פתח הבית חלק ב עז

מר סבר טבל חמור וכו' ל"ל הא ואי כדי לאשמועינן דאף בדרבנן שייך הפלוגתא הי' חמור מ"מ מנ"ל לש"ס הא דילמא פלוגתי' בדאו' רק רבה אשמעינן באפשר להפריש אף בדרבנן צריך להפריש. ולהנ"ל ניחא משום דהי' קשה לו להש"ס אם איירי בדאו' אכתי אמאי לא יתקן דדחוקא לי' לאוקמי באין הבעלים כאן וכנ"ל לס"ד דלא הוי ידע דאיירי בדרבנן ע"כ הוי צרכינן לדחוק ולאוקמי באופן דלא יכול להפריש אבל למסקנא א"צ לדוחק הזה אלא אף ביכול להפריש כיון שצריך לאכול הכל שוב אין מפריש דתרומה חמור ואי משום דהרי עובר על כל כזית וכו' הרי בלא"ה עתה [אסור] משום מוקצה וק"ל:

ומעתה מיושב דעת הרמב"ם פי"ד מהל' מ"א שלא הביא כלל הך דירק א"צ לעשר. ולהנ"ל ניחא כיון דאנן פסקינן כר"ש בלא דחי' בידים א"כ לעולם צריך לעשר כדי שלא יעבור על כל כזית וכו' ומה דקשה ס"ס להך לישנא בסוף ביצה דרבי סבר כר"ש א"כ קשה על רבי לסברת הר"ן ואנן קיי"ל כהך לישנא. גם י"ל לאידך לישנא לא סבירי להו כרבה דאף בדרבנן מהדרינן אחר קל. וא"כ לא קשה כלל מרבי די"ל סבר בדרבנן אף ע"ז לא משגחינן אם יעבור על כל כזית וכו' משא"כ לרבה דסבר אף בדרבנן משגחינן על חמור וק"ל י"ל כנ"ל וק"ל כתבנו כ"ז דרך פלפול:

ועתה נבוא ללשון רבינו מאיר שהביא הרא"ש שכ' והביא דמיון מאוכל נפש דשוחטין ביו"ט דאיכא עשה ול"ת ומאכל נבילה הוי בלאו וכו'. וצ"ע אם כוונתו דאוכל נפש ג"כ התירה התורה רק מתורת דחי' ולכך הקשה טפי הי' לו להתיר נבילות א"ו דהותר לגמרי. וזה דוחק גדול ג"כ אמאי לא הביא טפי ראי' מהבערה ובישול ביו"ט למה לא נעשה עפ"י עכו"ם דלא הוי איסור כלל ולמה לי' להביא ראי' מעוף דלפי שיטתו אין שחיטה [לעוף[ מה"ת (וכל הפוסקים חולקין ע"ז ואפשר גם כוונת הר"מ דקשה עכ"פ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת] ולמה לא הקשה מהבערה ובישול דלא הוי איסור כלל. גם קשה אם נאמר הואיל ואפשר ע"י עכו"ם מיקרי אפשר א"כ למ"ד מילה בעכו"ם כשירה א"כ אמאי מילה דוחה שבת נעשנה ע"י עכו"ם. הן אמת דראיתי בתוס' נזיר (נ"ז:

) ד"ה רב אדא וכו' הקשה באמת כעין זה אם הקפה כשירה ע"י עכו"ם למה עשה דהקפה דוחה במצורע נעשנה ע"י קטן או עכו"ם ע"ש. ובחי' למכות כ' קצת בזה ועי' שבועות (ג'.) ד"ה ועל הזקן וכו' ע"ש:

גם קשה מה שסיים הר"מ אלא דהותר וכו' א"כ קשה אמאי נימא טפי הותר שבת מנבילה כיון דלפיקוח נפש הותר הכל גם קשה א"כ מי שאין לו ביו"ט לאכול רק נבילה יהי' מותר לו ח"ו ר"ל. ועי' בס' הנקרא בשמים ראש המכונה להרא"ש סי' ל"ב שם בדברי הר"מ אלו בכל הנ"ל והניח בצ"ע:

והנראה מכוונת הר"ם דרוצה להוכיח דהיכא שהותר הותר לגמרי וראי' מאוכל נפש ביו"ט דאם תאמר כי הותר רק מדוחק כמו עשה דוחה ל"ת וכדומה א"כ הי' טפי ראוי להתיר נבילה שהוא בלאו מלהתיר מלאכת יו"ט שהוא בעשה ול"ת ולא הי' יכול להקשות מהבערה ובישול דהוי מצי למימר דבאמת אם אפשר ע"י נכרי צריך לעשות ע"י נכרי ואף שאין האמת כן אבל מנבילה פריך שפיר דליכא למ"ד להתיר ח"ו ביו"ט נבילה ומכח זה הוכיח דע"כ הותר לגמרי וא"כ שם לא מצינו דהותר רק מלאכת יו"ט אבל איסורים לא הותרו כלל א"כ ג"כ אף שהותר הכל מ"מ טפי הותרה המלאכה כיון שגוף הדבר אין אסור רק ארי' הוא דרביע עלי', ועי' ברא"ש תראה כן רק הלשון קצת מגומגם ודוחק וק"ל:

ובדבר הקושי' ממילה למ"ד עכו"ם כשר למול י"ל בפשיטות דאף אם עכו"ם כשר למול מ"מ עכ"פ הישראל לא קיים מ"ע וק"ל. וגם זה מצאתי בס' הנ"ל ע"ש ולכאו' קשה א"כ קצירת עומר אמאי דחי שבת למ"ד נקצר שלא כמצותו פסול עי' מנחות סוף פרק ר"י ות"ל הרי יכול לקצור ע"י עכו"ם. אך י"ל גם בזה עכ"פ לא קיים מצות קצירה. ועפי"ז קשה א"כ מה קאמר הש"ס התם למ"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת וכו' ת"ל נהי דכשר ס"ס לא קיים מצות קצירה:

ובזה יישבתי שם דעת הרמב"ם עי' בחי' בפ"ק דר"ה עיי"ש היטיב. ומכאן קשה לכאורה על הש"ך יו"ד רס"י רס"ה שהקשה שם למ"ד נימול תוך ח' א"צ להטיף דם ברית א"כ אמאי דחי שבת הרי יכול למול תחילה א"ו דצריך להטיף וכו'. ולהנ"ל קשה ת"ל מ"ד מילה כשר בעכו"ם תיקשי ג"כ אמאי דחי וצ"ל מ"מ לא קיים המצוה כנ"ל א"כ בכה"ג נמי הוי כאילו אין מה למול אבל מ"מ לא קיים המצוה וכמו שתי' באמת השאגת ארי' בדיני מילה ע"ש היטב בדבריו העריבים:

אך מה דקשה לי בדבריו מה שפי' שם מה שכ' הרמב"ם פ"ב מהל' מילה נכרי אל ימול ואם מל א"צ לימול שנית וכ' הכ"מ טעם הרמב"ם משום דמספקא לי' אם הלכה כמ"ד נכרי כשר או לא והשיב עליו הש"א דמספיקא הי' ראוי לפסוק צריך לחזור וכו' דהוי ספק דאו'. וזה י"ל קצת לרמב"ם דסובר ספיקא דאו' מה"ת לקולא וכבר צידדנו בקונטרס הספיקות דיש פוסקים סוברין אף בספיקא דפלוגתא כן. וגם יש מקום לומר דספק פלוגתא לא שייך איתחזק איסורא ומש"ה כיון דהוי רק דרבנן לא החמיר במילה שהוא כחולי וק"ל:

