פתח הבית חלק ב נב

פסול משום דאגידא בי' לא עדיף מאומר אי את מגורשת לכ"א דעכ"פ אסורה לכהונה ולהחולקים על התוס' אף גם להתייבם אסורה וא"כ כאן דא"צ רק שלא תהי' ביתו מהני שפיר גירושין אלו והבן. אך י"ל תנאי גרע וכן משמע קצת שם בסוגיא דהרי ר"א דסבר חוץ מותר וכו' אפ"ה משמע דמודה בהא דע"מ שלא תשתי יין א"כ ע"כ גרע וצ"ע בזה וא"כ מיושב שפיר דמשום ויצאה והיתה וכו' לא מצי להקשות דלא גרע מאי את כו' וס"ס ל"ה שני בתים וק"ל:

ועפי"ז אמרנו ג"כ לכאורה דהא דאמר בסוף גיטין דבעינן ויצאה והיתה וכו' גבי הא דפריך שם קטנה מתגרשת בקידושי אבי' וכו' ת"ל הא לא יכולה להינשא לאחר ומשני אתי' לכלל הוי' וכו' דז"ד לחד לישנא בפ' המגרש דר"א ורבנן פליגי בקרא והי' לאיש וכו' אי בע' לכל איש ואיש וכו' אבל להך לישנא טעמא דר"א משום דיליף לה מהא דאי את מותרת וכו' ורבנן סברי איסור כהונה שאני א"כ חזינן עכ"פ הך דרשא דאו' א"כ תיקשי ס"ס כיון דעכ"פ אף אם אין מותרת לשום אדם אפ"ה היא מגורשת עכ"פ ממנו א"כ בקטנה כיון שעכ"פ מגורשת ממנו מדוע תיאסר להינשא לאחר כיון שלא אמר חוץ:

ועפי"ז אמרנו ליישב מה שהקשינו זה כבר על הא דיבמות ר"פ חרש דקיי"ל שוטה שיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה הוי גט ת"ל הא לא שייך בה והיתה ואח"כ שמעתי כי רבים מקשים כן ולהנ"ל ניחא ועוד חזון למועד בזה אי"ה:

וגם אמרנו ליישב דעת הרמב"ם שפסק דהך דאי את מותרת דפסולה לכהונה הוי רק אסמכתא ועי' פ"י מה"ג ועי' לח"מ וכ"מ והקשו מנ"ל הא. ולהנ"ל י"ל דהוא סבר דאין חילוק בין תנאי ושאר שיור וסובר ג"כ דע"מ שלא תשתי וכו' ג"כ פסולה לכהונה כמו באי את וכו' וא"כ מה פריך הש"ס כיון דמ"מ עכ"פ מגורשת מהני לדעת החולקים על תו' כנ"ל או דהוי רק דרבנן. וצ"ע בכ"ז. גם לא מצאתי זה ברמב"ם באומר ע"מ שלא תשתי וכו' שתהא פסולה לכהונה ואכ"מ די"ל משום דהוי דרבנן לכך חלקו בדבריהם להקל באיזה אופן ואין להאריך פה:

עוד נזכיר מה שכ' לעיל בשם ת"י שהוכיחו דאין תנאי יכול להתקיים אחר מיתת אידך כנ"ל. ולכאורה מוכח מש"ע להיפוך עי' סי' ל"ח סעי' ד' בהג"ה באומר ע"מ שתבעלי לאסור לה הוי א"א לקיימי ועי' דרישה שסובר דכל אדם מיקרי אסור לה כיון שהיא א"א והב"ח סובר דמיקרי אפשר לקיימו אחר מיתתו או אחר שיגרשנה ואם נאמר אחר מיתה לא מהני הקיום א"כ נסתר מה שאמר אחר מיתתו. לכאורה אך עדיין הדין נכון שהרי יכול להתקיים אם יגרשנה:

ועפי"ז אמרנו ליישב מה שהקשה הע"א (א"ע סי' ל"ח הנ"ל) שהקשה דמה פריך הש"ס בקידושין בהא דאין מוכר את בתו לקרובים ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג וכו' ות"ל הא איך משכחת לה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות וכו' והקשה הא משכחת לה שקידשה אחד ע"מ שתבעלי לפלוני כהן ואז ל"ה כ"ג ואח"כ נעשה כ"ג ומת המקדש ועתה רוצה למוכרה כ"ג זה דשפיר קידושין תופסין דהרי בעת קידושין לא קיימה התנאי רק אח"כ כשתבעל ע"ש. ולהנ"ל ניחא דס"ס ל"ה קיום תנאי רק אחר שיגרשנה וא"כ אם התנה על כהן ודאי א"א לקיימו דממ"נ תהא גרושה וק"ל ובחי' לקידושין יישבנו קו' הע"א הנ"ל בפשיטות:

כד) שם בת"י בד"ה כי חזי וכו' הקשו מאי צריך הש"ס לומר כי חזי דקבעי למימת ילך לביהכ"נ ת"ל לאחר מיתתה ילך לביהכ"נ ואז הגט חל למפרע ותי' לאחר מיתתה לא מהני קיום התנאי וזה דין חדש לא ידעתי אם הובא בא"ע ונ"מ לכמה ענינים. ולכאורה י"ל באופן אחר כיון דכה"ג הנכנס לק"ק הי' בחשש סכנה כאשר באמת הי'. עושה יו"ט בצאתו א"כ חיישי' שמא ימות אף דלמיתה דלבי תרי לא חיישינן מ"מ זה מיקרי שכיח וק"ל:

עוד רגע אדבר שם בתוס' ישינים סוף הסוגיא שהבאתי לעיל ראיתי אח"כ בש"ע א"ע סי' ל"ח סעי' ח"י משמע דלא כתו"י. ועי' עצי ארזים שם הביא דברי תוס' אלו. ועי' שעה"מ פ"ח מה"ג פילפל ג"כ בדברי תוס' אלו:

כה) שם בסוגיא כי חזי דבעי למימת וכו' לכאורה קשה קצת אמאי לא יעשה על אופן זה שניהם יחד יבטלו הגט דכן בידם אף בתנאי ע"מ שהיא כמעכשיו רק. הביטול יהי' ע"ת אם לא תמות היום וכה"ג יראה דלא שייך לומר דל"ה כריתות כיון שהגט הי' סתם וצ"ע בזה לדינא. ואפשר לפרש כן באמת כונת הש"ס. ומיושב מה דדוחק ס"ס שמא לא תמות אך כי חזי דבעי וכו' הלא יכול לעשות כן מיד ולא יפסיד וק"ל. גם לדעת הסוברים דגם מעכשיו לא מהני ביטול אף אם שניהם ירצו יש ג"כ לומר מה שהתנה אם וכו' ואפ"ה מהני למפרע לדעת הרמב"ם ועוד חזון למועד בזה אי"ה:

כו) שם בתוס' ד"ה שאינו עובד וכו' עי' מהרש"א שכ' דא"ל הא דאמר ר"י כל היום היינו יום קבורה ולמעוטי דבלילה אוכל מן התורה דא"כ מ"ט דת"ק ע"ש. ולכאורה קצת קשה ע"ז דא"כ מה פריך כלל הש"ס דילמא הא דאמר ר"י לא יגמור היינו מדרבנן והא דקאמר הכא להביאו מתוך ביתו היינו מן התורה וי"ל וק"ל ואין להאריך:

כז) דף יד ע"א בגמ' וכה"ג מי חיילא עלי' אנינות וכו' לכאורה קשה אכתי אם מתה הראשונ' אח"כ איך יעבוד עבודה שמא תמות שני' וכאן לא שייך לומר למיתה דתרי לא חיישי' שכבר מתה הראשונה אך ז"א דאכתי ל"ה רק דרבנן וספק דרבנן לקולא וק"ל:

כח) דף טו ע"א תוס' ד"ה אימא סיפא וכו' עי' מהרש"א שכ' דע"כ רב פפא לית לי' כלל הפסקה בנרות וכונתו די"ל התנא דקאמר מי מדשן את המנורה היינו הטבת שתי נרות. אך ז"א דא"כ אמאי לא נקט התנא הטבת שתי נרות כמו לעיל עי' מהרש"א לעיל בתוס' ד"ה אמר אביי וכו' ע"ש:

כט) דף יט משביעין אותו וכו' עי' ס' צרור החיים על רמב"ם ה' עיה"כ שהקשה ת"ל הא לפי דעתו דאם ח"ו צדוקי הוא א"כ הוי כנשבע לבטל מצוה גם פלפל שם מדוע לא אמרו לו על תנאי זה תהא שלוחנו וכ"ג אם תעשה בפנים יע"ש ותמצא נחת. וקצת י"ל ס"ס אם הי' צדוקי הי' אומר אין רצוני להיות כ"ג כדי שלא ישבע לשוא דבזה נזהרין וק"ל:

פרק שני. ל) דף כב ע"א דאמר ר"י קידש ידיו לתה"ד וכו' שכבר קידש מתחלת עבודה הרמב"ם פ"ה מהל' ביאת המקדש ה"ט כתב הך דר"י שכבר קידש מתחילת עבודה עי' לח"מ וצ"ל שפסק כל"ב ע"ש וק"ל. וקצת נראה ליישב די"ל דקשה מאי פריך הש"ס דילמא שאני איברים ופדרים דבע"ש אסור להקטיר בלילה דחלבי חול אין קריבין בשבת לכ"ע. ומשום לא פלוג השוו חכמים מידותיהן. וצ"ל דאף בע"ש יכול לאחוז בהן האור. ואז מותר לכלות בשבת. ועי' מ"ל פ"א מהל' תו"מ שהביא מחלוקת אמוראי בזה. א"כ י"ל דהש"ס אזיל למ"ד דמותר ואנן פסקינן כמאן דאסר וק"ל:

לא) דף כג ע"ב בתוס' ד"ה יש עבודה שכשירה וכו' בא"ד מ"ט דת"ק דפסיל בהוצאה וכו' וקשה אמאי לא הקשו גם אהרמה ויש ליישב ואין להאריך:

בא"ד וי"ל משום וכו' לכאורה משמע מלשון התוס' נהי דלאו עבודה היא מ"מ סברא לומר דאסור מדרבנן. ועי' מ"ל פ"ב מהל' תו"מ שהבין כונתם דס"ד אכניסה אסור. דאסור ליכנס למקדש בע"מ וזר ע"ש. ובלימוד הסוגיא הארכנו והעלינו דכונת התוס' דלא כמ"ל. וכעת נשכח מזכרוני:

המ"ל פ"ב הנ"ל הביא הרמב"ן פ' צו שכ' דיש אומרים