פתח הבית חלק ב סג

היוצא לנו דיש בענין זה ד' שיטות לדעת רש"י תלי הכל אם איחר הפנים וכפי תי' ב' של ת"י לעיל מ' הנ"ל. ולדעת הת"י שם בתירוץ ראשון בעי דוקא שיהי' שניהם פנים. ולדעת הרמב"ם כפי אשר פירשנו לעיל תלי הכל במה שעושה עתה. ולדעת ת"י כאן אם אחד מהם פנים מעכב והבן כ"ז היטיב:

ולא נעלם ממני כי מה שישבתי על הרמב"ם מהש"ס (מ' ע"א) דקאמר התם אי אקדים מתנות דפר במזבח מקמי דשעיר בהיכל ואפ"ה לא מעכב לר"י ות"ל הא מזבח פנימי הי' ג"כ בהיכל וא"כ הוי שינוי בעבודת פנים אם לא שנאמר דלא חשיב הרמב"ם פנים רק היכל גופי' ולא מה שבנוי בהיכל דהיינו מזבח או דפרוכת חשוב טפי. וקצת משמע כן בלשון הרמב"ם שם ה"ז שכ' גמר מתנות שבהיכל ונתן אח"כ על המזבח הזהב וכו' וא"כ נראה דלא חשיב מזבח להיכל לענין זה וצ"ע וכעת לא עיינתי היטב. גם קשה על מה שכ' שם ה"ג אי אקדים אילו קודם עבודת היום וצ"ע קצת:

עי' עוד שם ברמב"ם ה"ח שכ' ואם מתנות פר ישחוט פר אחר ויחפון קטורת פעם שני קודם שחיטת פר ועי' כ"מ שכ' די"ל הואיל וכבר חפן אחר שחיטת פר ראשון ל"ל בה עי"ש. ולכאו' קשה א"כ ל"ל כלל חפינה שני' וע' מים חיים כ' באמת דעיקר הגירסא אחר שחיטת פר ע"ש. ועדיין צריך ביאור דלכאורה אם נשפך דם הפר אחר שהזה לפני ולפנים שוב א"צ לחפון קטורת פעם שני' כמו גבי שעיר דאם נשפך דם פר אחר שהזה לפני ולפנים דאז צריך לשחוט פר אחר וא"צ לשחוט שעיר אחר כדי דלא ליהוי שחיטת שעיר קודם לפר כיון ששחט פר אחר לית לן בה הואיל שכבר הפר עשה את שלו לפנים א"כ כמו כן לענין זה ועי' תו' ישינים כ' להדיא כן ומדוע לא ביאר זה הרמב"ם וצ"ע פט) דף סב ע"ב בגמ' א"ה גבי תמידין נמי וכו' ע' ת"י שהקשה למסקנא דתמידין לא בעי שיהי' שניהם שוים א"כ כבש כבש למה לי וע"כ אתי לדרשא אחריתי ע"ש. ונ"ל קצת ע"ד פלפול עי' רש"י במגילה (כ"ז.) גבי הא דאמרינן שם אם נאמר כבש למה נאמר אחד כ' רש"י בד"ה אם נאמר וכו' היינו את הכבש אחד תעשה בבוקר ע"ש. ולכאו' צ"ע ע' לעיל (ל"ד.) דקאמר התם מ"ט דרבי אמר קרא לכבש אחד וכו' ועי' סוגי' שם מוכח דכל הלימוד המיוחד שבעדרו היינו מאידך קרא ע"ש. וא"כ דברי רש"י צ"ע וק"ל:

ועפי"ז מיושב קושי' הת"י הנ"ל די"ל למסקנא אי לאו דכ' רחמנא כבש ריבה לא הוי ידעינן דהשנים אתי לכנגד היום דהוי ס"ד דאתי לשניהם שוין אבל השתא דכתיב כבש לרבוי א"כ א"ל דבעי שיהי' שניהם שוין דכיון דלא שינה הכתוב לעכב ממילא ידעינן דהוי רק לכתחילה וא"כ ע"כ כבש אתי להתיר אף לכתחיל' א"כ ע"כ כבש שנים אתי לכנגד היום וק"ל ועפ"ז מיושב דבדף (ל"ד:

) מיירי הך דונסכו לכבש הא' וא"כ ק' ת"ל דנפיק מאידך קרא את הכבש האחד. ולהנ"ל ניחא דהתם איצטרך לגופי' דאי לאו דכתב אחד לא הוי כבש מיותר כלל והוי ס"ד דבעי שיהי' שניהם שוין ולא הוי ידעינן דבעי נגד היום וק"ל:

פרק ששי. צ) דף סב ע"ב בגמ' ת"ר יקח שני שעירי עזים וכו' הרמב"ם (פי"ט מהל' מעה"ק) פסק עד שלא התוודה עליהם חייב משום שחוטי חוץ עיי"ש ועי' כ"מ שם שכ' דהי' לו גירסא בזבחים (קי"ב:

) גבי הא דפריך התם ורמינהו לד' לרבות שעיר המשתלח וע"ז משני כאן קודם ווידוי כאן לאחר וכו' ע"כ פ' שפיר דחייב עיי"ש ועי' לח"מ שתמה דהרי לקמן (ס"ג:

) פריך ולה' להוציא הוא אהך ברייתא גופי' ורמינהו וכו' וא"כ מוכח להדי' דהגי' היא להוציא שעיר וכו'. עי' היטיב בסוגי' דלקמן ונ"ל קצת ותחילה צריך להבין הא דמשני הש"ס לקמן התם מענינא דקרא וכו' והיינו דלרבות ל"צ קרא דממילא ידעינן כיון שראוי אל פתח וכו' א"ו דאתי להוציא עיי"ש. וק"ק ת"ל כיון ששחט פורתא הוי נעשה טריפה [כיון שניקב הושט או קנה ברובו והוי אפילו נבילה וק"ל. גם י"ל משום מום דבכה"ג ודאי הוי מום כמ"ש תוס' ב"ק (עו.) ד"ה שחיטה וכו' וכ"כ הר"ן בחי' לחולין (ב'.) דשחיטה הוי מום ע"ש. ויותר י"ל דברייתא דאייתי הש"ס אתי כמ"ד טריפה חי' עי' חולין דתנאי פליגי בהכי וא"כ אין ממועט כלל טריפה אחר הגרלה עי' מ"ל סוף הל' עיוה"כ אבל ברייתא דספרי שהביא הכ"מ שם דהגי' חייב אתי כמ"ד טריפה אינה חי' וכנ"ל וק"ל. ויש לפקפק דס"ס הוי מום כנ"ל ועי' לעיל (טו:

) כתבתי השייך לכאן ולמה שכ' שם י"ל שפיר הך ברייתא דתני למעט אתי כר' ישמעאל והרמב"ם פוסק כר"ע וק"ל] וא"כ שוב אינו ראוי לפתח א"מ בשלמא בכל שחוטי חוץ שייך שפיר אהכי חייב רחמנא אם הי' נשחט שחיטה בפנים הי' ראוי להכי חייב רחמנא אם שחטו בחוץ משא"כ כאן אף אם שחטו בפנים לא הי' ראוי כיון דכל עיקר מה שראוי לפנים היינו לווידוי וכיון שנעשה טריפה אינו ראוי שוב ולא מבעי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף וודאי סברא לומר דפטור כנ"ל אלא אפי' למ"ד ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף מ"מ בעינן שנשחטה אח"כ הכל באיסור והבן זה:

ומעתה י"ל דהני תרי ברייתות פליגי אהדדי וודאי בזבחים שם הגי' לרבות וכן משמע מלשון ורמינהו שם דלפי פשוטו הפי' דממתני' משמע דממעטינן מלפתח אוהל מועד וגו' וברייתא ממעט לה מלה' ובכל דוכתי משמע לשון ורמינהו היינו בדין ולא משמעות דורשין א"ו התם הגי' לרבות א"כ פריך שפיר:

והנה לקמן הגי' פרת חטאת והשעיר וכו' ועי' תוס' שכ' דע"כ לא גרסינן פרת וכו' דאל"כ אמאי לא פריך גם בזבחים מהך דפרת וכו' עיי"ש. ולהנ"ל י"ל וודאי הך ברייתא דזבחים סברי פרת חטאת אין ראוי לפא"מ רק שעיר המשתלח סברת חוץ למעוטי מטעם הנ"ל וא"כ אתי לה' לרבות משא"כ ברייתא דלקמן דסברי דפרת חטאת ראוי לפתח א"מ מיקרי וקרא לד' אתי למעוטי פרה וכו' ומחד קרא ממעטינן ג"כ שעיר כיון דמחד קרא אתי וק"ל והבן זה:

אח"ז כ' הכל בביאור יותר בפסחים סו"פ תמיד נשחט (בשם בני נ"י) באריכות:

צא) דף סד ע"א בתוס' ד"ה דחייתו וכו' עי' תוס' חולין (דף פ"א) כ' בזה ע"ש:

בתוס' ד"ה התם וכו' עי' ת"י שכ' טעמא דר"י דאמר יש דיחוי ואפ"ה מחוסר זמן דאותו וא"ב יקריב למחר הטעם כיון דממעטינן מקרא דבהם דבעלמא יש דיחוי ואף דיחוי מעיקרא וא"כ כיון דגלי קרא במחוסר זמן מיום השמיני והלאה ירצה א"כ כיון דגלי דלא הוי דיחוי ה"ה מחוסר זמן דאו"ב וממילא אף נראה ונדחה עיי"ש ולכאורה קשה אמאי צריך למילף ממחוסר זמן ת"ל היא גופי' בכלל יום השמיני והלאה וכו' ועי' חולין (פ':

) הנח למחוסר זמן הכתוב נתקו וכו' ע"ש. אך לפ"ז תיקשי בהא דחולין (קט"ו) או"ב ליתסר ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ולהנ"ל הא צריך קרא להתיר למחר וק"ל. בדיבור תוס' הזה הארכתי הרבה בסוגי':

צב) ע"ב בתו' ד"ה האמר רבא וכו' לכאו' י"ל קצת קו' התו' די"ל דנהי וודאי לר"י יש דיחוי מ"מ שעיר המשתלח דצריך קרא לפסול בו מום ושאר פסולין לעיל (ס"ג:

) היינו דס"ד דלא מיקרי קרבן. א"כ י"ל היינו טעמא דת"ק דלא מיקרי קרבן ולא פסול בו דיחוי כיון דאף בשאר מצות אין דיחוי רק מדרבנן עי' מג"א (סי' תקפ"ו) והרבה יש להאריך בזה:

צג) הרמב"ם [בפ' ט"ו מהל' מעה"ק הל' ד' ופ"ז מהל' פסוה"מ ה"א] פסק אי דיחוי ופ' [בפ"ה מהל' עביה"כ הל' ט"ו] שני שבזוג ראשון יקרב ועי' כ"מ שהקשה דהא פריך לעיל אי בעי האי ליקרב אי בעי האי ומשני ר"י