פתח הבית חלק ב ס

וכו' דבריו תמוהין וק"ל ואין כאן מקומו) ועי' ביו"ד (סי' רכ"ח סעי' ז') בדין מי שהשביע את בנו שלא להלות כי אם ברשות ראובן ושמעון ומת אחד מהן מותר להלות ברשות השני והוא מתשו' הרשב"א ח"ג סי' י"ז וס"ח ותשו' מהר"א ששון סי' נ"ב שחילקו בהרבה חילוקים בין לשון בני אדם ללשון תורה ע"ש היטב ולפי מש"כ לעיל יש לחלק לכאורה בלא"ה דנהי לר' יונתן הוי לחלק מ"מ הוי כאילו אמר שבועה שלא תלו' כי אם ברשות ראובן שבועה שלא תלו' כי אם ברשות שמעון וממילא אסור ללות כי אם ברשות שניהם ומה שהקשו האחרונים משבועה ע"ד רבים דאם אמר ע"ד פלוני ופלוני ופלוני אמאי הוי ע"ד רבים נימא לחלק הקשו שפיר דנהי דהוי שבועה לכל אחד מ"מ ע"ד רבים דלא מהני התרה מיקרי דוקא אם נשבע עד"ר ביחד וק"ל משא"כ מהך דרכ"ח י"ל והבן:

גם בני כ' זלמן נ"י הקשה ג"כ מהך דאל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני וכו' נימא ג"כ או זה א"ז ולפי סברתינו הנ"ל י"ל ג"כ קצת וק"ל. ועדיין צריך יישוב בסוגיות אלו:

עו) דף נח ע"ב בסוגי' זו דכל פינות וכו' ומה דקשה על הרמב"ם ומה שתי' הלח"מ והרדב"ז בתשו' והפר"ח בספרו מים חיים הארכנו קצת בחי' על ה' חנוכה [אהמ"ל חפשתי באמתחת הכתבים שיש לי מהגהמ"ח ומצאתי החי' אשר רמיז עלי' הגה"מ בכאן והנני מדפיסו בכאן]:

עז) דף נח ע"ב במתני' ויצא אל המזבח וכו'. עי' רמב"ם פ"ד מהל' עיה"כ שפסק שם כתנא דמתני' דתחלה מזרחית צפונית וגומר בקרן מזרחית דרומית. ותמהו עליו דהרי כיון שהוא פסק דשתי פרוכת הי' כמבואר בהל' בית הבחירה א"כ גם כאן ע"כ הלכה כר"ע כאשר פי' רש"י בגמ' דפלוגתי' בהא דר"י סבר והוא תנא דמתני' כמ"ד פרוכת אחת ור"ע סבר שתי הי' וכו' א"כ לדידן הלכה כר"ע. ואף דאין מוכרח לפסוק כר"ע לענין שיסבב דרך שמאל מן קרן מזרחית דרומית למערבית דרומית אך עכ"פ הי' לו לפסוק שמתחיל ממזרחית דרומית וגומר במערבית דרומית. והכ"מ השיב שם בשם תשו' הרשב"א שתי' דהרמב"ם סובר מכח סתמא דמתני' דנהי דהי' שתי פרוכת מ"מ הי' פרוכת מן הצפון ע"ש. ועי' ל"מ פ"ה מה' מעה"ק תי' באופן אחר והוא דהרמב"ם סובר נהי דהי' פרוכת מן הדרום מ"מ הי' מעביר על קרן דרומית מזרחית והתחיל ממזרחית צפונית כדי שלא יבוא הקרן שעבר בו בתחילה לסוף לגמרי אבל כשהתחיל כנ"ל יהי' עכ"פ קודם האחרון ע"ש:

וצריך להבין קצת ת"ל כיון דכל עיקר טעם הואיל ועבר תחילה. על הקרן דרומית מערבית א"כ יעבור עתה תחילה על קרן מזרחית דרומית אך עי' היטב בדבריו שכ' עוד סניף כי רוח מערבית הי' תחילה ועכשיו יהי' רוח מזרחי בשני קרנותיו קודם למערב משא"כ שמתחיל במזרחית צפונית יהי' עכ"פ מערבי קודם בקרן דרומית ע"ש וק"ל:

גם הביא שם הל"מ לשון הרא"ם בפי' החומש פ' אחרי שכ' דבדין הי' לר"י אשר ילך דרך הדרומי דהיינו שמתחיל במזרחית צפונית ואח"כ ילך למזרחית דרומית עד כי יגמור במערבית צפונית רק כדי שלא יהי' הקרן ראשון שעבר תחילה נדחה כיון דבדין הי' שיהא תחילה רק מגזה"כ ויצא אל חוץ למזבח א"כ ממילא עכ"פ כל מה דמקדמינן לי' טפי עדיף ע"ש ותמה ע"ז דהרי זה מבואר שם בש"ס לר"ע אבל לר"י א"צ כלל לזה דהרי הוי שפיר דרך ימין שסובר דרך הצפוני ע"ש וראיתי בס' קרבן אהרן על ת"כ פ' אחרי שהק' ג"כ שם קו' הרא"ם הנ"ל וסיים כתי' הרא"ם גם מסיק ועוד דהכה"ג הולך דרך ימין יע"ש ועליו קשה טפי איך עשה מהעיקר טפל ולכאורה נראה עיקר כונתם דעכ"פ בשעה שיוצא מבית ק"ק דרך הצפוני ופניו למזרח א"כ ימינו לדרום עולם רק אח"כ היפך פניו למערב. עכ"ת אם נדון בתר תחילת יציאתו ראוי לו לסבב דרך דרום דבשלמא גבי מזבח החיצון שעולה בכבש אשר בדרום א"כ כשפניו לצפון ג"כ ימינו למזרח לכך סובב דרד המזבח ואף דלשונם שהביאו ראי' ממזבח החיצון תמו' דעכ"פ ליכא ראי' מ"מ הענין עכ"פ י"ל וזה שסיים הק"א דעכ"פ הולך דרך ימין היינו עתה שהופך פניו וק"ל [ועי' בתוס' ישינים שכ' ג"כ כעין זה ע"ש]:

והנה לכאורה כדמות ראי' לדעת רמב"ם דאי נאמר טעמא דר"י בודאי משום דסבר פתח אחד הי' א"כ קשה אמאי לא קאמר הש"ס דכ"ע ל"ל דרמי בר יחזקאל וטעמא דר"י משום הנ"ל דאין מעבירין על המצות וכמו שכ' הרא"ם א"ו דסבר הש"ס דאף ריה"ג סובר שני פתחים היו וע"כ טעמי' משום כל פינות וכו' ומש"ה אף שנכנס דרום אפ"ה הוצרך לסבב דרך צפון והא שאין מתחיל בקרן דרום משום ס' הלח"מ כנ"ל וק"ל:

אך זה י"ל די"ל כמו בכל דוכתי דבאמת המ"ל דכ"ע לית לה דרמי וכו' רק הואיל וקיימ"ל כרמי לכך קאמר דכ"ע אית להו וק"ל:

ואח"ז ראיתי בס' מרכבת המשנה בהל' עיוה"כ הנ"ל שכ' לתרץ דעת הרמב"ם דמשום כל פינות וכו' צריך להתחיל מקרן צפון הואיל והופך פניו למערב א"כ ימינו לצפון ע"ש. וזה דוחק גדול כיון דעכ"פ צד קרן צפון רחוק ממנו ומנ"ל דאמרינן כה"ג אין מעבירין וק"ל. אך הוא כ' דע"כ הפי' בגמ' דפריך ולר"ע נקיף דרך ימין היינו דנתחיל מקרן צפוני דאל"כ מאי ימין איכא דהרי כשהולך פניו למערב ואח"כ הולך לצד הקרן ימינו למערב ע"ש יראה שסובר דהולך בשיפוע לקרן ומנ"ל זה דילמא הולך ג"כ ופניו למערב דהוא סובר דמסתמא הולך באלכסון ופניו לדרום. אך מנ"ל זה. גם מה שכ' שם ליישב דעת הרא"ם הנ"ל דחוק ע"ש:

אכן ההוכחה לדעת הרמב"ם מסוגי' הנ"ל הביא קצת באופן אחר נכון דק' מנ"ל דפליגי אי ילפינן פנים מחוץ נימא דכ"ע לא ילפי' פנים מחוץ וטעמי' דר"י כמו שכ' הרא"ם א"ו דאף ר"י סבר ב' פתחים הי' וכנ"ל וכאן ל"ש שוב מה שכ' לעיל לדחות ונכון:

ועי' תשו' הרדב"ז (ח"ב חי' רל"ד) בלשונות הרמב"ם ופר"ח בספרו מים חיים הל' עיוה"כ שדרך ג"כ בדר הרדב"ז ע"ש ועי' תוי"ט שתי' על הרמב"ם כיון דעיקר הנ"מ לעתיד ואז לא יהי' שני פרוכת כי אינם רק מספק ע"ש והנה בהך דכל פינות א"כ יראה להדיא דהעיקר להפנות לצד ימין אף שאח"כ גומר בשמאל וכמו שאנו בני ברית כותבין והנה לענין חנוכה הביא התה"ד מחלוקת בני רייניס ואושטרך דב"ר נוהגין להדליק משמאל לימין והיינו משום כל פינות וכו' ובלילה ראשונה לא ביארו אי מדליק בנר ימיני או מדליק בימני או שמאלי וב"א מדליקין מימין לשמאל וכ' התה"ד דלא פליגי דב"א איירי אם אין מזוזה דאז מדליקין בימין הפתח או טפח הסמוך לפתח הוא לימין א"כ ודאי נכון להתחיל תמיד מזה ואי משום כל פינות וכו' י"ל דעדיף טפי משום טפח הסמוך וכו' או דאף זה נקרא ימין משום כדרך שאנו כותבין וב"ר איירי במזוזה א"כ אז הטפח הסמוך הוא משמאל ע"כ מדליקין משמאל לימין ואי א"כ ל"ל משום כל פינות וכו' ת"ל משום טפח וכו' לזה תי' די"ל נ"מ אם תלאו תוך חלל הפתח או לתוך החדר שיכול לעמוד ופניו לצפון או להיפוך ושניהם הויין טפח הסמוך לזה אמר טוב יותר שיעמוד ופניו לצפון כדי שיתחיל מהסמוך וידליק משמאל לימין ע"ש היטב:

וא"כ לפ"ז אף לכ"ע עכ"פ צריך תמיד לילה א' להדליק בהיותר סמוך ולעולם מתחיל משמאל בכל הלילות אכן המהרי"ק (בשורש קפ"ג) אשר הביאו הב"י (סי' תרע"ו ע"ש) כ' דלילה ראשונה ידליק בהיותר ימני דאל"כ יתחיל כל לילה להדליק בנר אחד ומהראוי יותר לברך תמיד על נר הנוסף ע"ש וכמו כן פסק בש"ע דלעולם לילה ראשונה בהיותר ימני וכן עד סוף יהיו טפח הסמוך לפתח ממש וא"כ לדידי' צ"ל דמ"מ כל הנר