פתח הבית חלק ב נד

תלוי בפלוגתא לכך הרמב"ם פוסק כהך מ"ד א"כ ניחא עי"ש. והא דלא ביאר הרמב"ם באמת כן דאופין מאתמול. די"ל מדרבנן עכ"פ אסור גזירה אטו לדעת כמבואר בסוכה שם. ועכ"פ כיון דמדאו' שרי לעשות כן אין לנו הוכחה דהתורה קבע זמן אפי' בשבת וכעת לא אדע אם בברכת הזבח שם סיים ג"כ דברים אלו. וקצת אמרנו ליישב באופן אחר די"ל דאסור דברים של חול להשתמש אותן בכלי שרת וא"כ אסור ליאפות ע"ד שלא ליקדשן. אכן י"ל כין דעכ"פ גם אותן הלחמים הי' מצוה למחר שרי כמו גבי דינר של מעשר שני. דפסק הרמב"ם דאסור לשקול נגדו דינר זהב גזירה שמא לא יכוין משקלותו. והלח"מ הק' ע"ז דהרי בפ' במה מדליקין בסוגיא דקינסא מבואר דדוקא למ"ד קינסא שרי צריך להטעם הנ"ל גזירה וכו' אבל למ"ד קונסא אסור א"צ לזה. ותי' אף דהמקשה דהתם סבר הכי מ"מ למסקנא אמרי' אף אי קינסא אסור מ"מ גבי דינר יהא שרי כיון דאותו דינר גופי' יהא מצוה וע"כ הטעם משום גזירה וכו' ע"ש א"כ לדעת דרמב"ם שפיר יכול לעשות מאתמול והש"ס דמנחות אזיל לדעת המקשה דהכא וק"ל. כתבתי זאת לפילפולא ואינם בגדר האמת:

מא) דף ל ע"א רש"י ד"ה ור"ח אמר טעמא משום כל עצמותי וכו'. ולכאורה אף כאן שייך כל עצמותי וכ' אם לא שנאמר כדעת המג"א (בא"ח סי' פ"א סק"א) דאף בפי טבעת של [אחר[ מקרי צואה במקומה. וא"כ י"ל דמסתמא איירי ר"פ אף בפי טבעת של אחר ואפ"ה משני שפיר במקומה נפיש זוהמא וק"ל. והאחרונים חילקו שם על המג"א עי' א"ר וכעת לא עיינתי היטיב:

מב) בתוס' ד"ה ומה המשנה וכו' לכאורה לפמ"ש תוס' תחילה דלבן זומא בעי מקום קדוש. א"כ הא דתני חוץ מזו וכו' אתי' דלא כבן זומא וכו' ועי' בת"י לקמן (לא.) שכ' דאף לר"י עכ"פ טבילה ראשונה של יוה"כ הוי דאו' דילפי' לה מק"ו דלא שייך שום פירכא שכן היא ג"כ בכ"ג וכפרתו מרובה א"כ אתי דלא כמאן וע"כ צ"ל כתי' ב' שכתבו תוס' כאן משום דטבילה ראשונה מסתברא שהיא בחול וק"ל:

ועי' רמב"ם פ"ב מה' עיה"כ שכ' אף ביה"כ טבילה ראשונה רק משום סרך טומאה ישינה וע"כ צ"ל דר"י בלא"ה ל"ל הך ק"ו וק"ל:

מג) ע"ב בגמ' ולב"י מי מחיל והתנא כ"ג וכו' עי' ת"י שהקשה מאי פריך. דילמא אתי התם כר"י ע"ש. ולא זכיתי להבין הרי בטבילה שבין עבודה דיוה"כ לא פליגי ומדר"י נשמע לרבנן וק"ל וצ"ע:

תוס' ד"ה נימא רבנן וכו' ולכאורה יש ליישב קו' תוס' לפי"מ שצידדו תוס' לעיל בד"ה המשנה לומר דלב"ז בעי טבילה במקום קדוש א"כ תיקשי מצורעין האיך טבלו הלא אסורין ליכנס במקום קדוש דעדיין מחוסרי כפרה. וע"כ צ"ל היכא דלא אפשר שאני א"כ שפיר י"ל דרבנן דמידות סברי ג"כ כב"ז ואפ"ה אמרי שפיר לישכת מצורעין דדוקא מצורעין שרי לטבול שם אבל שאר בני אדם צריכין לטבול דוקא בקודש וק"ל ועפי"ז יש ליישב קצת המשך הסוגיא דקאמר משום דקבעי למירמא אחריתי עלה וכו' והקו' מובן אמאי לא פריך בלא סוגיא מתני' דמדות והך דמצורע טובל דברי ר"י אהדדי. ולהנ"ל י"ל דודאי ידע משינויא דרבינא דר"י לדברי דרבנן קאמר אבל מסוגיא דהכא מוכח דמאן דפליג על ר"י ב"ז וא"כ מאי קאמר לדידכו וכו' דילמא סברי כב"ז ובעי דוקא מצורעין כנ"ל וק"ל:

עיין רמב"ם פ"ד מה' מחוסרי כפרה [ובחי' שם להל' מח"כ כתבתי יותר וכאן נכתב קצת שלא בדקדוק] שם כתב דמצורע צריך שיטבול משום שטומאתו מרובה. ועי' לח"מ שם היטב. ויראה מדבריו שם שפוסק כב"ז עי"ש היטב בלח"מ ובאמת הרי פסק להדי' פ"ב מהל' עיה"כ דהטעם רק משום סרך טומאה ע"ש. וגם מה שביאר דבריו דבעי דוקא עבודה אבל ליכנס סתמא לא בעי טבילה והיינו מדכ' להדיא בהל' ביאת מקדש פ"ב כמדומה דוקא לעבוד. ולפי"ז תי' מצורע הואיל והוא שלא לעבוד לכך בעי דוקא הטעם משום דדייש בטומאה ע"ש. וא"כ תיהדר כל הקו' לדעת הרמב"ם דמוכח מתוך הסוגיא דאף שלא לעבוד עי' ת"י ע"כ נראה דסובר הרמב"ם כמ"ש הת"י דמצורע המכניס לבהונות הוי כמו לעבוד וכן שחיטה ע"ש ולפי"ז י"ל הפי' בגמ' הא דבעי אביי מר"י היינו משום דהי' ס"ד דלר"י ודאי מצורע א"צ טבילה הואיל וטבל כבר ומש"ה הוי ס"ד טעמא דרבנן כב"ז או דילמא אף לר"י משום דדייש בטומאה. ולכך פסק הרמב"ם שפיר דדוקא משום דדייש בטומאה היינו הואיל וכבר טבל וק"ל והלח"מ רמז גם לזה עיי"ש:

ודע דהרמב"ם פ"ב מהל' יוה"כ כ' להכי לא בעי טבילה א' בקודש הואיל ואינו רק משום סרך תרומה וכו' ע"ש משמע דלב"ז בעי בקודש. א"כ תיהדר קו' תוס' לעיל ד"ה ומה המשנה וכו' לדוכתי' אמאי לא קאמר הש"ס א"ב לב"ז ולר"י טבילה במקום קדוש וק"ל. וקצת י"ל לפימש"ל דע"כ מצורע ודאי לא טביל במקום קדוש וא"כ לב"ז איכא למיפרך מצורע יוכיח דלא בעי מקום קדוש ואף דלא אפשר שייך יוכיח. אכן לדעת הרמב"ם פ' מהל' ביאת מקדש שפוסק מה"ת ביאה במקצת לא שמה ביאה. א"כ מצורע בלא"ה ניחא די"ל לאחר טבילה זו באמת אין נכנס לעזרה רק מחמת בהונות. א"כ ניחא שפיר די"ל בעי מקום קדוש מק"ו לב"ז אבל הש"ס לא בעי למימר א"ב וכו' דילמא סבר ב"ז כמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה וא"כ בעי כלל מקום קדוש די"ל מצורע יוכיח וק"ל. ואף שיש לפקפק ע"ז כיון דשוב לא בעי מקום קדוש מכח מצורע יוכיח א"כ מנ"ל תו דבעי טבילה כלל כיון די"ל הך גופי' לפירכא מ"מ י"ל ואין להאריך. מד) דף לא ע"א תוס' ד"ה ותניא וכו' לכאורה אכתי מאי מתרץ תוס' דילמא דוקא אתי כב"ז דבעי טבילה מדאו' וצ"ל דסבר כר' יוסף לעיל דמסיק דאף רבנן דלר"י פליגי על ב"ז ושאני מצורע משום דדייש וק"ל. ולפימש"ל י"ל בלא"ה די"ל ודאי לב"ז אי מצורע יוכיח א"כ לא בעי מקום קדוש ומנ"ל דבעי טבילה כלל נימא הך גופי' לפירכא א"ו דסבר ב"ז ביאה במקצת ל"ש ביאה וא"כ אין יוכיח ממצורע דבאמת אין נכנס לגמרי לעזרה וא"כ ע"כ לא אתי כב"ז וק"ל וקצת תימה על הרמב"ם שלא ביאר הנך דינים אי חציצה פוסלת גם ביאה במקצת וק"ל:

מה) דף לב ע"א גמ' אמר ר"א גמירי חמש וכו' צריך להבין אי גמירי חמש וכו' א"כ גם טבילה ראשונה דאו' והרמב"ם פסק להדי' פ"ב מהל' עיה"כ דאינה רק משום סרך טומאה אף ביה"כ וכן משמע בסוגי' לעיל דאף אי הוי דאו' היינו רק מק"ו ולא דגמירי. וצ"ל דבאמת לא גמירי רק ארבע טבילות. רק דממילא אמרי' חמשה או מק"ו או מדרבנן. ועי' תוס' ד"ה גמירי כו' שכ' דאי לא הילכתא ס"ד דאינו משנה רק ג"פ ע"ש וקצת קשה דאכתי דילמא אינה משנה רק ג"פ ושני טבילות באמת ביחד ושאר בין עבודה לעבודה. וצ"ל דממילא כיון דחד בין עבודה לעבודה א"כ מסתמא גם כולהו וק"ל. אך לפי"ז ק"ק א"כ בהא דר"י לקמן דקאמר אשכחן בגדי זהב ללבן וכו' אי להיפוך ות"ל דממילא א"כ יהא מקצת טבילות בב"א וזה לא מצינו כנזכר לעיל ויש לתרץ ובסוגיא הארכנו ועי' ת"י שכ' דהקבלה לא הוי רק שינוי עבודות ולא טבילות ויש לעיין בדברי' וק"ל:

מו) שם בגמ' ראב"ש אומר ק"ו מה במקום שאין טעון וכו'. לכאורה ק' לימא איפכא מה במקום שאין טעון קידוש טעון טבילה מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה ותיקו כל חד וחד אדוכתי' כמבואר. אך ז"א דע"ז איכא פירכא דע"כ צ"ל דאיכא שום פירכא כאשר כתבנו לעיל: