פתח הבית חלק ב עו

דרחוק הוא להועיל מש"ה אין מותר א"כ יראה דרפואה טבעית מותר אף באין בדוקה וצ"ע בזה ועי' תויה"כ היטב ע"ש:

קעג) אם בגמ' טבל ושביעית וכו' הנה ק' מדוע לא נקט נמי נבילה ושביעית מאכילין אותו שביעית שזה בעשה וזה בלאו ועי' תויה"כ שהקשה כן והקשה ג"כ על הרמב"ם שכ' (פי"ד מהל' מ"א הט"ז) נבילה וספיחי שביעית מאכילין אותו ספיחי שביעית שהן מדברי סופרים ואח"כ כ' טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית. משמע לגבי נבילה רק ספיחי שביעית קילי שהן מד"ס אבל שביעית עצמו לא וע"כ היינו משום דעשה חמור מלאו משום דהרי עשה דוחה לאו ואין דוחה עשה ע"ש. ובאמת הי' נראה דלשון הרמב"ם דברי סופרים היינו דבר שאין מפורש בתורה וכוונתו במה שכ' אח"כ טבל ושביעית ג"כ על ספוחי שביעית. ומ"מ בגוף הדבר אשר י"ל דעשה חמור עלה בדעתי ג"כ לומר טרם ראיתי דברי קדשו אולם יראה דכאן לא שייך זה דהרי כל עיקר עשה בשביעית היינו לאו הבמ"ע כאשר כ' התויה"כ כאן דהעשה הוא ולבהמתך ולחי' כ"ז שהחי' אוכלת בשדה וכו'. וא"כ בלאו הבא מכ"ע כ' בכמה מקומות דודאי דחי עשה עשה זו עי' בחי' לפסחים פ' תמיד נשחט ע"ש:

ובגוף הדבר ליישב מה דלא תני בברייתא נבילה ושביעית י"ל קצת למ"ד לעיל (ל"ו:

) דפליגי ריה"ג ור"ע בלאו דנבילה ולריה"ג לא הוי לאו מכללא ע"ש א"כ כיון דאין לוקין י"ל הוי כמו עשה ושוה עם שביעית משא"כ אנן פסקינן כר"ע וק"ל:

קעד) שם אמר רבה היכא דאפשר וכו' עי' רש"י ד"ה דלא אפשר :

וכו' נראה מדברי רש"י שהכוונה דמש"ה אין יכול לתקן דהרי צריך לאכול כולו וא"כ ס"ס יצטרך לאכול תרומה וכו'. ומה דק' ת"ל הרי חטה א' פוטרת הכרי א"כ יהי' חצי שיעור וטפי עדיף עכ"פ מלאכול כשיעור טבל עי' פרשת דרכים מה שפילפל בזה וכבר יעדתי קונטרס מיוחד לענין זה רק כאן נכתוב מה שנראה לפום רהיטא ושם כ' ליישב [דשם] גם השתא אוכל רק פחות פחות מכשיעור וא"כ הדר הוי ח"ש וק"ל. רק עוד הקשה לפ"ד הר"ן כאן בסוגי' שכ' דמש"ה מאכילין שחיטה ששורטין בשבת ולא נבילה משום דנבילה עובר על כל כזית וכזית וכו' א"כ קשה גם כאן הרי ודאי טפי עדיף לתקן ע"ש. וקצת י"ל דהר"ן מפרש א"א לתקן וכו' היינו שאין הבעלים כאן ואחר אין יכול להפריש. אך יש לספק בזה חדא דנימא זכות הוא לאחר שעל ידו ניצול זה מאיסור חמור ומסתמא ניחא לי' והוי מתורת שליחות להפריש אף אחר אך זה יש לפקפק אם יכול לעשות שליח שלא מדעתו באופן זה ואין כאן מקומו אך בלא"ה י"ל כיון שמותר לאכול מחמת פ"נ אף שאין שלו א"כ ממילא הוי שלו ושפיר יכול להפריש וצ"ע וק"ל:

גם יש מקום קצת ליישב קושיא הנ"ל די"ל אם יפריש תרומה א"כ יהא של כהן יעבור על שני איסורים על תרומה וגזל משא"כ עתה מתנות שלא הורמו לאו כהורמו דמיין וק"ל אח"ז ראיתי בתויה"כ שתי' באופן אחר לדעת הר"ן דמיירי שאין בקי להפריש ע"ש:

קעה) ע"ב בגמ' אפשר בחולין פשיטא וכו' לכאורה קשה דילמא הוא גופא קמל"ן אף אם הפירות אין שלו אפ"ה יכול להפריש וצ"ע קצת וק"ל:

קעו) שם טלטול מדרבנן הוא. עי' תויה"כ מה שהקשה הלא נאסר משום מתקן ולא משום טילטול ע"ש וי"ל ואין להאריך:

קעז) שם בעציץ שאינו נקוב וכו' עי' רש"י שפי' טעם מש"ה טוב יותר להפריש תחילה משום דעציץ שאינו נקוב גזרינן אטו נקוב וכו' וכדמסיק הש"ס לקמן ע"ש. ולכאורה המ"ל ג"כ כסברת הר"ן דמ"מ ודאי טוב יותר להפריש כדי שלא יעבור באיסור דרבנן על כל כזית וכזית וק"ל:

קעח) שם נימא תנאי וכו' עי' מהרש"א שהקשה אמאי לא משני דכאן איירי כגון שצריך לכל מה שיש לו ופליגי בפלוגתא דתנאי לעיל ע"ש. ולכאורה א"כ תיקשי על מה שאמר רבי א"צ לעשר ת"ל אם סבר כת"ק לעיל א"כ אסור לו לעשר דהרי מוטב שיאכל טבל וכו' וק"ל עי' תיוה"כ:

