היא מדוע לא נסמוך עלי'. ועי' ר"ן כ' קצת ישוב לזה ולסוף סיים מ"מ זה הוא מוכרע אם האשה אומרת צריך וכל האחרים אומרים א"י דאף זה בכלל ספק נפשות וכו' ולכאורה לא ידעתי כוונתו בזה אם נימא דאף גם רש"י מודה בזה דסמכינן על האשה. ומה דתני אין עושין עפ"י נשים היינו אם זכרים מכחישין אף אם הן פלגא או אפשר אף רובא רק אם יש להם זכרים לסיוע מהני אי כוונתו ודאי אשה לחוד אין נאמנת רק כיון שאחרים אומרים אין יודעין א"כ הוי ספק נפשות מכח א"י של אחרים אך א"כ א"צ כלל לאשה ואם האחרים אינם רופאים אינו יודע שלהם לאו כלום הוא ויש לפרש עוד בענין אחר ועי' בזה ובש"ע אין מבואר כ"כ בפירוש אם אשה ועכו"ם נאמנין ועי' סי' תרי"ח במג"א סק"א ע"ש:

קפג) בתוס' ד"ה הא דפריש כולהו וכו' קשה לפי' תוס' דלא ניחא להו לפרש שפי' כולם לחצר אחרת דא"כ הדר הוי איקרי קבוע באותו חצר וע"כ פי' כגון שכולם יצאו גם משם ולא נשאר רק זה. וצ"ל כוונתם כיון דזה עכ"פ נשאר במקומו הוי ג"כ קבוע א"כ כמו כן הי' להו לפרש שיצאו כולם מחצר ראשון רק אחד נשאר שם. אך י"ל דסברו אם נשאר הוא בחצר ראשון הוי ג"כ עכ"פ הוא קבוע ופשיטא רק אם ניידי כולם וגם הוא עמהם רק הוא נשאר בחצר אחרת גרע. ועי' תויה"כ ולח"מ פ"ב מהל' שבת:

קפד) שם בגמ' ומי אמר שמואל הכי וכו' קשה טובא לפי' רש"י ותוס' מה פריך הש"ס הא שם דומה לפירש מקצתו לכאורה ובשלמא לפי' הרא"ש ורי"ף דמה שחילק בין כולהו למקצת וכו' היינו באם פירש אחד כיון שהקבוע נשאר במקומו מפקחין א"כ שם גבי תינוק מושלך ג"כ דומה לזה אבל לפי' רש"י ותוס' קשה ועי' תויה"כ ומה שתי' דוחק וק"ל וצ"ע. ובעיקר הדברים ליישב דעת הרמב"ם כ' בתשו' אחת קצת באריכות וכאן אקצר:

קפה) דף פה ע"א בתוס' ד"ה ולפקח הגל וכו' לכאורה אמאי לא כ' תוס' זה לעיל מיד בתחילת הסוגיא על הא דאמר שמואל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב. וקצת י"ל הנה צריך להבין הך פיקוח גל מאי איסורא איכא. ולכאו' כמו הי' לו גבשושית ונטלה דחייב בבית משום בונה ובשדה משום חורש וכו' אך אם הוא באופן דלא הוי הך חששא הוי האיסור רק משום טילטול מוקצה וזה הוי רק מדרבנן וא"כ לעיל הוי ס"ד דאיירי בדרבנן ומש"ה הקילו ולא הלכו אחר הרוב משא"כ כאן דאמר לפקח הגל אינו כן ע"כ מוכח דאף בדא כן דא"כ איך אמר אינו כן דילמא איירי מתני' בדאו' א"ו דבאמת אף בדאו' הולכין להקל [וא"כ] הקשו שפיר וק"ל:

בא"ד משום דכתיב וחי וכו' מכאן קשה קצת על לשון התוס' בסנהדרין סוף פ' בן סורר בהא דבעי שם הש"ס אם בן נח מצווה על ק"ה וכתב תוס' שם אף דבישראל לא אמרינן יעביר ואל יהרג רק משום דכתיב וחי בהם וכו' א"כ בנכרי דלא כתיב וחי מנ"ל וכו' ע"ש, ולפי מה שכ' תוס' כאן דוחי בהם קמ"ל שלא נילך אחר הרוב וא"כ מיושב וק"ל:

קפו) בתוס' ד"ה להחזיר לו אבידתו וכו' הנה בתוס' לעיל ד"ה להאכילו נבילות וכו' כ' דהש"ס פריך אף לרב משום דאפילו מחצה ע"מ אין חייב להחיותו וכאן ע"כ הקו' רק לשמואל דלרב הו"ל להחיותו עי' מהרש"א ותיוה"כ. ומה דקשה טובא הרי חזינן לרב מחצה ע"מ אין מצוון להחיותו ואטו מי לא מודה רב ספק נפשות להקל וע"כ צ"ל להחיותו לא הוי ספק נפשות וא"כ מנ"ל דשמואל סבר דדמי להדדי ונימא גם הוא מודה בלהחיותו. ועי' ת"י שכ' באמת די"ל מע"מ אין מצוון להחיותו אף לשמואל והא דלא קאמר להחיותו כמו שכ' תוס' כאן אח"כ דקמל"ן רבותא אף להחזיר לו אבידתו וק"ל:

קפז) שם בגמ' מחצה ע"מ למאי הילכתא וכו'. עי' תיוה"כ שהביא מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם שפסק מחצה ע"מ מחויבין להחיותו א"כ דילמא מש"ה נקט ישראל ע"ש מה שתי' ובחי' הנ"ל כדומה הארכתי קצת:

קפח) בתוס' ד"ה לא צריכא וכו' לכאורה קושי' התוס' לא קאי על שמואל דא"כ איך מצי לומר רוב ישראל ישראל לענין נזיקין הא הוא סבר אין הולכין בממון אחר הרוב א"כ אף ברוב ישראל אין חייב לשלם אלא לרב. ועי' תויה"כ ועי' תוס' סוף פ"ק דכתובות שם הקשו אמאי לא תני נמי מחצה ע"מ נכרי לענין אם נגח תורא דידן לדידי' ובתשו' הנ"ל הארכתי הרבה:

גם מה דקשה ת"ל הא הוי עדות שאילה"ז דאם יזימו העדים לא נוכל להוציא ממון מהם דיאמרו אין הולכין בממון אחר הרוב ושמא נכרי הוא ואין מקוים כאשר זמם לעשות לאחיו וא"כ אף חצי לא ישלם משום דהוי עדות שאילה"ז כ' ג"כ בחידושי לכתובות סוף פ' הנ"ל ובחי' לאהע"ז סי' ד' כ' ג"כ בזה ועי' ס' ע"א שם ע"ש:

קפט) שם בגמ' מנין לפ"נ שדוחה את השבת וכו' לכאורה קשה ת"ל הרי בכל עבירות יעבור ואל יהרג ועי' תיוה"כ שפי' דעיקר הכוונה דהוי ס"ד דאין אדם עובר בשביל חבירו כה"ג שאחר יחלל שבת בשביל חולה זה הוי ס"ד דלא אמרינן ע"ש. גם הי' מקום קצת ליישב דהוי ס"ד דהוי כמו שאר עשה דדחי ל"ת דוקא אם בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה וא"כ ג"כ בשלמא אם אונסין אותו לעבור הוי שפיר בעידנא וכו' אבל לחלל שבת דבעידנא שמחלל אין מקיים הפיקוח נפש ס"ד דאסור וק"ל:

(קצ) ע"ב בגמ' ומה מילה. עי' ס' עצי ארזים בא"ע סי' כ' שם כ' דקשה אם נאמר דיכול להחמיר על עצמו ליהרג ולא לעבור וכו' וקשה הרי אם הוי קל ממילה א"כ במילה ודאי אין יכול להחמיר ע"ע שלא למול. וע"כ צ"ל עיקר הענין ודאי אם אונסין אותי לעבור יכול להחמיר ע"ע אבל לא כה"ג שהוא חולה וע"י החילול נתרפא ועי' באו"ח סי' תרי"ח בא"ר שם הביא שריב"א החמיר ע"ע ע"ש:

שם חילל עלי' שבת אחת וכו'. אם הלכה כן עי' באו"ח (סי' ש"ו סעי' ז') לענין אם שרי לחלל שבת כדי להציל אחד שרוצה להמירו ע"ש:

תוך אלול תקע"ח לפ"ק למדנו פה ברעסלא עוד הפעם סוגיא דיומא (דף פ"ד:

) ענין לא הלכו בפ"ג אחר הרוב בתוס' עיון קצת וחדשתי עוד איזה דברים ואלו הן:

קצא) בגמ' ל"ק הא דפריש כולהו וכו' לדעת רש"י בפרוש כולהו מפקחין ומקצת אין מפקחין. והנה צריך ביאור כיון דמשמע אף בפרוש כולהו בעלמא הלך אחר הרוב רק דכאן שאני וכו'