פתח הבית חלק ב נח

השעיר ועי' רא"ם שפי' דכונת רש"י ג"כ כאן ע"ש:

סז) בתוס' ד"ה מפני תערובת וכו'. לכאורה ק"ק לפי' תוס' א"כ מה קאמר הש"ס לקמן ע"ב גזרה משום חטאת שמתו וכו' ת"ל נכתוב ג"כ כל א' שמו על הצרור וי"ל וק"ל:

עי' ת"י שתי' אף באין צרורין מ"מ יוכל תמיד לחלל כל קן שיקנה יאמר יהא מעות שבתוך קן זה מחולל וכן הכל ע"ש. ויראה לדברי ת"י צריך שיאמר בפי' בכל אחת לשם פלוני דאם יאמר לשם מי שהוא הלא כשיתן המעות למוכר לומר קן זה יהא מחולל על מעות אלו שמא מעות זה של שני בני אדם בשלמא אם אומר בפי' לשם פלוני יוכל לומר יהא קן זה מחולל על מעות של פלוני המונח תוך השופר ואם זה המעות שאני נותן עתה למוכר הוא של פלוני שפיר ואם לא יהא מעות אלו מחולל על מעות של פלוני וכן כולם משא"כ אם אומר סתמא לשם מי שהיא וכאן עדיין לא משמע שלוקח כל הקינין תחילה ואח"כ נותן המעות וק"ל:

סח) שם ע"ב וניברור ד' זוזי ונשדי וכו' לכאורה קשה לפי' תוס' לעיל אכתי שמא ימות [אחד] אחר שקנה הכהן הקן טרם שהקריב או לאחר הקרבה וא"כ איך יעשה כיון שאינו יודע אם זה הקן שהקריב הי' של מת ואם ישדי ד' זוזי בנהר ס"ס שמא מה שהקריב כבר הי' של מת וא"כ אחד מן החיים לא הי' לו כפרה ובאמת לאחר שהקריב י"ל א"צ כלל לשדות בנהר דתלינן זה שהקריב הי' של מת כמו טבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות דזבחים דף ע"ד דאמרינן נפל אחד מהן לים הותרו כולם משם דתלינן של איסור נפל ומכש"כ כאן שנוכל לומר הכל הי' של היתר ובהיתר הקריב אף דבקדשים לא פסקינן הכי כמבואר שם בש"ס דאמרינן התם כמאן כר' אליעזר דאמר קירב ראש אחד יקרבו כל הראשין כולם ואנן פסקינן בהא כרבנן כמבואר ברמב"ם (פ"ו מהל' פסולי מוקדשין ה"כ) אך עי' ברכת הזבח בדף ע"ד הנ"ל שכ' באמת דקשה על הרמב"ם שפסק בהך דטבעת כרב ואפ"ה פסק כרבנן וכ' שם דהטעם בקדשים משום דיחוי כשחוטין ע"ש א"כ כאן דהוי בע"ח דאין נדחין י"ל קרבו כולם ממ"נ אם נודע שמת אחר הקרבה א"כ לא הי' דיחוי כלל ואם יתוודע לנו שמת א' קודם הקרבת הקן שהקרבנו מ"מ אין בעלי חיים נדחין ונקריב הכל ונתלי של איסור הוקרב ובמ"א הארכנו:

גם בלא"ה יש לפלפל קצת אי שייך כלל בכה"ג הכי כיון דעיקר הטעם דאם מת אחד הותרו כולן זה דוקא משום דמן התורה בטול ברוב ולכאורה לא אדע אי שייך זה לענין הקרבה כיון דס"ס איכא חטאת יתר דוקא לענין איסור שנתערב שייך לומר דנעשה הכל היתר מה שאם כן קרבן נהי דנעשה היתר מכל מקום הרי יש כאן חטאת יחר והבן זה. וצריך אני להתיישב בדבר. אעפ"כ אף אם נאמר דמהני מ"מ ס"ס קודם הקרבה יש לחוש שמא יתוודע שמת אחד אחר שקנה הכהן הקן טרם שהקריב וא"כ איך נעשה אם נשדי בנהרא שמא. זה שקנה הי' ג"כ ממעות המת וא"כ יחסר אחד מן החיים כפרה וגם איך יהא רשאין להקריב אותו הקן. ודוחק בעיני לומר כיון דיש ברירה א"כ כמשמברר עתה מעות של מת א"כ למפרע לא הי' המעות שנתן עבור הקן שקנה של המת זה דוחק גדול בעיני כיון דאז כשקנה לא הי' ספק והי' חי א"כ עתה יהני ברירה והבן זה:

עוד קשה שמא אחר [שהקריב] הכהן כל הקינין יתגלה שמת אחי אך ז"א דיכול ג"כ להשליך קן אחד ע"י ברירה שיבור זו הוא שניקנית בעד מעות של פלוני וק"ל. אך מ"מ הקושי' ראשונה קשה. ע"כ הי' נ"ל דודאי אף לפי' התוס' ע"כ צריך שירח כל הקנין באשראי כמו שכ' הת"י בשם הרשב"א ויאמר יהא מחוללין על מעות של אלו אשר עתידין לחיות עד אחר הקרבה והיינו ברירת. רק דקשה אכתי איך רשאי ליתן המעות למוכר כיון שמעורב בתוכן דמי חטאות מתות דבהו לא מהני פדיון כמו שהוכיח הת"י לזה פריך הרי כה"ג מהני הולכת הנאה לים המלח כמו איסורי הנאה שנתערבו ולדעת הסוברים דבכל אסה"נ מהני הולכת הנאה ליה"מ עי' ר"ן פ' כל הצלמים וביו"ד סי' קמ"ב ובאו"ח בסי' תס"ז בפר"ח ע"ש. ואף דמלשון הש"ס וניברור משמע דמשום ברירה אתי עלי' י"ל דעיקר הכוונה כנ"ל ואפ"ה דוקא אי יש ברירה משום דאל"כ לא שייך להפריש על מי שעתיד לחיות וק"ל ואעפי"ז יתיישב היטב קושי' ת"י איך שייך באיסור ברירה אטו אם יתערב איסור בהיתר מי נימא ברירה ע"ש. ועי' גס בתוס' סוטה (דף י"ח) ד"ה חזרו שהאריכו בזה ולהנ"ל ניחא היטב וק"ל:

עי' תו"י שכ' די"ל שהתנו מיד בתחילה אם ימות אחד מהן יהי' המעות שישליכו לים קדושין עבור שלו ועבור החיים ע"ש וכוונתו כי היכי דלא תקשי קו' הנ"ל והקשה ע"ז א"כ הרי א"צ כלל ברירה כמבואר בש"ס דעירובין (לו.) דפריך התם דר' יוסי אהדדי ומשני התם כשהתנו ע"ש. ועי' בתוס' שם שהקשו באמת על פי' רש"י שם מאי מהני התנו אי לאו ברירה ועי' רמב"ם פ"ח מהל' פ"ה ה"ח פסק ג"כ הך דר"י התם ועי' כ"מ שתמה הרי הוא פסק אין ברירה. ועי' יש"ש פ"ה דב"ק בדיני ברירה ע"ש. והנה עיקר הטעם דצריך התם לברירה דאל"כ שמא יקריב קן אחת שניהם עולות וקן אחת שניהם חטאות עי' תוס' שם, ולכאו' קשה אמאי הא כיון שהם עדיין לא קראו שם ועדיין לא חלקו א"כ עכשיו כשחולקין הוי כאילו עתה לקחו זה מזה וא"כ עתה מקריב כל אחד שלו. וצ"ל כיון דחיישינן שמא מתחילה הי' האחרת של זו א"כ הוי כמו מוכר עולתו ושלמיו דלא מהני כמבואר בזבחים (מט.) ופסקה הרמב"ם פ"ד מהל' מעילה ה"ח ע"ש:

ומה דקשה לו ע"ז מהא דפסק הרמב"ם פ"ו מה' פ"ה קדשים שנתערבו מין במינו בקרבנות הצריכים סמיכה לא יקריב עד שיתן הא' לחבירו חלקו ע"ש ומה מהני הא הוי כמוכר וכו' ועי' תוי"ט פ"ח דזבחים שכ' דראיית הרמב"ם מהא דפ"ב דכריתות דאיכא תנאי התם דסוברים דב' נשים יכולין להביא חטאת אחת בתנאי א"כ חזינן דמהני ע"ש וצ"ע שם ההקדש מתחילה ע"ד כך משא"כ כאן שבתחילה הקדישו כ"א לעצמו א"כ הוי, כמו מוכר עולתו ושלמיו וכו' כנ"ל. ועי' סוף מס' קינין פ"א בפי' שם שפי' בשם הר"ר אברהם שאם התנו כן בתחילת השיתוף א"צ כלל לברירה דהוי כמו ע"ד כן קנו. יראה כוונתו כיון דכל א' מקנה חלקו לחבירו רק דליהוי כמו מוכר עולתו וכו' זה לא אמרינן בשותפין וצריך אני להתלמד בכ"ז היטב:

ונחזור לענינינו פה דיראה מדברי ת"י שסוברים דהתנו א"צ כלל לברירה ואפשר לומר כוונתו ג"כ להנ"ל דלו יהא קנו אח"כ וק"ל. אח"ז מסקו הת"י דהתם התנו היינו כפי' התוס' ע"ש. ומה שהקשה עוד הת"י אי נימא התם התנו כפשוטו א"כ ע"כ המקשה לא הוי ס"ד כלל התנו א"כ תיקשי ת"ל אף אי יש ברירה מ"מ שמא הי' חצי של זה וחצי מדמיו של זה ואין מבואר כלל כוונתו אי דחיישינן שמא כל העוף הי' החצי מדמיו של זה וחצי משל זה או קן אחת והוא הקריב אחת עולה ואחת חטאת ונמצא הקריב שני עולין לאחת ושני חטאת לאחת וק"ל. אך צ"ע מה הקשו נהי דלא התנו ס"ס אי יש ברירה הרי מחולקין עתה. וצ"ל אפשר כוונתם כיון שלא חלקו כלל המעות ל"ש לומר כן לחלוק הקינין ולומר מכח זה בירור ג"כ לענין מעות והבן זה ולא משמע כן בתוס' שם. אלא אף בכה"ג מהני ברירה וק"ל:

עוד כ' הת"י בשם הרשב"א די"ל הפי' שלקחו כל הקנין באשראי ע"ד מי שיחי' עד אחר הקרבת ע"ש יראה כוונתו כל מי שיהי' עד אחר הקרבת כל הקינין דאל"כ אכתי זה מי מהני פן ימות אחד אחר הקרבת איזה קינין ואיך נעשה ויש להאריך בזה. עי' משנה למלך (פ"ז מהל' מעילה ה"ו) שהביא סוגיא זו שהק' ליבטל ברובא אותן של מת ע"ש שת' דמטבע חשיבי ולא בטיל עכ"פ מדרבנן ע"ש:

עוד נזכיר מה שיש לפלפל בסוגי' זו ת"ל כיון דמה"ת בטיל הוי רק דרבנן והרי בדרבנן יש ברירה עי' שער המלך