קעט) שם עד כאן לא קאמר רבי וכו'. ולכאורה קשה מכאן לדעת הר"ן לעיל א"כ מ"ט לא יעשר הלא טוב יותר שלא לעבור על כל כזית וכו' ובקונטרס הנ"ל הארכתי קצת. ועי' תיוה"כ שהקשה על הרמב"ם מדוע לא הביא בפ"ד מהל' מ"א הך דמעשר ירק וכו' וכן הקשה המג"א סי' תרי"ח ע"ש ותי' התיוה"כ די"ל כיון שרבי ג"כ לא אמר רק א"צ משמע אם ירצה יכול לעשר מש"ה ודאי טפי עדיף לפסוק כראב"ש ע"ש ולדידי קשה טפי אמאי לא ביאר הרמב"ם בפירוש דאף בשבת יפריש תחילה וצ"ע קצת וק"ל:

עוד נפלפל קצת בשיטות הפוסקים בענין זה הנה דעת הר"ן דמוטב לשחוט משום כדי שלא יעבור על כל כזית וכו' וכבר הקשינו לעיל דא"כ בהא דמעשר ירק אמאי קאמר רבי א"צ לעשר ס"ס עדיף טפי לעבור על שבות דתיקון מעשר בשבת ממה שנעבור על כל כזית וכזית. ודוחק לומר דבדרבנן לא אמרינן הכי וק"ל. ונ"ל עפ"י מה שהקשה השער המלך פי"ד מהל' מ"א ג"כ על שיטות הר"ן מהא דמס' נזיר ריש פ' כ"ג דפליגי שם ר"א וחכמים בכ"ג ונזיר שפגעו במת מצוה מי מהם יטמא וחכמים סוברים יטמא נזיר ולא כהן שקדושתו קדושת עולם ולהר"ן קשה ת"ל בנזיר איכא הרבה לאוין וכ' כי דוחק לחלק בין עושה עבירה אחת הרבה פעמים ובין עושה פעם אחד הרבה עבירות ע"ש. אולם כדי ליישב הקו' ע"כ צ"ל כן:

ומעתה נראה ליישב גם קו' הנ"ל וניישב גם המשך הסוגיא קצת ונקדים ג"כ מה דאיתא במס' שבת כמה פעמים ובביצה טבל מוכן הוא אצל שבת וכו' והרבה כרכורים כרכרו הראשונים מדוע לא נאסר משום מוקצה עי' בעה"מ ותו' ביצה (ל"א:

) ד"ה ונפחת וכו' צידדו בטעמים הואיל והוי רק מחמת איסור דרבנן. ועי' רמב"ן במלחמות סוף ביצה כ' שם דלדעת הרי"ף בחולין דלא קיימ"ל מוקצה מחמת איסור דאסור רק בדחי' בידים א"כ ודאי טבל לא הוי מוקצה כיון דלא דחי' בידים יע"ש. א"כ לכאורה י"ל לפי"ז באמת טבל לא שרי רק לר"ש ואף לכאורה יראה דרק לדינא כ' כן אבל עכ"פ בסוגיא משמע אף לר"י אין בטבל מוקצה מ"מ אין מוכרח כן. ועי' היטב בלשון הרז"ה שם וכעת לא עיינתי כראוי אם נוכל לומר כן ואין מתנגד לדברינו מש"ס:

ומעתה אם נאמר כן מיושב שפיר דמש"ה קאמר רבי א"צ לעשר וכו' דלמה יעשר או משום כדי שלא יעבור על כל כזית וכזית הרי ע"כ בלא"ה צריך לעבור על כל כזית אם נאמר רבי סבר כר"י וכן משני הש"ס לחד לישנא בסוף ביצה דרבי סבר כר"י. וא"כ ניחא דס"ס עובר על כל כזית וכזית משום מוקצה ואי משום דס"ס יעבור ג"כ על כל כזית וכזית משום טבל. ז"א דהרי אין חילוק בין חד איסור לשני איסורים רק לרשב"א סובר דטבל אף של ירק חמור ואיסור חמור שאני וכמו גבי כהן ונזיר דאף למאן דסובר יטמא כהן ולא נזיר אמר שם הטעם הואיל ונזיר מביא קרבן על טומאתו אבל לא משום דבנזיר איכא שני איסורין וכמו שביאר השעה"מ. ולכך כמו דרבי סבר דהפרשה בשבת כ"כ כמו איסור טבל לכך קאמר אין צריך לעשר וניחא:

ומעתה י"ל ג"כ קצת מה שהקשה בס' תיוה"כ על הא דפריך הש"ס פשיטא טילטול דרבנן וכו' ת"ל דהפרשת תרומה וכו' לא משים טילטול נאסר רק משום דמתקן ע"ש. ולהנ"ל י"ל קצת דהכי קאמר דלא ס"ד לומר מש"ה לא פריש משום דס"ס יאכל מוקצה ולכך טוב יותר לאכול תרומה שאינה מוקצה דחזי לכהנים כמבואר לכך פריך ס"ס טילטול דרבנן ג"כ ואף דאיירי במוקצה לענין אכילה מ"מ מוקצה קרי לי' טילטול דעיקר איסורו משום טלטול ואין להאריך:

ובזה י"ל קצת מאי דקמפרש הש"ס לאחר שתי' בעציץ דרבנן