פתח הבית חלק ב סב

ש"ש וכו' אף דליכא מעילה בשלמים מ"מ אסור ומשמע דאו' ע"ש והיינו כמ"ש לעיל בשם הרא"ש דקדשים קלים עכ"פ איכא איסור דאו' וצע"ג בכ"ז:

גם נזכיר מה דמועלין מדרבנן חייב קרן ולא חומש ואשם כמבואר בריש מעילה (ב':

) וא"כ מה דאמרינן לא נהנין ולא מועלין אף קרן אין חייב לשלם. וע' ברמב"ם (פ"ג ממעילה ה"א) שכ' קדשים שמתו מועלין מדרבנן ובה"ד כ' חטאת המיתות לא מועלין א"כ יראה ג"כ דפטור אף מקרן ובמעילה דף הנ"ל הבאתי שם לשון בה"ז שכ' דבכל מקום י"ל מועלין מדרבנן ע"ש. ושם הארכנו קצת. ועי' כאן תוס' ד"ה והרי תה"ד שכ' בתי' ריצב"א דלא נהנין שבש"ס הוי דרבנן עי"ש וצריך יישוב:

פג) בתוס' ד"ה אין לך דבר וכו' אבל מדשן אין להביא ראי וכו' דקודם הרמה ג"כ אסור. ועי' חולין (קי"ז.) תוס' ד"ה אין וכו' שכ' דדשן קודם הרמה ג"כ מותר ע"ש. ובדיבור שאחריו שם ד"ה לא וכו' כ' להדיא דקודם הרמה אסור ועי' מוהרמ"ל שם שצידד לומר לחלק בין שעת הרמה או קודם לו ודוחק וצ"ע:

פד) בד"ה והרי תרומת וכו' לפמ"ש תוס' בתחילה בתי' הר"י יראה שבסופרים דמזבח הפנימי נמי אסור קודם הרמה וע"ז הקשו תוס' שם במעילה ת"ל הרי קטורת לאחד שנתעלה תמרותו אין מועלין בו וכמו שכ' גם תוס' כאן בסוף ושם במעילה תי' תוס' דהש"ס דשם קאי רק לענין שמצוה לדשנו ולא שיהא אסור בתחילה. ואפשר להעמיס כן גם בתוס' כאן ודו"ק:

פה) עי' תוס' ישנים שצידד בחדא כריצב"א ובחדא כר"י דדישון המזבח החיצון אין מועלין לאחר הרמה אבל לפני הרמה אף מזבח הפנימי מועלין והא דקטורת אחר שתעלה תמרותו היינו דוקא ריח דאיכא תמרותו ריח ונעשה מצותו [וזה דוחק] עי' פסחים (כו.) ע"ש. ועי' רמב"ם (פ"ב מהל' מעילה הל' ט"ו ט"ז) שם כ' מזבח החיצון מועלין ומזבח הפנימי לא מועלין ומשמע לעולם. ועי' סוף ה' פ"ה כ' הרמב"ם אפר הקדש דהיינו תרומת הדשן אסור והיא כתי' ר' שמעי' פסחים (כז:

) שתי' הא דאפר הקדש אסור לעולם היינו בהך דתה"ד ומה שהשיג שם הראב"ד גם מה שפלפל הכ"מ צ"ע קצת מדוע לא הביאו הך דפסחים וק"ל:

פו) דף ס' ע"א בגמ' משום דהוי תה"ד ובגדי כהונה וכו' עי' רש"י ד"ה ראוין הן וכו' מפני שלא ניתנה תורה וכו'. לכאו' צ"ע ת"ל אדרבה כיון שעדיין ל"נ מצותו מועלין בו וצ"ל רש"י כ' כן לדינא דהאמת כן דאין מועלין הואיל וניתנו ליהנות ועי' קידושין (נ"ד.) היטב שם מבואר כן אך באמת שם איירי בשוגג אבל במזיד עכ"פ עביד איסורא וגם ללובשן בתחילה אסור עי' תוס' לקמן (ס"ט.) ד"ה בגדי כהונה כ' כן. ועי' רמב"ם (פ"ח מהל' כלי מקדש הל' י"א) כ' דמותר להנות בהן אף ללובשן שלא בשעת העבודה וגם בהל' מעילה (פ"ה הי"ד) כ' סתם חדשים נתנו להנות בהן ולא חילק בין שוגג למזיד ובין הנאה להנאה וצ"ע בזה:

עי' מ"ל שם הי"ד הקשה בגדי כהונה בלוים אמאי מועלין בהם הרי נעשה מצותו ע"ש. וכ"כ הפ"י ז"ל שם בקידושין ע"ש ולדידי צ"ע טובא אמאי נקרא זה נעשה מצותו הואיל ונקרע הא ס"ס לא נעשה מצותו א"כ חטאת מתה וכדומה נימא דהוי' נעשה מצותו:

ועי' פ"ב דשבת (כא:

) תוס' ד"ה שמחת שם הקשו תוס' האיך הי' רשאין להדליק מבלאי בגדי כהונה הא מועל בהם. ועי' פי"ז שם הביא לשון רש"י כאן שכ' דוקא בגדי כ"ג הואיל וטעון גניזה משא"כ בגדי כהן הדיוט ע"ש. וצ"ע הרי רש"י מיירי בשלמים ומשום לא ניתנה תורה וכו' משא"כ בבלו וכמבואר בקידושין הנ"ל וק"ל:

