פתח הבית חלק ב סה

דרפרם סובר כהנך אמוראי דשבת (כ"ד:

) דסברי יו"ט לא הוי רק ל"ת לחוד וא"כ לא עדיף מדאורייתא דאתי עשה ודחי ל"ת והא דתנן שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל וכו' התם ע"כ משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים. עשה משא"כ כאן וא"כ אם חל בשבת דאז הוי עשה ול"ת לא דחי משא"כ יוה"כ דאף בחול הוי עשה ול"ת ואפ"ה דחי וע"כ משום דלא העמידו דבריהם א"כ אף אם חל בשבת דהוי עוד שבות אחר לא העמידו דבריהם ולדידן דקיימ"ל יו"ט עשה ול"ת באמת ליתא הא דרפרם וא"כ בלא"ה ניחא וק"ל משא"כ הפוסקים כרפרם קשה טובא כיון דאנן קיימ"ל יו"ט עשה ול"ת וק"ל ואין להאריך וזכורני כי ראיתי בתשו' שאג"א שהקשה מהא דיוה"כ של יובל ולא אדע כעת על איזה אופן. [אח"ז ראיתי בשאגת ארי' שהקשה להיפוך ועי' מה שכ' בזה לעיל בביאור הדבר ע"ש]:

ומעתה נבוא ליישב דברי הרא"ש ורי"ף בביצה י"ב שהביאו ראי' דלא כרפרם מהא דעירובין (ל':

) אמרו להם ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ וכו'. ועי' ב"י (סי' תרי"א) שהאריך בזה דמאי ראי' מייתי דילמא איירי בעירובי תחומין עי' א"ר שם שהביא בשם מי"ט שכתב ליישב דאי בע"ת דילמא עירב ברגליו והא"ר שם דחה דילמא ב"ה ידעו שעירבו אף באוכלין. ולכאורה עלה בלבי ליישב קצת עי' טור ריש סימן ת"ח שכ' הואיל ותחומין דרבנן הקילו לערב בפת וא"כ ע"כ למ"ד תחומין דאורייתא לא מהני כלל עירוב בפת. וא"כ אי ס"ד דמעשים בכל יום לערב בפת תיקשי למ"ד תחומין דאו' וגם איך חולק ב"ה א"ו דאיירי בעירובי חצירות וניחא הכל:

אכן עי' א"ר סי' ת"ח שהאריך להקשות על הטור מכמה סוגיות דמוכח אף למ"ד תחומין דאורייתא מהני עירוב באוכלין עיי"ש. ועלה בדעתי ליישב עפימ"ש בכ"מ פ' מהל' עירובין בשם הרמב"ם בתשו' דאף דתחומין י"ב מיל הוי דאורייתא מ"מ היינו דוקא ברה"ר אבל בים ובקעה וכרמלית ומקום שאין רבים בוקעים בו לא הוי רק דרבנן יעי"ש היטב. ולכאורה י"ל אף אם ברה"ר גמור אם אין מצויין ס' ריבוא לדעת הסוברים דלא הוי בלא"ה רה"ר ואף לאידך פוסקים בעי עכ"פ רבים מצויין שם אבל בלא"ה לא הוי רה"ר ולא הוי תחומין דאורייתא לכ"ע. וא"כ לק"מ מהנך סוגי' שהביא הא"ר די"ל שם איירי בהנך גווני כנ"ל. ומעתה הדרי קושי' לדוכתי' דילמא איירי התם בעירובי תחומין ובהנך גווני דלעיל ולק"מ למ"ד תחומין דאורייתא וק"ל:

ונראה לתרץ באופן אחר דהנה בא"ר סי' תרי"ב מביא דיש סוברים השותה חומץ חי פטור ולא אסור רק מדרבנן ועי' פר"ח שם שכ' אף אי הוי אוכל גמור מ"מ ביוה"כ תלי הכל ביתובי דעתי' וכיון דלא מייתבא דעתי' בי' פטור עיי"ש. ולכאורה יש לצדד קצת ולומר יוה"כ ביה"ש מותר לשתות חומץ כיון דאינו רק איסור דרבנן וס' דרבנן לקולא. אח"כ מצאתי סברא זו בפרי מגדים סי' הנ"ל. ועי' או"ח סי' שפ"ז מותר לערב בחומץ. ומעתה קשה מאי מייתי ראי' מדעירובין ביוה"כ דילמא עירבו בחומץ דהוי ראוי לשתות ביה"ש א"ו דאיירי בעירובי חצירות. הן אמת שלא נעלם מאתי מה שראוי לפקפק דהתם באו"ח מבואר דחומץ שיעורו כדי לטבל בו מזון שתי סעודות וכיון דס"ס אין ראוי לאכול ד"א לא תהני עירוב וק"ל. וזה יש לדחות די"ל חדא דאפשר אם הניח חומץ כשיעור דבר שאינו לפתן כדי לאכול בעצמו אפשר דלא משערינן כלל בדבר אחר דהא דמשערינן התם באחר היינו אם הי' רק מעט ועי' בזה כי לא מצאתי זה מבואר ובלא"ה ג"כ יש לדחות ואין להאריך וק"ל:

עוד אמרתי ליישב דלכאורה צריך להבין מאי מהני מאי דראוי לאחר כגון ישראל בתרומה כיון דלדידי' לא חזי. ולכאורה נראה דגם לענין אתרוג ומצה דבעי דווקא הראוי לאכילה לא מהני מה דחזי לאחרינא וכעת לא עיינתי שם היטב [עמ"ש בזה להלן]:

