פתח הבית חלק ב נז

סבר הש"ס דלא ימות איירי ביה"כ א"כ שפיר לא מצינו לאו על קטורת חסירה וק"ל:

אולם באמת צריך להבין על לשון הרמב"ם פ"ב מהל' כלי המקדש דכ' שהרי חיסר אחת עשאה קטורת זרה וחייב מיתה ות"ל הרי קטורת זרה אינה רק בלאו. והב"י באו"ח סי' קל"ב פי' כונת הרמב"ם דלא מחייב רק משום ביאה ריקנית וניחא. אכן המ"ל פ"ב מהל' כ"ה סוף ה"ג תמה ע"ז דהרי הרמב"ם איירי בשאר ימות השנה דלא הוי רק בהיכל ואינו במיתה רק בלאו ע"ש ולדידי' קשה אכתי הרי קטורת זרה אינה רק בלאו וע"כ הא דחייב מיתה דלא מיקרי קטורת זרה רק הוי שם קטורת ממש בחיסרון א"כ מדוע קראה הרמב"ם קטורת זרה וסבור הייתי לומר שסובר הרמב"ם דאף מיתה בידי שמים ל"ה בלא אזהרה וא"כ על קטורת חסירה ל"ה אזהרה לכך כ' הרמב"ם דהוי קטורת זרה ובאמת הוי שפיר אזהרה מלא תעלו עליו וכו' ובאמת קטורת זרה הוי במיתה. וזה דוחק בעיני חדא דהרי כ' הרמב"ם פי"ט מה' סנהדרין הנ"ל בכלל חייבי לאווין שאין בהם כרת ומיתה ביד"ש המקריב על מזבח הזהב ע"ש וקטורת חסירה לא חשיב כלל. וע"כ צ"ל דבכלל זה ג"כ קטורת זרה **([ועי' רמב"ם פי"ז מה' סנהדרין ובלח"מ ומ"ל שם ובש"ס ריש אלו הן הלוקין עיי"ש ובחידושינו. וקצת אפשר לומר דלאו דקטורת זרה מהני עכ"פ בקטורת חסירה דהוי אזהרה רק בקטורת חסירה חייב מיתה ואזהרה זו י"ל דקאי גם לפני ולפנים וצ"ע בזה וק"ל]:

וא"כ הרי איכא חיוב מיתה אם נאמר באמת בכלל לאו דלא תעלו עולה וכו' הוי קטורת זרה דחייב מיתה מקרא דוכסה וכו' ושאר קרבנות בלאו לחודי' והך המקריב על מזבח הזהב שמנה פ' י"ט מה' סנהדרין אין בכלל זה קטורת א"כ הי' לו לחשוב קטורת חסירה וזרה בכלל לאוין שחייבין מיתה בי"ש וצ"ע בכ"ז גם קשה לי א"כ קטורת, חסירה ביה"כ דהוי לפני ולפנים אמאי חייב מיתה הא ליכא אזהרה כמ"ש לעיל דקרא דלא תעלו קאי רק אמזבח הזהב וצ"ע:

עוד נזכיר מה דקשה לי דפריך כאן ות"ל משום ביאה ריקנית וכו' הא בלא"ה הרי כיון שהקטורת פסולה א"כ הרי הבערה ביה"כ שלא לצורך וצ"ל דהוי מ"ל דאתיא כמ"ד הבערה ללאו יצאת ולפי המסקנא ניחא די"ל ששגג שסבר דמותר הבערה ביה"כ וק"ל. [אח"ז ראיתי בתשו' שאג"א סי' ע"ב שהרגיש בקו' זו ותי' דמ"מ על ביאה ריקנית לא חייב ע"ש ובחי' הל' ביאת מקדש הארכתי כי דברי שאג"א צ"ע ולפימש"כ לעיל די"ל דלא יבא קאי גם על קטורת חסירה ובחד מלקות נפטר א"כ לא קשה מן מבעיר די"ל שפיר דנ"מ אם לקה וק"ל] אך קשה על הרמב"ם סוף ה' עיה"כ מביא ג"כ הך דינא ולא ביאר ששגג ביה"כ. אך י"ל הרמב"ם פסק כמ"ד מקלקל בהבערה פטור וק"ל. או נאמר דלכ"ע בעי' דוקא צריך לאפרו ועי' רמב"ם פי"ב מהל' שבת וק"ל:

סב) בגמ' רב אשי אמר דעייל שני וכו' לכאורה קשה ס"ס כיון שלא הקטיר השלימה חייב משום ביאה ריקנית וי"ל דבאמת הקטיר אח"כ שלימה. ועי' מ"ל פ"ג מהל' ביאת מקדש סוף הי"ט כ' דזה דוחק והוכיח מזה אם נכנס ע"ד להקטיר שוב אינו עובר ע"ש וגם הוכיח מתפילתו של כה"ג שהתירו לו לשהות ע"כ כיון שנכנס תחילה בהיתר שוב א"ע ע"ש:

הנה ברש"י דכריתות (ד'.) פי' הך דאם חיסר דזה דוקא משום ביאה ריקנית ועי' ב"י א"ח (סי' קל"ג) כ' ג"כ כן ותמהו דזה נגד הש"ס דכאן. ועי' א"ר שם שכ' דכ"ז לר"א דמשני כאן למצוה וכו' א"כ כיון דמקרא גופי' דוכסה מוכח דמעכב א"כ ל"ל ולא ימות ע"כ לומר דמשום קטורת חסירה גופי' מחייב מיתה משא"כ לאביי דמוקי כאן בעלה כאן בעיקר א"כ אי לאו לא ימות ס"ד דאין מעכב כלל קמ"ל ולא ימות דמעכב וחייב מיתה משום ביאה ריקנית ע"ש. ועדיין צריך תיקון דהרי גם לתי' ר"ש דמשני כאן בשאר ימות השנה ג"כ לא מוכח לעכב וא"כ איצטריך ולא ימות לעכב ומדוע הוצרך ר"ש גופי' לתרץ לעיל ששגג בביאה וכו'. אכן נ"ל דודאי ר"ש סבר מקרא קמא ידעינן לעכב כקו' תוס' כאן הואיל וכתב חוקה אבל אנן פסקינן בהא כר"א דמחד קרא הוי רק למצוה וכתי' תוספות ישנים הואיל ונעשה בחוץ לא קאי ע"ז חוקה והוכיח זה מש"ס ר"פ שני שעירין ע"ש ובהא פסקינן כאביי דחד לעלה וחד לעיקר וק"ל:

עוד כתב הב"י דמעלה עשן אינו מעכב ותמהו עליו וגם הא"ר הניחו בקו' ע"ש ועי' מ"ל פ"ב מהל' כ"ה שתי' זה דלהנך תי' דלא קאי כלל אשאר ימות השנה ע"ש י"ל דאינו מעכב כלל בשאר ימות השנה ע"ש וכן דעת הר"ר מנחם שהביאו כאן הת"י אכן הק' ע"ז וכן המ"ל שם מדאמר הש"ס לקמן ואלא מ"ט איענשו בני אהרן משמע דאי הי' נאמר העונש. תחילה הי' שפיר די"ל שחסרו מעלה עשן ותי' הא הי' בשאר ימות השנה ע"ש וכ"כ תו"י לקמן ע"ש וק"ק לי מדוע נימא דוקא שהי' טעותם שלא הקריבו מעלה דילמא באחד משאר סימנין לא הקריבו. ובאמת י"ל דסברי תוס' לדעת הר"ר מנחם כיין דלא קאמר כלל רק ביה"כ ממילא אף בחיסר א' משאר סימנים אין חייב מיתה רק ביה"כ. אכן לא משמע כן בת"י. גם המ"ל תי' דכונת הרמב"ם ג"כ דבשאר ימות השנה. אין מעכב מעלה עשן ואלו חיסר א' משאר סימני' כ' להדיא דחייב מיתה וק"ל. הן אמת ברש"י לקמן ד"ה שיכול כ' להדיא דהוי ס"ד שחסרו מעלה עשן. וצ"ע מדוע לא אחד משאר סימנין וק"ל:

סג) שם בגמ' תניא ר"א אומר וכו' בחטא מיתת בני אהרן הרבה פי' נאמרו בו ובקרא פ' במדבר כתב בהדיא בהקריבם אש זרה ועי' רא"ם פ' שמיני שם כ' דלהסוברים בחטא אחר ע"כ הא דכ' בהקריבם וכו' היינו בעת אשר הקריבו ולא בעבור ע"ש ועי' תו"כ פ' אחרי פליגי ג"כ תנאי וחד אמר שנכנס לפני ולפנים ע"ש. ועי' שמע שלמה פ' שמיני ובעירובין פ' הדר במהרש"א ורי"ף שם. ומה דקשה לי על הרא"ם פ' שמיני שכ' למ"ד שתויי יין וכו' אף שהעונש נאמר אח"כ מ"מ הם נתחייבו מיתה כבר מסיני ע"ש. א"כ תקשי מאי קאמר הש"ס כאן ואלא מ"ט איענש הרי חזינן אף שנאמר העונש אח"כ אפ"ה שפיר איענשו וק"ל:

סד) דף נד ע"א תוס' ד"ה כרובים בצורתא וכו' יעי' היטב בי"ד ס' קמ"א יראה מכל הפוסקים שחולקין על תי' תוס' א' אלא כתי' ב' דכל צורות שרי רק דמות שמשין וכו' ועי' גם ברמב"ם פ"ג מהל' ע"ז ומה שיש להקשות על הרמב"ם שפסק דמות אדם אסור מלא תעשון אתי כו' ודמות חמה ולבנה ג"כ אסור ולא הביא שם דמות ד' פנים, ובאמת ק"ק להמבואר בר"ה (כ"ד:

) דדמות חמה וכו' אסור משום אשר בשמים וכו' הרי כיון הך אשר בשמים נכתב בקרא דלא תעשון פסל וכ' והך איירי בלעובדם וא"כ מה"ת ניפסקי' לקרא בסכינא חריפא דרישא דקרא בלעובדם ואשר בשמים אף שלא לעובדם וק"ל וכבר שם הארכנו:

סה) דף נה ע"א אמר קרא והזה וכו'. לא יאמר וכו' ק"ק לי מנ"ל דמקשינן על ללפני דילמא להיפוך ואין להאריך:

עי' רמב"ם הי' עיה"כ פ"ג הביא הך דלפני כפורת לענין הזאת שבהיכל על הפרוכת והדבר תמו' דהרי זה איירי לפני ולפנים והיכל יליף מוכן יעשה לאהל מועד וק"ל ועי' לח"מ ומים חיים ע"ש:

סו) שם בגמ' שלא יטעה בהזאות פירש"י שיהי' לו שהות וכו' והרמב"ם פ"ג הנ"ל פי' שמא יטעה ויחשוב הזאה ראשונה תוך שבע הזאות ע"ש. ועי' ת"כ הביא דרש למנות הזאות דעל שבע גופי' מנ"ל שצריך למנות בפה ודריש מדכ' שבע פעמים ולא כתיב טיפין ע"ש:

עי' רש"י בפי' החומש פ' אחרי פי' בפסוק והזה באצבעו דגבי פר היינו דמשמע אחת. וזה נגד הש"ס כאן דגמר מדם