פתח הבית חלק ב נה

פרק רביעי. מז) דף לט ע"א מתני' אומר לד' חטאת ולכאורה ק"ק מנ"ל הא שצריך שיאמר בפיו כן דנראה עיקר הלימוד מדכ' ועשהו חטאת דא"ל דאתי להנחה שצריך שיניח על השעיר דנלמוד מדכ' תחילה ונתן על שני השעירים גורלות דאתי להכי וכן פירש"י בחומש פ' אחרי שם. א"כ ע"כ ועשהו וכו' אתי שצריך שיאמר וכו' אכן לדידן דקיי"ל הגרלה מעכבת ונפקא לן מועשהו כדלקמן (מ:

) הגורל עושה חטאת ואין השם עושה וכו' א"כ כיון דבעי ועשהו להכי מנ"ל שצריך שיאמר וק"ל ויש לתרץ ואין להאריך:

מח) דף מ ע"א וכו' לא מצאתי ברמב"ם מבואר אי פסק כר"י או כר"ש לענין אי ווידוי מעכב ע"ש בפ"ה מהל' עיוה"כ ע"ש:

מט) דף מ ע"ב שיכול והלא דין הוא וכו' ק"ק אמאי לא נקט הק"ו הכי מה הגורל שאינו מקדש בעלמא מקדש בשעירי' שם שמקדש וכו'. וצ"ל דבאמת חדא מתרתי נקיט אך עדיין ק' לקמן דמסיק מה במקום שלא קידש הגורל וכו' דצריך לחסר בלשון אכתי תיקשי הכל טעמא מאי. אמאי לא נקט התנא הק"ו כנ"ל. ושוב לא יהא שייך להקשות הא לאו שעת לקיחה כיון דיליף שם שקידש במ"א א"ד שקידש כאן וק"ל. אך י"ל דהנה התוס' ד"ה ועשהו חטאת וכו' הקשו תחילה נילף בעלמא מהכא וכו' ותירצו דממעטינן מועשהו וכו' וכ' דיותר מסתבר למעוטי מקומות אחרים מלמעוטי שם כאן עיי"ש. וכונתם כיון דס"ד תחילה למילף שם כאן שיקדש שק"ו בעלמא שאין מקדש הגורל א"כ מוכח דפשיטא לי' גם לס"ד דבעלמא אין מקדש הגורל וע"כ מועשהו אף דלא ידע עדיין מהך ילפותא היינו דלמעט שם הכא לא ידע וקל להבין. אכן לכאורה אין זה מוכרח כ"כ דיש לומר באמת לא ידע מתחילה למעוטי אפי' בעלמא רק כיון דאיכא למימר הכי ילפי' במה מצינו ותיהני שם גורל בכ"מ כמ"ש תוס' סברא זו בכמה דוכתי ועי' בחולין בסוגיא דכשר בשחיטה פסול בעריפה עיי"ש ועי' פי"ז מיישב ג"כ קו' הנ"ל דודאי אי הוי יליף שם מגורל לא שייך מה מצינו דמה ענין שם אצל גורל דוקא אי יליף מקומות מאהדדי שייך מ"מ כנודע לכך לא מצי יליף שם מגורל וק"ל:

ועפי"ז י"ל קצת המשך הש"ס דק' למאי הילכתא אסיק הש"ס לקמן כדמשני מה במקום וכו' ואפי' בשעת קיחה וכו' ת"ל ועשהו חטאת לאיזו ענין אסיק זה הלא לא הי' הקו' רק מק"ו ולהנ"ל י"ל כיון דק' השתא אמאי לא יליף ק"ו מגורל בפשיטות וע"כ צ"ל דלא ידע כלל מתחילה הך דועשהו דלא כתוס'. לכך אייתי ת"ל ועשהו וכו' לאורויי לך זה וק"ל. נ) דף מא ע"א תוס' ד"ה סתם סיפרא וכו' בא"ד ועוד אפי' אי קיימא חוקה אכל מילי איצטריך קרא דהגרלה לאו עבודה היא ויכילנא לשנויי. וכתבו חוקה דמשמע עיכובא לר' נחמיא וכו' ע"ש לכאורה דבריהם סותרין קצת דהרי כ' תחילה דהגרלה לאו עבודה ואף לר' נחמי' לא מוכח וקצת י"ל דעיקר כונתם דהש"ס מדייק שפיר עכ"פ מברייתא דאי הטעם משום דהגרלה לאו עבודה א"כ אמאי צריך התנא לומר והלא דין היא וכו' ת"ל מה"ת למעוטי כיון דהגרלה לאו עבודה א"ו דסבר דאיכא עיכוב רק משום ק"ו. א"כ דייק שפיר. ועי' היטב בתוס' לעיל ד"ה ועשהו וכו' בסוה"ד שם ותראה כי נכונים הדברים קצרתי כעת:

נא) דף מג ע"ב תוס' ד"ה אמר ר"י תני וכו' דברי תוס' תמוהים עי' מהרש"א וקצת י"ל דודאי עיקר קו' התוס' הי' תחילה מאי פריך לקמן אר"א דילמא הי' לו הגי' במתני' של היכל כותי' וא"כ מתני' מסייע לי' לזה תי' דאיכא למימר לצורך וכו' ונהי דאכתי תיקשי אמאי לא תני בברייתא מעלה וכו' מה הועילנו בזה אם יש עוד קו' ג"כ תיקשי אר"א רק דאח"כ הקשו דעכ"פ ק' על המקשה תיקשי לי' לנפשי' עכ"פ אמאי לא תני בברייתא מעלה לזה תי' דהמקשה סובר אמת דגריס במתני' שבהיכל ומשום צורך התירו אף בהיכל ובסוגיא הארכנו קצת:

נב) דף מד ע"א גמ' כפרתו קודמת וכו' עי' ת"י צריך קצת ביאור בכונתו ויראה שבא לתרץ אמאי לא יכלול גם בוידוי שעיר הכי ובני אהרן אך לפי מה דפסקינן כר"י דשעיר מכפר אף על כהנים בשאר עבירות עי' לקמן (ס"א.) תוס' ד"ה אמר ר"י וכו' א"כ הרי בשעיר לענין שאר עבירות אף כהנים עדיין אין זכאין יותר מישראל ולר"ש דסבר דשעיר אין מכפר כלל על כהנים אפשר ג"כ דלא שייך יבא זכאי אף שהם נתכפרו כבר כיון דס"ס שעיר אין מכפר עליהם כלל וק"ל:

נג) דף מה ע"א מערכה לקיום האש וכו' מלשון רש"י ותוס' משמע דאש של הדיוט לחוד והצתת אליתא לחוד. ועי' ברמב"ם משמע קצת דהיא היא ובסוגיא הארכנו:

פרק חמישי. נד) דף מז ע"א גמ' זו מרובה וזו מועטת ואפי' וכו' עי' רש"י שפי' דהוי כמו שני תי' חדא זה מרובה וכו' ועוד זו חמה וכו' וקצת הי' נראה דהמתרץ קאמר הכל כחדא אפי' במקום ששניהם שוין דלא שייך זה מ"מ הטעם משום זו חמה וכו' וק"ל ועי' מהרש"א שפי' כן ולא הביא רש"י ע"ש:

נה) ע"ב תוס' ד"ה הדר פשטה וכו' סוה"ד ונ"מ אי טיבלא הוי וכו' עי' מהרש"א שהק' אמאי לא קאמרי נ"מ להקטיר בין הבינים תחילה ע"ש וצ"ע דאכתי מה נ"מ אי הוי ספק טבל ג"כ לס"ד או לא ס"ס הוי ג"כ ספק קומץ ושירים וק"ל:

עוד הקשה המהרש"א על נ"מ שכ' התוס' ת"ל אמאי טבל לא בטיל אי משום חלק גבוה מערב א"כ גם קומץ לא בטל ע"ש וגם זה צ"ע דהרי מצינו כעין זה בטבל ותרומה וכו' דכ"ז שלא נתרם הוי במשהו ותרומה עצמה בטילה בק"א:

לא מצאתי להרמב"ם שהביא הך ספק דבין הבינים והך ספק אי עושין מדה בחפינה דלעיל ע"א ע"ש:

נו) דף מח ע"א בתוס' ד"ה מדפסיל בי' טבול יום וכו' בא"ד ע"ב ואע"ג דתני סיפא וחייב עליהן משום נותר וטמא היינו מדרבנן וכו'. ולכאורה קשה הא תני התם אין בו משום פיגול והיינו לחייב כרת אבל מ"מ הוי בלאו כמבואר ברמב"ם פ' ח"י מה' פ"ה ה"ז וא"כ מה תני חייבין משום נותר מדרבנן הרי כה"ג אף פיגול איכא שאף מדאוריי' רק דאין בו כרת וק"ל וי"ל ואין להאריך:

בא"ד ור"י ב"א תי' וכו'. לכאורה לת' ריב"א יראה דסובר הש"ס דאף בקטורת דיה"כ בעי כלי מדינא דלא כש"ס דלעיל ריש פרקין וצ"ע בזה:

בא"ד ול"נ וכו' דלא קאי כלל אקטורת עי' תוס' שבועות שם שכ' דע"כ גם אקומץ לא קאי הך דקידשה בכלי דהרי אף טרם שנקמץ נתקדש בביסא ע"ש ולכאורה אם נאמר האי חנא סבר מדת יבש לא נתקדשה א"כ שפיר אף קומץ אך א"כ אפשר גם אותו כלי שנותן בו הקומץ מיקרי מדת יבש וק"ל:

בא"ד והא דפריך פ"ק דשבועות וכו' עי' מהרש"א שהקשה אכתי מה פריך דילמא באמת פסול בלינה אף טרם שנתקדש וע"כ משום דידע דודאי אי נפסל מיד לכל השנה כיון דמשהין אותו א"כ אמאי הביא כלל התם המשנה וע"כ כי היכי דלא נימא קטורת לא מיפסיל כלל בלינה כמ"ש תוס' בשבועות שם א"כ אכתי לא מייתי מידי ע"ש. ועי' ת"י שהקשה אמאי לא דייק כפשוטו ממתני' דתני סיפא ואין בהן משום פיגול ואי ס"ד קטורת לא נפסל בלינה מה שייך אין בהן משום פיגול