פתח הבית חלק ב נו

כיון דלא נפסל כלל ע"ש לכאורה לפי מה שכ' תוס' לעיל ד"ה מי יליף וכו' דודאי בהולכה והקטרה פוסל מחשבה ע"ש א"כ רק הבעיא לענין חפינה ע"ש א"כ י"ל סיפא שפיר נ"מ לענין הולכה והקטרה:

ועפי"ז אפשר ליישב קצת קו' מהרש"א די"ל עכ"פ מוכח ממתני' דשייך, בקטורת לינה מדתני סיפא אין בהן משום פיגול דנהי דלא קאי אקטורת היינו הך דינא דקדשי בכלי ליהני אבל עכ"פ צריך שיהא שייכין במאי דתני כל הדינים והרי כל הדינים והרי תני להדיא בסיפא כל שאין לו מתירין אין בו משום פיגול משום דקאי נמי אקטורת וק"ל:

בסוה"ד והא דנקט קדשו בכלי משום אחרינא וכו' ועי' מהרש"א שפי' כונתם דהך דר"ע דנקט הקומץ והלבונה וקטורת נקיט קדשי וכו' אגב קומץ ע"ש. ולכאורה צ"ע א"כ מנ"ל לש"ס דהכא להוכיח דפסול בלינה וע"כ מדצירוף מהני דאל"ה הרי מיד משעה שנתן במכתשת מהני אלא ע"כ משום דאז הוי רק דרבנן והכל כנ"ל א"כ ל"ל לתוס' לומר אגב אחריני ת"ל משום הא גופי' דליהני צירוף וק"ל:

ע"כ הי' נראה דקאי אהך דמעילה דשם לא איירי כלל בצירוף ע"ז כ' דלמסקנא קאי גם אקטורת והא דנקט קידש בכלי היינו משום אחריני לינה וכנ"ל וכעת לא עיינתי היטב:

נז) דף נ ע"א בתוס' ד"ה חטאת ציבור וכו' תימה לי כו' לכאורה צריך להבין ת"ל הא התם לא שייך כלל להקריבו להכי רועה ואי משום דיכול לקיימו לשנה הבאה זה אף לרבנן הי' שרי רק משום תקלה. עי' לקמן (ס"ו.). אך ז"א כיון דמיקרי חטאת ציבור שרי להקריבו לגמרי מיד עי' תמורה (ט"ו:

) תוס' ד"ה ולא קרבה ע"ש וק"ל:

נח) בתוס' ד"ה ונ"מ דלא מייתי כהנים פר וכו' עיין היטב מס' הוריות דף ו' ובתו' ישנים כאן דהת"י פי' סוגיא דהתם דודאי הא דאין חטאת ציבור מתה היינו מקרא וסובר דגבי שותפין לא שייך זה רק עיקר פלוגתי' בכיפרו ע"ש. ועפי"ז הקשה א"כ מאי קאמר הש"ס כאן מה נ"מ וכו' הא נ"מ טובא לענין אם מת אחד עיי"ש. גם הקשה טובא על סוגיא דהוריות שם דקאמר הא דתני התם מת א' מב"ד פטורין וכו' אתי דלא כר"ש דאמר חטאת שותפין אין מתה וכו' ומה ענין כיפר למיתה ע"ש שהאריך. אכן התוס' כאן סוברים דודאי אף שותפין הוי כמו ציבור לר"ש והרי חטאת ציבור דלאו למיתה אזלה הוא מקבלה עי' היטב תמורה (דף ט"ז). ובאמת לר"ש אף במיתה תרעה דשותפין הוי כמו ציבור וניחא הכל עי' היטב. רק מה דקשה לשיטה זו א"כ מה קאמר שם בהוריות דאתי דלא כר"ש ות"ל ומנ"ל דת"ק פליג בהא דילמא מודה דשותפין הוי כמו ציבור רק איהו סובר אף בציבור גופי' אזלה למיתה. ובשלמא לפי שיטת ת"י ניחא דאיהו סובר שותפין שאני לענין כפרה עי' היטב אך לתוס' קשה. וצ"ל דידע זה בלא הך ברייתא דת"ק סבר דשותפין ל"ה כמו ציבור דאל"כ הך מתניתא דהוריות אמאן תרמיי' וק"ל. ועי' גם פי' הרא"ש שם בהוריות. וברמב"ם לא מצאנו זה מבואר אי סובר דשותפין הוי לגמרי כמי ציבור כסברת תוס' ועי' פ"ד מהל' פ"ה שם פסק כר"ש. ועי' כ"מ שם שכ' טעם משום דרבים נינהו ע"ש. ולכאורה ת"ל הא בעיא דהכא לר"ש אזלא וק"ל ולשיטת ת"י ניחא קצת ואין להאריך:

נט) דף נא ע"א תוס' ד"ה דוחה וכו' עפ"י דברי תוס' אלו נדחה מה שכתבתי במ"א בחי' לפסחים ליישב קו' השאגת ארי' שהקשה לפ"מ שתי' תוס' פ' תמיד נשחט על הא שהקשו ל"ל קרא אשר הטמאים אין רשאין לעשות פסח ת"ל דכתיב איש לפי אכלו והן אין יכולין לאכול ותי' דבעי קרא שיעשו פסח שני. והקשה הגאון הנ"ל ת"ל אכתי מה הי' שאלת הטמאים ומה עלה על דעתם שיעשו פסח. ואמרנו שם די"ל קו' תוס' באופן אחר דהוי ס"ד הואיל וגם קרבן יחיד שזמנו קבוע דוחה שבת וא"כ פסח נמי זמנו קבוע ולפמ"ש התוס' כאן נדחה זה כיון דעיקר הילפותא מתמיד בעי דוקא דומיא דתמיד אשר כולם נדחין וק"ל. ס) ע"ב בגמ' ת"ר בין המזבח למנורה וכו' כעת לא ראיתי ברמב"ם ה' עיה"כ שביאר זה באיזה מקום הי' מהלך וצ"ע:

סא) דף נג ע"א גמ' ות"ל דקא מעייל ביאה ריקנית וכו' לכאורה ק"ק דהרי רב ששת משני לקמן הך וכיסה קאי לשאר ימות השנה וא"כ ל"ש ביאה ריקנית וצ"ל דעכ"פ סבר הש"ס ולא ימות איירי ביה"כ וצ"ע. עוד קשה מאי פריך הש"ס דילמא נ"מ שנכנס דרך משופש דמבואר במנחות (כ"ז:

) דקאמר התם בין לר"י ובין לרבנן נכנס דרך משופש פטור ממיתה. הן אמת דהרמב"ם פ"ב מהל' ביאת מקדש לא הביא כלל הך דרך משופש רק פ"ג שם גבי טמא שנכנס כו' שם הי"ט ביאר טמא שנכנס דרך גגות ע"ש אבל כאן גבי ביאה ריקנית לא ביאר זה כלל. ועי' מ"ל שם פ"ב ה"ג תמה באמת ע"ז אבל עכ"פ קשה על הש"ס כאן. ולכאורה נראה לומר דבלא"ה צריך להבין אמאי חייב מיתה משום קטורת חסירה בלא ביאה ריקנית ת"ל הא הוי קטורת זרה ונימא דלא מיקרי כלל קטורת [ולקמן נדבר קצת בזה] אכן צ"ל דהוי גזה"כ אם הקריבו לשם קטורת יהא חייב מיתה א"כ י"ל דוקא אם הקריב כדרך שמקריבין קטורת הראוי דבא הכהן דרך פתח דהרי ממעטינן דרך משופש דלא מיקרי ביאה וכאן נאמר בזאת יבא אהרן וכו' משמע דבעי דרך ביאה א"כ אי עייל דרך משופש לא מיקרי קטורת. כלל ואין חייב מיתה אף לא משום קטרת חסירה ונכון. ודע מש"כ המל"מ (פ"ב מהל' בימ"ק ה"ב) דדרך משופש נהי דאימעוט ממיתה עכ"פ מלקות איכא ע"ש. לכאורה צ"ע דהרי מבואר ברמב"ם פ"ג שם הי"ט דאף מלקות ליכא בטמא שנכנס דרך גגין ע"ש. אכן יראה דהרי בלא"ה הקשו תוס' במנחות שם ל"ל אל פני כפורת למעט דרך משופש ת"ל בלא"ה ממועט מדכ' ואל יבא דבעי דוקא דרך ביאה כמו גבי. טמא ות"ל דרך משופש דהכא הוי באופן אחר ע"ש. א"כ כה"ג י"ל דלא ממועט רק ממיתה ולא ממלקות וק"ל:

עוד נזכיר המ"ל שם הל' הנ"ל הקשה מה פריך הש"ס כאן ת"ל וכו' הא אכתי נ"מ דלחייב שני מלקות דכל חייבי מיתות לוקין ותי' דכאן ליכא מלקות דהרי הרמב"ם פ' י"ט מהל' סנהדרין לא מנה זה המקטיר קטורת חסירה דניחייב מלקות ע"ש. ולכאורה צ"ע דהרי הרמב"ם כ' פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ח חיסר עשאה קטרת זרה ושם ה"א ביאר דעל קטורת זרה לוקה א"כ שפיר נ"מ וק"ל:

אך מבלעדי זאת קו' המ"ל אינה קו' כנ"ל דקו' הש"ס היא דעכ"פ לענין מיתה אין נ"מ וראי' מתוס' דשבועות (י"ז.) שהביא המ"ל שם דפריך הש"ס שם טמא ששימש היכי משכחת לה והקשו תוס' הא נ"מ אם לקה על ביאתו דנפטר מידי כרת ונשאר חייב משום ששימש ואמאי לא הקשו בפשיטות משום דנ"מ לענין מלקות או דאכתי לענין מיתה אין נ"מ וכמו כן י"ל קו' הש"ס כאן וק"ל. אך עדיין קשה מה פריך הש"ס הא נ"מ אי ילקה משום ביאה ריקנית דנפטר מידי מיתה דודאי כמו דנפטר מידי כרת כן נפטר ממיתה בידי שמים דקילא. וק"ל. [ועדיין צ"ע קצת בזה. וליישב קו' הנ"ל קצת דחיוב מיתה קטורת חסירה מ"מ אזהרה דידי' הוי משים ולא יבוא וכו'. וקצת משמע כן לתי' רבא ע"ש אף דכ' גבי ביאה ריקנית א"כ הדר הוי חד לאו וכיון דלקי פטור גם מכרת דקטורת חסירה כיון דלאו אחד על שניהם וצ"ע בזה והבן.]:

שוב ראיתי די"ל מ"ש המ"ל דאין מלקות בקטורת חסירה י"ל כונתו כיון דקרא לא תעלה עליו קטורת זרה וכו' סוף פ' תצוה נ' במזבח הזהב ע"ש עי' רמב"ם פ' י"ט מה' סנהדרין ה' כ"ו מנה שם המקריב על המזבח הזהב ע"ש. א"כ בלפני ולפנים לא נאמר כלל אזהרה א"כ פריך הש"ס שפיר כיון דקרא איירי ביה"כ כמ"ש לעיל דאל"כ בלא"ה לא פריך הש"ס מידי דבהיכל לא מחייב רק מלקות אביאה ריקנית ובע"כ