פתח הבית חלק ב עא

חכמים שיערו כן מסברא ולפ"ז באמת בעלמא היכא דכתיב אכילה ממילא סתם אכילה בכזית רק ביוה"כ דכתיב לא תעונה וגו' דהוי שינוי לשון לכך שיערו שיעור אחר וכדמסיק לקמן (פ.) דהטעם משום דשינה קרא וכו' אך לדעת הרא"ש שהביא המ"ל פ"א מהל' חו"מ דסובר דסתם אכילה בכל שהוא א"כ קשה לס"ד השתא בשאר איסורין אמאי בעי כזית. וצ"ל דהוי ידע ג"כ מהל"מ רק דהלכה הי' סתמא שיש חילוק שיעורין וממילא שיערו חכמים בכל דבר כפי הראוי לו ואפשר ר"י לקמן דקאמר שיעורין הל"מ סבר ג"כ דלא הוי בפרט רק בכלל וק"ל:

וצריך להבין לדעת הרא"ם דטעמי' דר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת משום דאכילה משמע בכ"ש א"כ יוה"כ דכתיב לא תעונה דלא משמע בכ"ש כנראה מלשון הש"ס עי' מ"ל שם א"כ נימא לר"י יהא ביוה"כ ח"ש מותר ולעיל ר"פ מבואר בש"ס דאף יוה"כ לר"י ח"ש אסור מה"ת וצ"ע וק"ל:

עוד נזכיר לפי מה שהארכתי בחי' לשבועות די"ל עכ"פ לר"ש דסבר כ"ש למלקות לדידי' סתם אכילה בכל שהוא. א"כ לפי"ז (יוה"כ) לדידי' [ביוה"כ] לא הוי כ"ש למלקות וא"כ הא דתניא ר"ש אומר אוכל נבילה ביוה"כ פטור אף אם נתנבלה ביוה"כ והוי כולל דאסור אף ח"ש למלקות ועוד חזון למועד בזה איה"ש:

קלד) בתוס' ד"ה נטלו במפה וכו' הנה הקושי' מפורסמת למאי שכ' תוס' דמשום מפה היתר א"כ איך קאמר הש"ס שם בסוכה שהביאו תוס' לקמן ע"ב ד"ה הא וכו' הא כביצה בעי נטילה וכו' ות"ל כיון דמהני מפה א"כ אף כביצה שרי. וע"כ צ"ל כמו שכ' התוס' לקמן דלא התירו לאוכלי טהרות א"כ הדרא קושי' לדוכתי' אף חצי זית נמי. וגם קשה מאי הוצרכו תוס' כאן לפרש הואיל ור' צדוק כהן וכו' ת"ל בלא"ה אף חולין כיון דפחות מכזית מטמא. ועי' פי"ז סוכה שם ובתיוה"כ כאן ועי' באלי' רבה באו"ח סי' קנ"ז ובספר עצי אלמוגים שם. ולכאורה הי' נראה לפרש דנהי דגזרו חכמים ליטול ידים לחולין עכ"פ לא גזרו אלא באוכל ולא בנוגע כנודע ואף גם בזמן הזה שכולנו טמאי מתים אפ"ה גזרו נטילה וזה דוקא י"ל שגזרו בכביצה אבל פחות מכביצה לא גזרו אבל תרומה ממש או על טהרת תרומה ס"ס אף בנגיעה נטמא. וא"כ י"ל הכל שפיר דודאי בפשיטות לא הוי מצי לדחות דברי רש"י דפחות מכביצה ג"כ בעי נטילה כיון דמטמא די"ל דנהי דמקבל טומאה מ"מ לא גזרו חכמים נטילה אם רוצה לאכלו בטומאה לכך כ' שפיר דהי' אוכל חולין על טהרת תרומה ואסור לטמאתו וגם בחולין י"ל דלא גזרו בפחות מכזית אף דג"כ מקבל טומאה מה"ת דלאו אכילה קבועה לא גזרו משום סרך תרומה כמו שלא גזרו על הפירות וניחא הכל. א"כ [הא דקאמר] הא כביצה בעי נטילה היינו משום דמפה לא מהני בחולין וכו' אבל זה דוקא במה שגזרו חכמים באכילה אבל פחות מכזית דלא הוי נטילה רק דס"ס עכ"פ נוגע וכיון דבמפה אינו נוגע ודאי שרי ובזה ניחא הכל. וראיתי בגאונים הנ"ל שדרכו בדרך זה אבל דוקא אם פחות מכביצה אין מקבל טומאה מה"ת אבל אם מקבל טומאה מה"ת אין חילוק. ולדידי נראה די"ל ס"ס הוי רק כמו נגיעה בלא אכילה וק"ל:

ומה שנסתפק הרוקח בפחות מכביצה אם בעי נטילה עי' א"ר סי' קנ"ז הנ"ל אף דהרי בש"ס מבואר דלא בעי נטילה וע"כ מפה או לרש"י משום נקיות או להתוס' שיהי' על טהרת תרומה דאל"כ אין סברא ודאי לחלק ולומר דבפחות מכביצה אף דבעי נטילה מהני מפה זה דוחק כיון דבשניהם בעי נטילה א"ו כנ"ל. וא"כ הרי מוכח מש"ס. אך י"ל כיון דיש מקום לומר הא דדיוקא הא כביצה וכו' קאי רק על ברכה וא"כ י"ל דבאמת אכיל תרומה דמהני מפה ודוחק וק"ל. ואפשר דנסתפק ג"כ שמא הלכה כסוגיא דהכא דכביצה בעי סוכה א"כ קאי הדיוק שפיר על שני דברים וק"ל:

קלה) בד"ה ולא בירך אחריו וכו' כעת לא עיינתי בדיבור זה ועי' בס' שאילת שלו':

קלו) ע"ב בתוס' ד"ה לא מפני שהלכה כן וכו'. ואין להקשות דמה פריך הש"ס דילמא באמת מדינא עשו כן למאי דסבר הש"ס כאן דכביצה בעי סוכה עי' תוס' ישינים אך י"ל דמ"מ ע"כ ריב"ז דהביאו לו רק לטעום דמשמע כל שהיא הי' להחמיר א"כ גם ר"ג הי' להחמיר וק"ל:

קלז) בד"ה הא כביצה וכו' עי' ת"י שהקשו דא"כ מה פריך הש"ס דילמא באמת כביצה לא בעי סוכה ע"ש. ועי' ברמב"ן במלחמות פ' הישן שכ' באמת דדעת הרי"ף מש"ה ליפסוק דאף פירי בעי סוכה דלמאי דמסקינן שם כאביי כדטעים בר בי רב וכו' א"כ בלא"ה לא קשה קושי' הש"ס כאן ע"ש. והוא סובר דאף לאביי השיעור הרבה יותר מביצה אחת ע"ש. והר"ן דחה זה דלאביי דוקא שיעור ביצה מצומצם שרי ולא יותר, ואי דאפ"ה לא קשה קושי' הש"ס כאן דהרי י"ל ב' כותבת בלא גרעין הוי כביצה מצומצם. ז"א דהמקשה סבר דשוין הם ב' כותבת בלא גרעין לאחת עם גרעין וראי' מדחזינן דמשני לי' וסריח וכו' מכלל דהמקשה הוי סבר דשוים ע"ש. וקצת נראה דבלא"ה קשה מה פריך הש"ס ות"ל הא במתני' הוי גסה ושם בינוני כמו דמשני הש"ס לקמן על שאור וכו' רק אפשר לומר דמ"מ הוי סבר כיון דגסה בגרעין הוי יותר משני כותבת ודאי עכ"פ הם כביצה וא"כ לאביי שם הדר מיושב קושי' הש"ס וק"ל:

קלח) שם בגמ' [ליתני פירי פירות] וכו' מה שיש לפלפל בלשון הרא"ש בסוכה כ' במ"א ושם הארכנו. מה דקשה על לשון רש"י שפי' הך דאם השלים וכו' על י"ד סעודות ושם בסוכה מסיק דקאי על ר"א אחר חזרה עי' עצי אלמוגים ריש סי' קנ"ח ע"ש:

קלט) שם ליתני כביצה וכו'. צריך להבין מה פריך הש"ס דילמא שם בלא גרעין. וצ"ל דומיא דזית לכ"ע בגרעין. ועי' ת"י שהקשה באמת אמאי לא בעי הש"ס בכל דוכתי אכזית בגרעין או בלא גרעין ע"ש:

קמ) שם בגמ' הא סתמא כביצה וכו' לפי פי' הפשוט בש"ם יראה דהכונה הא סתמא כביצה ואי נמי כי הדדי נינהו היינו כותבת הגסה עם ביצה וחדא נקיט קאי על שני התי' או דשם איירי בסתמא דהוי כביצה או בגסה והוי ג"כ רק כביצה. אך קשה ע"ז אמאי לא תי' דסתמא הוי פחות מביצה י"ל דסבר דכולי האי אין רחוקים זה מזה וכפי מה שכ' לעיל דמש"ה לא משני הש"ס לעיל גבי סוכה כן וק"ל:

אך מלשון תוס' ד"ה לומר וכו' יראה שהי' להם הגי' בש"ם הא סתמא פחות מביצה וכו' עי' תוס' יוה"כ א"כ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' אמאי לא משני גבי סוכה ג"כ שם הי' סתמא וכנ"ל וצ"ע וק"ל:

קמא) שם בגמ' כביצה משבעא וכו' ואי קשה (ס"ס) אמאי לא אמר דגם כותבת כביצה וי"ל וק"ל ואין להאריך:

קמב) דף פ ע"א בגמ' שמא ירבה בשיעורין עי' תיוה"כ שהקשה דהא הוי שב מידיעתו ועי' מ"ל בהל' שגגות שהרבה להקשות ג"כ דנימא אילו ידע שהי' לש עור לא הי' אוכלו ואם הי' ג"כ שוגג שלא ידע שהי' חלב מה יתן ויוסיף בזה ואם משום שהי' אונם עפ"י ב"ד ז"א דהרי צריך דוקא שעשו רוב הקהל עפ"י [הב"ד] ותי' דהכא עדיף טפי שנתפשט הוראה ע"ש היטיב:

קמג) דף פא ע"א בגמ' ליכתוב לא תאכל אכילה בכזית וכו' מה דקשה לדעת הסוברים דסתם אכילה היא בכל שהוא רק הל"מ בכזית א"כ שאר איסורין דכתיב בהו אכילה ואפ"ה אמרינן הל"מ בכזית א"כ כמו כן ביוה"כ אף אי הוי כתיב לא יאכל הוי ג"כ אמרינן הל"מ בככותבות. עי' מ"ל (פ"א מהל' חו"מ ה"ז) שתי' דלר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת לדידי' ודאי סתם אכילה בכזית ע"ש. ובקונט' ח"ש הארכנו ועי' תשו' שאגת ארי' (סי' ע"ה) שצידד לומר דיוה"כ חייב אף שלא כדרך הנאה כיון דלא כתיב לשון אכילה