פתח הבית חלק ב סא

ביחד מיקרי סמוך לפתח וכדי לברך בכל לילה על הנוסף ע"כ מתחיל בנר היותר ימיני בלילה א' וכנ"ל:

ולכאורה הי' אפשר לומר דגם לפי מנהג ב"ר וכפי שפי' התה"ד הנ"ל דמשמע מדבריו שצריך דוקא לילה א' להדליק בהסמוך וכו' י"ל שם איירי שמדביק נרות של שעוה בהכותל וכה"ג ודאי צריך להיות מן הסמוך משא"כ בכלי אז הכלי מצרף ומיקרי הכל סמוך כן נ"ל:

והנה הטו"ז (סי' תרע"ו) הנ"ל הביא בשם הלבוש שכ' דאדרבה מימין לשמאל זה מיקרי שפיר פונה לימין כמו גבי כהן במזבח כנ"ל ע"ש. והרבה יש לחלק בין הנושאי' רק עיקר הקושי' איך רשאי לילה ראשונה לעבור על המצות וק"ל. וגם צריך לדעת הרי בש"ס לחד תי' נחלקו ר"ע ור"י אי הקפה ביד או ברגל עכ"פ לכ"ע אי הקפה ביד לא ילפינן דמרגל ולא צריך כלל דרך ימין ע"ש וא"כ מדוע החליטו כאן דבעי דרך ימין וק"ל:

גם נזכיר די"ל ג"כ סברת המהרי"ק דצריך להתחיל כל לילה בנר נוסף י"ל מודה ג"כ התה"ד רק הוא איירי בנרות שעוה א"כ בכה"ג ודאי ל"ל בה דבזה ודאי אף לדעת המהרי"ק וש"ע דליק לילה א' בסמוך לפתח דלא שייך כאן דצריך כל לילה לברך. על הנר הנוסף כיון דאין דבר קבוע בשלמא נר שמן או מנורה שתוחבין לתוכה נרות שעוה שייך שפיר דאין לברך כל הלילה על נר אחד וק"ל ופשוט בעיני:

ולענין מה שכ' המהרש"ל אם מונחין כשפוד יראה כוונתו דוקא אם מונחין לרוחב החדר אבל לאורך שיוצא המנורה לתוך חלל החדר לאורכו מיקרי הכל סמוך לפתח ע"ש. ועי' משבצות זהב שהקשה דמלשון תה"ד הנ"ל יראה דאף בכה"ג יש לחלק בין סמוך לפתח ע"ש וק"ל. וע"כ לדינא יראה בנרות של שעוה אשר מדביקן בכותל בלילה ראשונה מדליק בסמוך לפתח ולילה שני' ג"כ מדליק בו והולך ומדליק משמאל לימין ובזה גם מהרי"ק מודה וכנ"ל ואם מדליק במנורה אז לכאורה ראוי לנהוג כדעת מהרי"ק וש"ע אף שהטו"ז חולק מ"מ אין נ"מ לדרים בעליות דאז ודאי כיון שמדליק בחלון אז לילה ראשונה [מדליק] בימינו ואח"כ משמאל לימין:

עח) עי' רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ז כ' כי אפשר אם לא הניח הקטורת בכלי אינו מעכב עי"ש והיינו קטורת של שאר ימות השנה כנ"ל:

עט) דף נט ע"ב תוס' ד"ה עד כאן לא פליגי וכו' לכאורה דברי תוס' צ"ע דמאי ראי' הרי מתני' לאחר שנעשה מצותו דודאי אין מעילה א"כ לעולם קודם זריקה אפשר דמועלין מדאו' ועי' תוס' מעילה (י"א.) כ' שם דלא גרסינן מ"ט דמ"ד אין מועלין דמשמע מ"ד מועלין הוי דאורייתא דהרי ר"ש דאמר מועלין אמר התם במתני' דם בתחילה אין מועלין רק אח"כ מדרבנן ע"ש. יראה מדבריהם שבא לדחות זה דע"כ רק מדרבנן דאל"כ קשה דר"ש אר"ש. אך אעפ"כ קשה גם על תוס' שם ס"ס קשה דר"ש דהרי עכ"פ סבר ר"ש בתחילה מועלין מדרבנן ושם אמר דם בתחלה אין מועלין אף מדרבנן דהרי אחר שיצא לנחל קדרון אין מועלין רק מדרבנן א"כ בתחילה אף מדרבנן אין מועלין וצ"ל דסברי תוס' דבאמת פלוגתא דר"ש ורבנן לאחר שיצא לנחל קידרון ועי' תוס' פסחים (כ"ב. ד"ה מועלין) שכ' בפירוש כן דפלוגתי' לאחר שיצא וכו' וא"כ יראה גם כוונת תוס' כאן כן. אך עדיין לשון תוס' אין מיושב כ"כ דמשמע מדבריהם די"ל לפני כפרה הוי דאורייתא ודחאו זו דא"כ לא יצאו מידי מעילה ואין להאריך בזה:

גם צריך להבין אי פלוגתי' לאחר כפרה א"כ מאי קאמר הש"ס לפני כפרה כלאחר כפרה הרי המקשה הוי ס"ד אף אחר כפרה הוי דאו' ועי' בכ"ז:

והנה לענין הלכה פסק הרמב"ם פ"ב מהל' מעילה הי"א דם בתחילה אין מועלין לאחר שיצא וכו' מועלין בו ואם נאמר פליגתי' לאחר כפרה צ"ל דפסק כר"ש ור"מ אף דחכמי' פליגי עלי' הואיל והתם מתני' כוותי' דר"ש פסק כוותי' ואם נאמר פלוגתא קודם כפרה פסק שפיר כרבנן וק"ל. אולם אם פלוגתי' לפני כפרה קשה דר"ש אדר"ש כנ"ל אם לא שנאמר דלאחר שיצא לנחל כו' מועלין מדאו' וכפי' הר"ר חיים שהביאו תוס' בד"ה הוא והא דקאמר במעיל' דם בתחלה אין מועלין היינו מדאו' אבל מדרבנן מועלין וק"ל:

פ) בתוס' ד"ה הוא הקשה ר"ת וכו' לכאורה צ"ע מדוע לא הקשו תוס' בלא הך דהכא כלל דהא תנא התם בתחילה אין מועלין וכו' אפשר דהוי ס"ד הא דאמר בתחילה אין מועלין היינו דאו' אבל מדרבנן מועלין רק כאן דקאמר לאחר כפרה אין מועלין רק מדרבנן א"כ מוכח בתחילה אף דרבנן אין מועלין אך עדיין קשה אכתי הרי שם במעילה י"ב דקאמר הש"ס ומי איכא מידי דמתחילה אין מעילה וסוף איכא והרי דם וכו' וע"ז משני דם בתחילתו נמי וכו' ע"ש א"כ תיקשה בלא הכא ת"ל או מתחילה הוי דרבנן א"כ ל"ש לומר דהוי בסוף מעילה דאו' הואיל בתחילה הוי רק דרבנן וק"ל. ואפשר לומר אם לאו הך דהכא הוי ס"ד דם בתחילה מועלין מדאו' היינו קודם זריקה והא דר"ש דם בתחילה א"מ וכו' היינו אחר זריקה קודם שיצא לנחל קדרון וכו' ולאחר שיצא וכו' הדר מועלין מדאו' וכו' אבל כיון דמוכח מכאן דאין מועלין מדאו' ולענין תקנתא דרבנן לא שייך לחלק בין לפני זריקה או אח"כ וק"ל:

עי' רמב"ם (פ"ב הי"א מהל' מעילה) דיראה מדבריו דוקא לאחר שיצא לנחל וכו' הואיל וראוי לזבל מועלין אבל בין זריקה ליציאה אין מועלין ועכ"פ קודם זריקה ודאי אין מועלין וקשה לי טובא על רבינו יונה בברכות ר"פ אין עומדין דהביא הש"ס שם הך דזעירי דהמזיק דם וכו' וכ' שם ר"י דאף קודם זריקה מועלין ג"כ מדרבנן וא"כ צ"ע איך יישב הך דמעילה דם בתחילתו אין מועלין וצ"ע. עי' בכ"מ שם פ"ב הי"א שהביא בשם הרא"ש בהא דמקיז דם אף בקדשום קלים דליכא בהו מעילה מ"מ איסור דאו' איכא ע"ש:

פא) בא"ד ור"ח פי' וכו' ועוד דמה תיקון בזה וכו' לכאו' י"ל הר"ח תיקון בזה דהי' קשה לו קושי' תוס' מעילה הנ"ל דר"ש אדר"ש ודוחק לומר דפלוגת' לאחר כפרה א"ו דפלוגת' לפני כפרה רק ר"ש סבר אפ"ה מועלין מדרבנן והא דתנן במתני' ר"ש אומר דם בתחילה אין מועלין היינו מדאו' וק"ל ועפ"ז י"ל קצת דעת הרר"י הנ"ל וק"ל:

פב) ברש"י ד"ה והרי תרומת הדשן וכו' וכיון דבהנאה אסור מעילה נמי אית בי' בענינים אלו יש הרבה לרצות חדא הנה כל קדשים דאסורין בהנאה לחזקי' דאמר לא תאכל איסור אכילה משמע ולא הנאה א"כ מנ"ל ודאי היכא דשייך בי' מעילה משמע שפיר גזה"כ דקרא משמע הנאה וממילא כיון דבשוגג איכא מעילה ע"כ איכא איסורא אבל עכ"פ היכא דליכא לאו דמעילה ע' משנה למלך ריש הל' מעילה היטב מנ"ל דאסור בהנאה לחזקי' ולומר מדרבנן זה דוחק. ואם נאמר דבאמת לחזקי' שרי רק אנן קיי"ל כר"א ולהכי אסור א"כ קשה מדוע לא קאמר הש"ס בפסחים (כ"ג:

) א"ב בין חזקי' לר"א הקדש וק"ל. ועי' מ"ל (פ"ב הט"ז) שם אם אין בגיזה שוה פרוטה עכ"פ הוי חצי שיעור אפשר לכאו' לשון אפשר היינו משום דנסתפק במ"א אם ח"ש אסור מה"ת לענין הנאה וק"ל:

ועי' במס' מעילה (ג'.) ברש"י ב"ה לא נהנין מדרבנן וכו' משמע דמדאו' שרי לגמרי בהנאה וא"כ תמי' לי טובא א"כ חטאת המיתות דהוי ודאי מה"ת אמאי ימותו הא שרי בהנאה אם לא שנאמר גזה"כ דימותו ואפ"ה שרי בהנאה מה שאין מבטל המצוה וא"כ לאחר מיתתן יהא מותרין בהנאה גם מעות ההולכת לים המלח נימא ג"כ דמותרין מן התורה ולענין מה הולכים לים המלח וצ"ע בכ"ז:

ועי' גם במעילה (י"ב:

) בתו' ד"ה חלב וכו' שכ' שם מוקדשין אף דליכא מעילה מ"מ איכא איסור מה"ת והביא ראי' משופר של שלמים דאמר בר"ה (כ"ח.) דאסור ליהנות גבי תקע בשופר