פתח הבית חלק ב ע

שם מבואר להיפוך דפריך שם על הא דכ"ג שנמשח בשמן המשחה אסור אחר שירד לסוך מיעיו מהא דכהן שסך בשמן של תרומה וכו' ומשני שאני התם כיון שסך כבר הכהן נעשה חולין וע"כ צ"ל דהתוס' סוברים דאי הי' דאו' לא הוי מהני שנעשה חולין א"כ עכ"פ קשה הרי הש"ס משני כן. ולהנ"ל י"ל ודאי אם סיכה הוי כמו שתי' א"כ מה לי אם כבר סך בו או לא אטו מי מותר לאכלו אח"כ והבן א"ו הוי רק דרבנן ואפ"ה פריך שם הש"ס שפיר דמ"מ אסור מה"ת משום הנאה של כילוי וע"ז משני שפיר משום שכבר נעשה כלה ע"י הכהן וניחא וק"ל:

קכה) דף עז ע"ב משום שיבתא וכו' עי' רמב"ם שפי' כרש"י ועי' תויה"כ שכ' לדידהו צ"ל דלא בעי תלתא זימני להעביר השיבתא וגם לא בעי דוקא רק אם נותן פת לתינוק ע"ש:

קכו) דף עח ע"א בגמ' בערב תשעה באב מביאין לו מטפחת וכו' עי' ברי"ף ור"ן הגי' ע"ש:

קכז) שם ע"ב בגמ' מתיב רמב"ח הקיטע וכו' לכאורה קשה אמאי לא פריך בפשיטות על הא דיצאו ביוה"כ ת"ל ממ"נ אם מנעל אסור ואם לאו מנעל אסור משום הוצאה. וצ"ל די"ל נפקו היינו בחצר ולא ברה"ר ועי' שבת פ"ו פלוגתא אם גזרו בחצר אטו רה"ר ע"ש במשנה ולא בכבול וכו' ואין להאריך פה ועי' בר"ן. אך עי' ברא"ש שכ' דנפקו משמע לרה"ר א"כ קשה ואף דהי' מקום לומר כוונת הרא"ש רה"ר היינו מקום רבים אבל לעולם במוקף חומה או מעורב דלדעת י"א האיסרין שהביא הרא"ש אפשר אסרו במקום הרואים בלא הוצאה ע"ש אך לא משמע כן וע"כ צ"ל דסבר כמ"ש הר"ן דיוה"כ אף בלא מנעל הוי דרך מלבוש כיון שא"א לצאת במנעל ממש וק"ל. או נאמר די"ל אף לאו מנעל מ"מ מיקרי דרך מלבוש כמו שכ' הרשב"א בשבת סוף פ"ו ע"ש:

קכח) שם ושוין וכו' לכאורה הי' קשה דילמ' מש"ה ושוין לר"מ משום עינוי ולר"י משום הוצאה דיוה"כ הוי כמו שבת. וראיתי בת"י שהקשה זה ותי' דלשון לא משמע כן ע"ש. גם יש מקום לומר עפימ"ש לעיל דהנך אמוראי דנפקי הי' ג"כ ברה"ר א"כ הדר פריך שפיר וק"ל:

קכט) שם א"ל רבא ואי לאו מנא כתיתין מי משוי מנא וכו' לכאורה צע"ג דהרי חזינן דאביי גופי' קאמר בפי' משום תענוג ועי' תיוה"כ מה שתי' בדוחק. וקצת נ"ל די"ל לפי מה דמשני אביי קשה טובא מדוע נקט התנא בכתיתין מה שאינו נוגע כלל למחלוקתם ואי לאשמעינן הך דשוין דיוה"כ אסור משום תענוג אין זה ענין למס' שבת וגם איך נקט ושוין וכו' הלא גם ביוה"כ פליגי בלא כתיתין לר"מ אסור ולר"י שרי כיון דלאו מנעל ואי משום הוצאה מ"מ נ"מ בביתו או יוה"כ לא שייך הוצאה כדעת הר"ן הנ"ל. ע"כ יראה דלתי' אביי פלוגתי' איירי רק בכתיתין דלר"מ משום הכתיתין נעשה מנא אבל ר"י פליג וסובר דאף ע"י כתיתין לא הוי מנא ואפ"ה מודה ביוה"כ משום תענוג וניחא שפיר ולכך פריך רבא שפיר וכי כתיתין משוי מנא לר"מ וכו' וכן פריך וכי תענוג בלא מנעל אסור לר"י והבן היטיב:

קל) שם אמר רבא דכ"ע מנעל וכו' לדעת רש"י והנך אמוראי יצאו בשאר מינים שאינן של עץ. ומה דקשה מש"ס דיבמות עי' רמב"ן במלחמות כאן. ודעת בעה"מ דלמסקנא נדחו כל הני אמוראי מהילכתא דקיימל"ן מנעל ולדעת הרי"ף ושאר פוסקים אף בשל עץ רשאי לילך ביוה"כ משום דר"י בן נורי בשבת סוף פ"ו פליג אר"מ וחכמים ע"ש והגא"א ז"ל העמיק והרחיב הדיבור בענין זה ע"ש ותרוה צמאונך:

קלא) ונכתוב פה מה שחנני ה' זה כבר בענין זה. הב"ש בסי' קכ"ט הקשה על המ"מ שכ' בפרק ד' מהל' ייבום על מה שכתב הרמב"ם שם סנדל מחופה עור חליצתה כשירה שלמד כן מס"ד דאביי ות"ל הרי אבו' דשמואל סובר כן למסקנא ע"ש ונ"ל עפימ"ש התוס' כאן דגבי מחופה עור לא שייך אתי לאשתמוטי ועי' רמב"ן ור"ן כאן שכ' דמש"ה פסקו הרי"ף ורמב"ם דשאר מינים מותרים משום דפסקו כריב"נ א"כ י"ל מאבו' דשמואל לא מוכיח מידי די"ל מידי דלאו מנעל אף מחופה עור לא מהני והא דקאמר במחופה עור [אסור] וד"ה וכו' היינו אף לר"י דסובר באמת דמיקרי מנעל כמסקנת הש"ס כאן רק משום דילמא אתי לאשתמוטי וכן בחליצה לא מיקרי נעלו לזה מהני מחופה עור כמ"ש תוס' כאן אבל לדידן דקיימ"ל כריב"נ דלא הוי מנעל אף מחופה עור לא מהני לכך מייתי ראי' מאבי' דמוכח שפיר דקאמר מדסיפא וכו' והיינו בע"כ הוי ס"ד דפליגי במנעל וכו', כמ"ש התוס' כאן ואף שכ' דאביי כבר ידע מסקנת הש"ס. אך עי' מהרש"א דלכאורה דבריהם תמוהים שם ביבמות דלאביי קשה ג"כ כיון דלא ידע לחלק בין מגין לאין מגין א"כ אנפלי אמאי פסולה א"ו דאזיל לטעמי' דפליגי ע"כ במנעל ולאו מנעל וכו' ואפ"ה מהני מחופה עור מוכח דלדידן מהני גם לריב"נ וק"ל:

באו"ח סי' ש"א סעי' ט"ו ברמ"א שם סנדל של עץ מותר להלוך בו בשבת ועי' בב"י שם שהביא בשם סמ"ג דמש"ה ר"י אוסר בקב הקיטע כיון דאין צריך לו להילוך. ועי' שם בס' אלי' רבה האריך להקשות בזה. ועי' גם בתשו' פנים מאירות (ח"ב סי' כ"ח) כמדומה שהקשה דדברי ש"ע סותרים אהדדי דבאע"ז פסק דסנדל של עץ אין חולצין א"כ ע"כ לאו מנעל מיקרי וא"כ אסור לצאת בו בשבת ע"ש. ובלא"ה קשה טובא כיון דכאן עיקר הטעם לדעת הסמ"ג בקב הקיטע משום דאין צריך לו א"כ אמאי לא משני בפשיטות כיון דאין צריך לו מש"ה אסיר אבל לעולם מנעל מיקרי. ואפשר כוונת הסמ"ג משום דא"צ לו חיישינן דילמא אתי לאתוי' וכו' והיא באמת תי' הש"ס וק"ל:

אכן נ"ל לפמ"ש הרשב"א בשבת דגם אביי הוי ס"ד הטעם משום דילמא אתי לאתוי' רק ס"ד דמנעל גמור לא גזרו חכמים אבל מדינא אף במידי דלאו מנעל מותר רק משום גזירה א"כ ניחא לפי מה דמשני דכ"ע מנעל הוא ה"ה דהמ"ל דכ"ע לאו מנעל רק דא"כ אמאי אסור ביוה"כ א"כ לדידן דפסקינן כריב"נ מש"ה אסור לענין חליצה אבל לענין שבת מותר אף במידי דלאו מנעל רק משום גזירה וסברי דזה לא שייך רק בקב הקיטע דאין צריך לו כ"כ אבל במידי דצריך לו לא שייך הגזירה ומש"ה מותר בסנדל של עץ בשבת. וכ"ת תיהדר קושי' התוס' לדוכתי' מאי קאמר שמואל ה"מ ר"מ הוא וכו' הא אף ר"י מודה דמיקרי מנעל ושוב לא שייך תירוצם כיון דלא שייך רק בקב הקיטע הואיל ואין צריך לו. ז"א דהא דקאמר הש"ס ר"מ היינו לאפוקי מריב"נ דסבר לאו מנעל כמו שכ' הרמב"ן ועי' ת"י וק"ל וקצרתי:

בטור א"ח סי' תרי"ד כ' מחופה עור אסור לצאת וכ' ב"י ע"ז מבואר בגמ' ושוין שאסור לצאת וכו' ותימה הא כאן לא איירי כלל במחופה עור. ואף שהב"ח כ' באמת לדעת הרמב"ם ורא"ש במסקנא איירי באמת במחופה עור ע"ש דבריו תמוהין דבמחופה עור לא שייך אתי לאשתמוטי כמו שכ' תוס' ושם כבר כ' הרמב"ן ור"ן טעם רי"ף ורמב"ם וכן השיג הגאון אאז"ל במכתבין. ויתר דברי הב"ח צ"ע ג"כ ואין להאריך:

ועי' בתשו' פנים מאירות הנ"ל שהקשה ג"כ על הב"י קושי' הנ"ל. ונ"ל קצת די"ל עיקר כוונת הב"י ללמוד ממתני דא"צ צורת מנעל דאף אם אינו כצורת מנעל אפ"ה אסור כמו קב הקיטע דאינו עשוי להלוך אפ"ה אסור ביוה"כ לר"מ ור"י וממילא לדידן אסור במחופה עור וכן הוי ס"ד ביבמות להתיר אנפליא הואיל ואינו כצורת מנעל וק"ל:

קלב) דף עט ע"א בתוס' ד"ה כותבת הגסה וכו' מה דקשה לפי' התוס' א"כ מאי קאמר הש"ס רב אשי לא מיבעיא לי' הא דר"פ וכו' עי' תיוה"כ ע"ש:

קלג) שם בגמ' אמר ר"י כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה דבהכי מייתבא דעתי' וכו'. הנה לכאורה קשה ת"ל כיון דשיעורין הל"מ א"כ אמאי צריך טעם כלל. והי' מקום לומר למאי דס"ד עתה לא הוי סבר כלל. דהוי הל"מ רק