פתח הבית חלק ב סז

ההיא (דלא הי' מקפלין) [דמקפלין] וכו' ולכאורה הלשון דחוק וקצת י"ל דאתי למעוטי דהרי ע"כ הך דמייתי הש"ס לקמן ב"כ היוצא בהן למדינה וכו' ובמקדש וכו' וסברי תוס' דעכ"פ משום כלאים ודאי אסור אף במקדש שלא בשעת עבודה וא"כ ע"כ אתי כמ"ד אבנט לא הי' כלאים וע"כ אתי כתנאי וע"כ דלא קפיד רק על המשנה דתמיד ודוחק ואין להאריך:

קה) שם בגמ' משום שמא תיכרך וכו' עי' במפרש בנדרים שכ' כיון דיש כלאים בבגד זה אף שהוא אין לבוש באותו חתיכה מ"מ כיון שלבוש עכ"פ באותו בגד חייב ע"ש וכוונתו שהוקשה לו נהי שתכרך נימא מ"מ מדוע ניחוש שאותו נימא תהי' כלאים וק"ל:

עי' בפי' הראב"ד במס' תמיד שהקשה ת"ל הא הוי דבר שאינו מתכוין לחמם. ותי' די"ל כיון שעכ"פ מקצת בגד עליו שוב הוי כל הבגד כאילו לבוש אף זה שהציע תחתיו ע"ש היטב:

קו) בתום ד"ה קשין הן וכו' בענין כלאים השייך לדיבור תוס' זה הארכתי קצת בחידו' ליו"ד הל' כלאים ע"ש:

קז) שם בגמ' ת"ש וכו' עי' תו"י שכ' דע"כ מקדש לאו דוקא אלא אף הר הבית דאל"כ תיקשי מההיא דמקפלין וכו' דהרי לא הי' ישינים בעזרה ממש רק בהר הבית א"ו דגם הר הבית שרי ע"ש והנה ג"כ קשה לפמ"ש תוס' ד"ה בגדי כהונה וכו' דאף במקדש דוקא אם לבוש כבר אבל ללבוש בתחילה אסור א"כ קשה ג"כ מהך דמקפלין וכו' דאיך הי' רשאין להניח תחת ראשיהן והנה עפי"ז הי' נ"ל ליישב דעת הרמב"ם (פ"ח מהל' בית הבחירה ה"ו) שכ' שם נגד ראשיהן וכו' ולכאורה צ"ע דהרי למסקנא דב"כ ניתנו ליהנות שרי תחת ראשיהן ואי משום כלאים הרי קשין הן כדמסיק רב אשי א"ו דסובר דהא דמסיק הש"ס ש"מ היינו דיש חילוק בין מקדש למדינה דתחילה נסתפק הש"ס אם ב"כ ניתנו ליהנות או לא ולא אסיק אדעתי' לחלק בין מקדש למדינה ופשיט מהך דבג"כ וכו' דיש חילוק בין מקדש למדינה ולעולם ע"כ נגד ראשיהן באמת. וזה דלא כדמשמע בפשטות הענין דהפשטות הוא דניתנו ליהנות וכו' ולהנ"ל הפשיטות הוא שיש חילוק:

ועפי"ז י"ל קצת ג"כ מה דקשה בהא דפריך הש"ס ובמדינה לא וכו' הרי בתחילה יש שנסתפק אי ניתן ליהנות או לא אמאי לא פשיט לנפשי' מהך דשמעון הצדיק ולהנ"ל י"ל קצת דבתחילה נסתפק הש"ס אי ניתנו ליהנות או לא היינו מדרבנן וא"כ ידע ודאי לחלק דשם משום שלום מלכות שרי משא"כ למאי דמסיק לחלק בין מקדש למדינה משמע דהוי מדאו' פריך שפיר וק"ל:

ועפ"י הנ"ל י"ל ג"כ מה דקשה על הרמב"ם (פ"ח מהל' כלי מקדש הי"א) שכ' שם הך ברייתא ולא כ' דאף בהר הבית מ מותר א"ו כנ"ל ועי' בכ"ז היטב:

אולם הרמב"ם בפי' המשנה למס' תמיד שם כ' דע"כ נגד ראשיהן דתחת ראשיהן אסור משום כלאים ע"ש. וזה צ"ע דהרי בגדי כהונה קשין הן כדמסיק רב אשי וכן הרע"ב כ' כרמב"ם במשנה ותימה על התוי"ט שלא הרגיש בזה ולומר דפסק דלא כרב אשי ונהי דפסק כר' הונא דקשין שרי מ"מ פסק דלא כר"א דאמר ב"כ קשין הן. וקצת יש לתת סמוכין לזה או דסבר דקשין מותר אף בלבישה והעלאה והי' קשה לו קושי' התוס' מהך דעירכין א"ו דהש"ס דהתם סובר דלא כר"א או דהי' קשה לי על הא דקאמר הש"ס וכפי הגי' דכאן ביומא הוא רב משרשיא דאמר ש"מ תפילין מן הצד שרי וא"כ ע"כ סבר דמתני' נגד ראשיהן והרי ב"כ ניתנו ליהנות א"ו דסובר דאסור משום כלאים וזה דלא כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם דלמסקנא באמת אסור תחת ראשיהן או משום דלא שרי רק כשהי' לבוש כבר או משום דהר הבית לא הוי כעזרה לענין זה וכ"ז דוחק וק"ל:

בפשטות הסוגי' י"ל השינוי סוגיות דכאן ביומא מייתי הש"ס ת"ש בגדי כהונה וכו' ובתמיד לא אייתי כלל הך ת"ש. ונ"ל דכאן דמוכח מכל הסוגיא דהוי מסתפק אף במקדש אי שרי שלא בשעת עבודה ליהנות מב"כ כדמוכח מהא דאייתי בתחלת הסוגיא ממתני' דהי' קורא. דהי' במקדש וכן דמייתי הא מיכל אכלי' כנ"ל לזאת אייתי ת"ש דעכ"פ במקדש מותר משא"כ בתמיד שם דמייתי רק הא הילוך מהלכי אבל במקדש פשיטא לי' דשרי כמו שכ' לעיל בשם פי' הרא"ש למס' תמיד כנ"ל א"כ למאי נ"מ יביא [הש"ס] הא"ש דהרי במקדש ידע דשרי ובמדינה לא מוכח כלל מהך ברייתא דאסור דהא דתני ובמדינה אסור י"ל הטעם משום כלאים וק"ל:

קח) בתוס' ד"ה בגדי כהונה וכו'. לכאורה צ"ע לפמ"ש תוס' דעכ"פ ללבשן תחילה אסור וכן במדינה א"כ קשה בהך דקידושין (נ"ד.) דקאמר שם לר"מ דמש"ה בשוגג לא קידש דלא יצאו לחולין הואיל וניתנו ליהנות ת"ל במדינה עכ"פ לא ניתנו ליהנות וכן ליהנות לכתחלה וצ"ל דמ"מ אין מועלין בשוגג כיון שכבר הותר ועי' בכ"ז היטב:

קט) (שייך לענין זה) במנחות דף מ' ע"ב תכלת אין בה משום כלאים תוס' ד"ה תכלת וכו' שם נרשם תוך שני חצאי לבנה, ור"ת סותר פי' של מעלה. וצ"ע מה כוונתו דהרי אדרבה גם כאן סובר דכסות יום חייב אף בלילה אך יראה דכוונתו דמשמע דכוונת הר"ת דעיקר הרבותא אף דפטור בלילה מציצית אפ"ה אין בה משום כלאים. ולפמ"ש ר"ת לעיל דכסות יום חייב אף בלילה א"כ כאן רבותא וק"ל. אף דלפי"ז קשה הרי גם כאן סיים ר"ת כן דכסות יום חייב אף בלילה מ"מ אין כל הנוסחות שיין בזה:

עי' ברא"ש שהביא בשם הר"ת דכסות יום שרי אף בלילה בכלאים ע"ש. וראיתי בבה"ז במנחות שכ' לפרש לשון הג"ה כנ"ל. וכ' שגם הרא"ש כ' דדברי ר"ת סותרין ע"ש. והמעיין ברא"ש יראה שהקשה רק על סוף דברי ר"ת שכ' ועוד ע"ש אבל יראה מדבריו שם שסובר דאף אם כסית יום חייב בלילה אפ"ה הוי רבותא דאין בו משום כלאים. וכן נראה מתוס' כאן בסה"ד דמשמע להדיא גם כאן דסובר ר"ת כסות יום חייב אף בלילה ויראה הטעם דודאי בכל כלאים בציצית כבר כ' הראשונים עי' כ"מ בהל' ציצית וב"י דקשה ת"ל הרי אפשר לקיים שניהם דאם אין לובש בגד של ד' כנפות אין חייב בציצית. אך צ"ל כיון דעכ"פ מקיים מ"ע לילך בבגד של ד"כ ולעשות ציצית לכך ש"ד משא"כ בלילה נהי דכסות יום חייב בלילה היינו הואיל שמיוחד ליום אבל לא שיקיים המצוה לילך בלילה בבגד של ד"כ לכך הוי שפיר רבותא שאין בו משום כלאים וק"ל:

שם בא"ד וצ"ע אי לילה דומה למדינה וההוא עובדא וכו'. לכאורה צ"ע מאי מייתי מהך עובדא הרי שם לא איירי כלל לענין כלאים רק משום אי ב"כ ניתנו ליהנות וצ"ע:

עי' ברמב"ם (פ"ח מהל' כלי מקדש הי"א) שם כ' הראב"ד דבגמ' מוכח דאף משום כלאים שרי במקדש שסובר דהך ברייתא דבגדי כהונה דמייתי הש"ס ביומא איירי אף לענין כלאים ע"ש ובכ"מ שם. ולדעת הרמב"ם צ"ל דהך ברייתא אתי כמ"ד דאבנט של כהן הדיוט לא הי' כלאים כנ"ל ועי' בכ"ז:

שם בא"ד ותדע והא דאמרינן פ' בא לו וכו' לכאורה צ"ע לדעת ר"ת דלבישה לעולם שרי רק הצעה א"כ קשה מאי קאמר גזירה שמא תכרך נימא וכו' ת"ל דאז הי' לבישה. ולבישה שרי. אך ז"א דע"י כריכת נימא לא הוי כדרך לבישת ב"כ בשעת עבודה רק לענין כלאים מיקרי לבישה וק"ל. ועי' ברא"ש הל' כלאים שכ' לענין כלאים ג"כ לא ניתנה תורה למ"ה ע"ש:

שם בא"ד אבל גבי ציצית אין לחלק. לכאורה צריך ביאור קצת מ"ט וי"ל ואין להאריך. ועי' קידושין דף נ"ב ובפי"ז שם שצריך ביאור:

קי) ונבוא קצת לבאר בלשונות הרמב"ם. הנה סוף הל' כלאים פסק דכהנים שלבשו ב"כ שלא בשעת