עכ"פ הש"א תי' דפוסק באמת עכו"ם פסול רק אפ"ה בדיעבד א"צ להטיף דאין מה למול ע"ש. ולפי"ז קשה א"כ למ"ד עכו"ם כשר לימול אף לכתחילה ות"ל דהרי אין שליחות לנכרי וא"כ לא קיים העשה כלל וע"כ נאמר דהעשה לא הוי רק שיראה שיהא בנו נימול ושפיר יכול לעשות ע"י עכו"ם למ"ד עכו"ם כשר למול. א"כ הדרי קו' הנ"ל לדוכתי' אמאי דחי שבת נימול ע"י עכו"ם כנ"ל. וקצת י"ל לפמ"ש הרמב"ם לענין ריבית יש שליחות לעכו"ם לחומרא מדאו' ובקונטרס שליחות הארכנו דא"כ קשה אמאי אמירה לעכו"ם שבות ת"ל הא הוי שליחות ושם הארכנו כי י"ל אין שליח לד"ע וכמ"ד אי בעי עביד ומש"ה הוי רק שבות ומש"ה י"ל שפיר דאם נימהל ע"י עכו"ם הדר הוי כאילו הוא עושה ושוב לא שייך אין שליח לד"ע דז"א דאם אין שליח הוא עצמו יכול למול וק"ל וניחא:

אך בלא"ה י"ל לפי מה שהעלה ש"א שם דאם נימול שלא כדין אם אח"כ נמשך ערלתו חייב למולו מה"ת כמו כסהו הרוח וחזר ונתגלה וכו' ע"ש א"כ נ"מ טובא למ"ד עכו"ם כשר, א"כ אף נמשך אח"כ פטור מן התורה ולמ"ד פסול חייב מה"ת אבל לעולם העשה לא קיים לכ"ע וק"ל:

ועי' תשו' נו"ב (חאו"ח סי' ל"ו) שם פילפל ג"כ בסוגי' זו והרגיש בקצת דברים שכ' לעיל ליישב קו' מהרש"א בגמ'. גם פלפל שם בענין טבל בזמן הזה דרבנן וא"כ איך כ' הרמב"ם דמאכילין אותו טבל ולא נבילה. וצ"ל דכוונת הרמב"ם על זמן הבית. גם פילפל שם בענין יוה"כ דאם נתנבלה ביוה"כ אין חל איסור נבילה כלל רק נסתפק אפשר נבילה חל על יוה"כ משום דהוי איסור מוסיף לענין טומאה. וכבר כ' במק"א דמבואר במס' מעילה גבי טמאים דאין נבילה חל על איסור טומאה ולא הוי מוסיף. וגם מה שכ' שם די"ל נבילה חל על איסור יוה"כ כמו דחל על אינה זביחה גם בזה פלפלנו במק"א בקונט' איסור חע"א דאין זה ברור להלכה דיש בבהמה איסור אינה זביחה וכו' גם מש"כ שם. דעכ"פ איסור נבילה חל על כזית ואיסור יוה"כ דוקא בככותבת ומש"ה שפיר חל נבילה גם בזה הארכנו כי מבואר דאף כה"ג אין איסור חע"א עכ"פ אם אוכלם יחד ככותבות דאל"כ אמאי לא חל בב"ח על נבילה וחלב עי' בכו"פ יו"ד ריש סי' פ"ז וכאן אקצר:

קפ) דף פד ע"ב בגמ' אלא אפילו ספק שבת אחרת וכו' לפי הנראה לפום רהיטא מלשון הש"ס עיקר הרבותא דלא תימא דוקא שבת אחד מחללין ולא שני שבתות וק"ל. אך מלשון הרש"י ד"ה לא ספק וכו' יראה דהרבותא הוא אף דודאי שאין סכנה היום אפ"ה מחללין וכן יראה מלשון הר"ן. וא"כ צ"ע מדוע נקט דוקא אמדו' לשמונה ימים