אכן נראה לומר כיון דחכמים ראו דביוה"כ תהא אסור להוציא מרשות לרשות בלי תיקון כלל ע"כ צריך להתיר בעירוב הואיל וחזי לקטנים דלאסור לגמרי אין סברא ע"כ הוצרכו ג"כ בכל שבתות להתיר במידי דחזי לאחרינא דלא תהא מילי דרבנן כחוכא וע"כ הוכיחו שפיר דאיירי התם בעירובי חצירות דאי בתחומין הכל טעמא מאי אמאי הקילו חכמים במידי דחזי לאחרינא ואי משום יוה"כ הא משכח תקנה לערב ברגליו א"ו דאיירי בחצירות וכיון דהקילו לענין חצירות במידי דחזי לאחרינא הקילו ג"כ בתחומין משום לא פלוג [ויש לפקפק דמ"מ משכחת לה ביוה"כ שחל בשבת ודו"ק בכל זה]:

ועפי"ז אמרנו ליישב קצת קושי' הרשב"א ביבמות (ט"ז) שהקשה אמאי אין מערבין בטבל הטבול דרבנן לדעת הסוברים דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים א"כ חזי לקטן עי"ש וי"ל דצריך עכ"פ שתהא דבר דחזי ליתן לקטן משא"כ טבל דאסור בהנאה של כילוי. ועי' ברע"ב במס' דמאי שכ' כעין זה וא"כ אסור ליתנו לקטן לכאורה ומש"ה אין מערבין בו וק"ל. ובלימוד הסוגי' הארכתי. את זאת דרשתי שבת תשובה תקנ"ז:

ומה שכתבתי לעיל לענין אתרוג בעי דוקא חזי לדידי' ראיתי שהתוס' סוכה (ל"ה:

) ד"ה דאי בעי וכו' כ' להדיא דחזי לאחרינא סגי. אכן עי' בתשו' ב"ר שנדפס מחדש סי' רכ"א הביא חילוקים בזה עיי"ש [וע' בתשו' שער אפרים (סי' ל"ח) שכ' ג"כ כן עיי"ש]:

גם הארכנו לפמ"ש לקמן בחי' לסוכה (ל"ג:

) להקשות על תי' הטו"ז בהל' ר"ה (סי' תקפ"ח) שכ' דלגבי מילה לא גזרו דלא נוכל לקיים קרא וביום וכו' והקשינו אכתי נוכל לקיים ביו"ט אך י"ל ליו"ט לא צריך קרא משום דאמרינן מתוך שהותר חבלה לצורך [וכו'] עי' מג"א סי' תמ"ו אך אכתי הא נוכל לקיים קרא ביוה"כ א"ו דיש עירוב והוצאה וק"ל:

עי' באחרונים שהקשו לרפרם א"כ אמאי תני במתני' במגילה (ז':

) אין בין יוה"כ לשבת אלא וכו' אמאי לא תני נמי הוצאה ע"ש בתשו' שאגת ארי'. ונ"ל ונוכיח מזה הלכה כרפרם כדעת הגאון עי' כתובות (ל'.) דקאמר אר"ח הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנם ולאפוקי מדרנ"ח בן הקנה ע"ש בתוס' שהקשו מנ"ל לר"ח דהנך תנאי ר"ש התימני ור"ש ב"מ לית להו דר"נ ומכח זה פי' פי' אחר דלא כרש"י ותירצו דעת רש"י די"ל דדחיקא לי' לר"ח שיסבור שום תנא כר"נ ב"ה. ועי' פיז"ל שם שתמה דהרי חנא דמתני' במגילה סתם כר"נ וא"כ אין דוחק דהני תנאי יסברו כותי' ע"ש. וכבר הארכנו בזה קצת בחי' לכתובות שם. אכן נראה ליישב בפשיטות דתוס' במגילה שם (ח'.) בהא דאין בין נדרים ונדבות וכו' הקשו אמאי לא תני ג"כ נדר אינו בא רק מן החולין ותי' תנא ושייר אף דתני אין בין ע"ש. ובב"ק (ס"ב:

) כ' התוס' ג"כ כמ"ש כאן. ועי' מוהר"ם לובלין שם שהקשה אכתי מאי שייר דהאי שייר. ובחי' למגילה שם תי' זה דיש עוד [נ"מ] נדר סגי בחרטה משא"כ נדבה בעי פתח כי כן איתא בתשו' ר' בצלאל אשכנזי ושם הארכנו מש"ך חו"מ ס"ס רי"ב. וא"כ קשה מנ"ל לש"ס במגילה לאוקמי מתני' (דמגילה) כר"נ בן הקנה דילמא תנא ושייר, וצ"ל דהי' קשה לו מאי שייר דהאי שייר אך א"כ לרפרם י"ל שפיר תנא ושייר דהרי שייר ג"כ הוצאה. וא"כ י"ל ר"ח סבר כרפרם וסבר באמת דליכא תנא שסובר כרנב"ה ומתני' דמגילה תנא ושייר ופסק הגאון כר"ח וק"ל:

ומאי שהקשו עוד לרפרם דהרי קיימ"ל יש עירוב והוצאה ליו"ט רק משום מתוך שרינן כמבואר בביצה (י"ב) וביוה"כ לא שייך זה. יישבנו קצת בחי' למס' פסחים (דף ה'):

והנה בתשו' שאגת ארי' הקשה לב"ש דסברי לא אמרינן ביו"ט מתוך כמבואר בביצה דף י"ב א"כ אמאי מותר לתקוע ביו"ט ע"ש ובאמת הקו' להיפוך דאי אף ביו"ט שייך הגזירה שמא יעבירנו וכו' לא הי' להם לגזור אף בשבת דודאי לא יבטלו מ"ע דאוריי' לגמרי כמ"ש המג"א (סי' תקפ"ח) לענין