פז) ע"ב בגמ' מקום שמתכפרין. עי' רמב"ם ריש פ"ה שפסק אף בהיכל מעכב וע' לח"מ שתמה ע"ז מזבחים (מ.) דמוכח שם לר"י אם הקדים דשעיר לכר בהיכל אינו מעכב. ועי' מים חיים שהקשה ג"כ מלעיל (מ'.) דמוכח ג"כ כן והלח"מ כ' דהוא ט"ס ברמב"ם ועי' תוי"ט. והמים חיים העלה דודאי ר"י סובר היכל אינו מעכב הסדר אכן אנן פסקינן בהא דלא כר"י אלא דאף היכל מעכב והוכיח זה מדאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר יחזור [ויזה] וכו' ואם איתא יחזור וישחוט מבעי' לי' ומשני דאיירי בהיכל מש"ה פסק הרמב"ם בהא דלא כר"י הואיל ואמורא סובר ע"ש. ולכאורה לא אדע כוונתו מנ"ל דעולא סובר דהיכל מעכב. ואפשר כוונתו כיון דלעולא קשה מתני' וע"כ כתי' הש"ס דמתני' איירי בהיכל ואפ"ה תנן יחזור ויזה ע"כ משום דהיכל מעכב ולא סבר כתי' הלח"מ דהואיל ואפשר לחזור ולהזות הוי לכתחילה וק"ל:

וקצת נסתפקתי הא דאמר לעיל (דף מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בהיכל קודם מתנות דשעיר לפני ולפנים לא עשה ולא כלום י"ל ג"כ אם חוזר ומזה אח"כ מדם הפר לית לן בה וק"ל:

פח) עי' תוס' ישנים כאן הביאו דעת רש"י שכ' בתחילת הסוגי' כאן לר"י אם הוציא כף ומחתה טרם שעשה אילו ואיל העם ל"ל בה ותמהו ע"ז דהרי ס"ס שינה בעבודת פנים וראי' מלעיל (מ.) מאקדים דם פר שבהיכל לדם שעיר שבפנים ע"ש. ולכאורה ק"ק מאי ענין זה לכאן דהרי שם הקדים חוץ קודם פנים משא"כ כאן שהקדים פנים קודם וק"ל:

ועיינתי לעיל (דף מ') בת"י שם כ' באמת מתחילה מדמשני הש"ס לעולם הגרלה ונהי סדרן לא מעכב מ"מ הגרלה מעכב לפ"ז הדר הש"ס למסקנא ממאי דהוי סבר תחילה דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי דשעיר לפני ולפנים דפסול אלא דלית לן בה וכמו דאי אקדים פר קודם הגרלה וכוונתם דבעי דוקא שיהי' שני הדברים פנים וכ' דלפ"ז הא דאמר כאן שעיר ששחטו קודם מתן דם פר לא עשה וכו' היינו משום דשחיטה צורך פנים היא ולסוף כתבו שם די"ל כסברא הנ"ל דעיקר החילוק אם מאחר עבודת פנים מעכב משא"כ אם מאחר החוץ ע"ש היטב:

ונבוא לדקדק קצת בדברי הרמב"ם פ"ה מהל' עיוה"כ ה"ב כ' קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום אעפ"י שהחפינה בעזרה צורך פנים היא ע"ש ולכאורה כוונתו אף אם נימא שחיטה מיקרי חוץ מ"מ החפינה הוי פנים וכסברת התוס' ישינים כאן דנהי דדבר שמאחר הוי חוץ מ"מ מיקרי שינוי בפנים שמקדים המאוחר ובאותו בבא גופי' שם כ' אח"כ שעיר ששחטו קודם מתן דם פר מעכב ונהי דשחיטה הוי חוץ מ"מ צורך פנים הוא וקשה למה לי הא ת"ל הא איחר הקודם דהיינו מתן דם פר דהוי פנים ממש אם נאמר דסבר כסברת ת"י לעיל דף מ' הנ"ל שכ' בתחילה דבעי דוקא שיהי' שניהם פנים ובאמת אם אקדים דם פר בהיכל קודם השעיר בפנים אין מעכב א"כ קשה תיכף בתחילה גבי קטורת הי' לו לומר דשחיטה ג"כ מיקרי פנים ע"כ הי' נ"ל כוונת הרמב"ם להיפוך דתלי הכל במעשה שעושה עכשיו אם היא פנים בין שהקדים המאוחר או איחר המוקדם תלי' הכל רק במה שעושה עכשיו אי היא פנים או חוץ לכך בקטורת כ' הטעם משום דהתפינה צורך פנים ואף אי הי' שחיטה מיקרי חוץ גמור הי' מעכב והא דלעיל (מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה דלא מעכב י"ל הגרלה גרע טפי כפי פשטות הסוגיא לעיל:

וי"ל ג"כ שהכריח סברא זו דתלי הכל במה שעושה עתה מכח קו' התוס' ישינים לעיל שהקשו למאי דמשני תחילה דאיירי שהקדים פר במזבח מקמי שעיר בהיכל אכתי אמאי לא תני ג"כ פר אינו מעכב השעיר אם הקדים השעיר בהיכל מקמי פר בהיכל ע"ש ולדעת הרמב"ם שסבר היכל כפנים לר"י ניחא אך אכתי אם הקדים לפר במזבח מקמי שעיר בהיכל אמאי אין מעכב א"ו דתלי הכל במה שעושה עתה והבן זה וניחא כל דברי הרמב"ם ופסק שפיר היכל כלפנים דמי: