פתח הבית חלק ב עב

וכו' א"כ קצת קשה מה קאמר נכתוב לא יאכל וי"ל ואין להאריך:

קמד) שם ותנא מייתי לה מהכא וכו' מה שיש לפלפל בלשון הברייתא כבר ביארו התיו"כ וקרבן אהרן במה שיש בידי. ובחי' למס' ר"ה כ' ג"כ קצת בזה. ועי' בכתבי הגאון אאזצ"ל האריך בנעימות דברים:

קמה) שם האי תנא עצם עצם גמר וכו' ג"כ קשה טובא כיון דלמסקנא נשאר דיליף בגז"ש אמאי הוצרך לשנות לומר עצם עצם יהי' הג"ש מה שיהי' עי' תיוה"כ:

קמו) שם רב אחא ב"י יליף שבתון שבתון וכו' קצת קשה א"כ ל"ל זכור ושמור שנאמר בדיבור אחד לחייב נשים בקידוש היום וכו' ת"ל ניליף בגז"ש מיוה"כ דאיכא ריבוי דנשים חייבות בתוס' יוה"כ אף דהוי רק עשה עי' במס' סוכה סוף פ' הישן וי"ל וק"ל:

קמז) ע"ב בגמ' ותנא דעצם הא דועניתם מה עביד וכו' עי' רש"י דיראה כוונתו שפי' דהקושי' הוא דכיון דמיעט קרא עצם וכו' שלא להיות באזהרה ממילא ידעינן עכ"פ דאיכא איסורא ע"ש. ולפי"ז קשה קצת אמאי לא פריך הרי חזינן דיליף מהאזרח דיו"כ לחייב נשים בתוס' עינוי, א"כ ג"כ קשה למה לי ועניתם וק"ל:

ועי' מ"מ פ"א מהל' שביתת עשור שם יראה שפי' דקושי' הש"ס הוא כיון דקרא מיעטה מלאו כמו כן מאיסור ע"ש. ולפי"ז קשה ג"כ מהך דהאזרח וכו'. גם צריך להבין מה פריך הש"ס למה לי ועניתם וכו' הרי צריך קרא לרבות שבת ויו"ט. וצ"ל הקושי' הוא רק על גוף הקרא ועניתם וע' היטיב בתוס' ר"ה (דף ט) ע"ש:

ודע כי שם הגירסא בברייתא תחילה מנין שבת ת"ל תשבתו יו"ט מנין ת"ל שבתכם ע"ש. וכן נכון לכאורה דמרבה תחיל' שבת ואח"כ י"ט דקיל משבת וק"ל:

עוד מה דצריך להבין לפי מש"כ המ"מ פ"א מהל' ש"ע בישובו לדעת הרמב"ם דפסק שם רק בעינוי הוי תוס' ולא במלאכה לא ביוה"כ ולא בשבת ויו"ט וכ' שם טעמו דפסק כר"ע דלית לי' הך דועניתם וכו' דאתי לתוס' ע"ש וקשה ס"ס הרי חזינן בר"ה (דף ט') פריך שם הש"ס ור"י תוס' מנלן וכו' משמע דלכ"ע ע"כ תוס' דאורייתא יעיי' בכ"ז בכתבי הגאאז"ל אשר ביאר כ"ז בדרך נכון ומחודד ע"ש:

עוד רגע אדבר לפי מה דמשמע לכאורה ר"ל דאמר שלא הי' באפשר ליכתוב אזהרה ביוה"כ א"כ לא יהא כלל יוה"כ באזהרה א"כ העושה מלאכה ביוה"כ אין לוקה כלל וזה דוחק או נאמר דודאי לא ענש אא"כ הזהיר רק הא דלא כתיב אזהרה משום דלא אפשר ועכ"פ הוי כאילו נכתב וצ"ע בזה וכעת לא עיינתי כראוי:

עי' רמב"ם מנין המצות לאוין קצ"ו חשיב שם אזהרת אכיל' ביוה"כ והיינו מגז"ש ובעשין קס"ד חשיב שם ג"כ מ"ע לענות נפשו ביוה"כ ועי' רמב"ם פח"י מהל' סנהדרין שם חשיב האוכל ושותה ביוה"כ בכלל הלוקין ועי' במנין המצות בשורש ב' גבי מה שכ' שם הרמב"ם דאין לחשוב רק הנאמר בפירוש הקשה שם הרמב"ן הרי חשוב אזהרת אכילה ביוה"כ כנ"ל אף שלא נאמר בפירוש והמג"א שם כ' דמה שנאמר במנין המצות שם מלקות הוא ט"ס דלא מצינו ביוה"כ רק כרת וקרבן ומכות מרדות ולא מלקות ע"ש. ודבריו צ"ע דמבואר פי"ח מהל' סנהדרין הנ"ל דלוקה וק"ל:

וראיתי בס' מעין החכמה שחיבר הג' המנוח המפורסם אבד"ק המבורג ז"ל כ' שם מש"כ הרמב"ם פ"א מהל' ש"ע דיש אזהרה על עינוי ביוה"כ דלא ענש אא"כ הזהיר ז"א דא"כ הרי בפסח ומילה הוי רק עשה ואפ"ה בכרת א"ו דסמיך על מש"כ במנין המצות הנ"ל דיליף מגז"ש ע"ש. וזה אין מוכרח כ"כ די"ל כר"ל כיון שלא הי' אפשר ליכתוב אזהרה שאני וק"ל. גם כ' שם סיוע לדברי הרמב"ם דפסק דאין אזהרה רק בעינוי מהך דסוכה (כח:

) דקאמר שם האזרח דכתיב ביוה"כ פ' אחרי מות אתא לרבוי נשים לתוס' עינוי וכו' והרי שם כ' תענו את נפשותיכם וכל מלאכה ל"ת האזרח וגו' א"כ אי ס"ד דאנשים בתוס' מלאכה אסורין א"כ מדוע לא נקט תוס' מלאכה דסמוך לי' להאזרח א"ו דבזה אף אנשים אין מצווין ע"ש ונכון. ועי' מה שתי' שם קו' זו לדעת החולקים על הרמב"ם בדרך רחוק ע"ש ואין להאריך:

קמח) שם אמר רבא כס פלפלין וכו' איה"ש לקמן נבאר קצת בזה אם טעמו משום שלא כדרך הנאתן או אף לכ"ע פטור ע"ש:

קמט) שם האמר ר"נ האי הומלתא וכו' עי' מג"א (סי' ר"ג) שם כ' דדעת הטור אף בשין אין בהם משום בישולי עכו"ם שיכול שפיר לאכלן חיים ע"י לחם רק עיקר קושי' הש"ס מברכה דלא הי' ראוי לברך בפה"א ע"ש. ולפי"ז צ"ל דהמקשה הוי ס"ד דאף ע"י טיגון ג"כ אין ראוי לאוכלם וזה דוחק וק"ל ובקונטרס מיוחד כתבנו בדין אוכלין שאין ראוין הרבה ופלפלנו שם תשו' נו"ב ע"ש:

קנ) דף פב ע"א בגמ' תנן התינוקות וכו' בשלמא לר"ה וכו' עי' מהרש"א דע"כ לרש"י הגי' ולפני שתים דאו' וכו' ע"ש:

קנא) תוס' ד"ה אלא לר"ה וכו' עי' מהרש"א שכ' דע"כ תוס' סוברים כרא"ש יעיי"ש. אך קשה קצת בדבריו מה שכ' דאיירי בחולה הרי ה"ה בבריא ניחא לא זו אף זו וק"ל:

ונפלפל קצת בלשון הרא"ש מה שפילפל בדברי הרי"ף ותחילה נקדים מה שיש לפלפל בלשון הר"ן שכ' לדעת הרי"ף לר"ה דקתני מתני' לפני שנה ולפני שנתים הפירוש ג"כ כמו בברייתא דרבה בר שמואל דלפני שנה וכו' היינו סמוך לפרקן וחינוך דמתני' היינו השלמה וחולה שנה ובריא שנתים ע"ש. ואף דע"כ לס"ד הוי סבר דמתני' איירי בחינוך שעות ולפני שנה וכו' היינו או כפי' רש"י בריא וחולה או כפי' הרא"ש לא זו אף זו מ"מ למסקנא ניחא לי' לאוקמי מתני' כמו ברייתא דאיירי בסמוך לפירקן דאו' ממש וק"ל:

ולרב נחמן פי' הר"ן כיון דאיהו סבר דרק שנת י"א הוי השלמה בין בריא ובין חולה לגירסת הרי"ף א"כ הא דתני במתני' שנה וכו' היינו שנה להשלמה שנתים לחינוך יעיי"ש. וצריך להבין למאי דס"ד בש"ס דפריך ממתני' התינוקות אין מענין וכו' ולר"נ הפי' במתני' (חסרון הניכר יש כאן) אך ירא' דהפי' כמו לרש"י סמוך לדרבנן לפני שנה לבריא דהוי לפני שנתיים לדאו' והכל בחינוך שעות וק"ל:

והנה הרי"ף סובר ג"כ בזה דלא כשאר פוסקים דלר"ה ור"נ אף בתינוק צריך להשלים בן שתים עשר ויום אחד ובזה פליג ר"י יע"ש. ולכאורה קשה דאם טעם ר"ה ור"נ דסברי תוך פרק כאחר הפרק וכו' א"כ תקשי הרי לפ"ז א"כ בתינוקות שנת י"א ויום אחד מן התורה. וצ"ל דמ"מ הש"ס לא איירי רק בתינוק ואפ"ה לא חלקו בין תינוק לתינוקת להקדים זמן אלא לעולם בין תינוק ובין תינוקת לר"נ משלימין בשנת י"ב דהיינו י"א ויום אחד ואם הביאה סי' באמת אין לה השלמה דרבנן כלל ותינוק יש לו השלמה דרבנן לעולם בשנת י"ב אלא אם לא הביא סי' אחר י"ב יש לו שתי שנים השלמה דרבנן ואם הביא סי' אין לו רק שנה אחת וק"ל:

ועי' לח"מ שפי' בפ"ב מהל' שביתת עשור הפי' בדברי הר"ן כמו שפי' לעיל דדוקא למסקנא מפרשינן הכי במתני' ועי' תיוה"כ שפי' באמת אף לס"ד הפי' במתני' לפני שנה היינו שנה ממש ולר"ה ור"נ ניחא כפי' הר"ן רק מה דפריך לר"י היינו דודאי מתני' איירי בתינוק וא"כ שנה לא משכחת כלל כיון דאף בחולה עכ"פ מחנכין בן י"א וא"כ הוי עכ"פ שתי שנים קודם דהא לדידי' אף י"ב ויום אחד לא הוי גדול דהוא סבר תוך פרק כלפני פרק ומשני סמוך לפירקן וכו' והיינו בשנת י"ג קרי לי' פירקן כיון דעכ"פ אז נדריו נבדקין עי' בר"ן היטב:

אך לפ"ז קשה א"כ מה פריך הש"ס אח"כ מרבה ב"ש וכו'