פתח הבית חלק ב נא

תמות בפלגא דעבודה כמש"כ התוס' לעיל ד"ה ע"מ שתמות וכו' ועי' מהרש"ל בגיטין שכ' ג"כ זה ע"ש (דף פ"ג) ומה שהשיג מהרש"א שם דכאן לא שייך זה דאכתי שמא תמות חבירתה בפלגא דעבודה ואין לו בית כלל י"ל דמ"מ נ"מ בכל אתרי אם תמות היא וק"ל:

ומעתה י"ל דלכאורה נ"ל נהי דאם נאמר דלא כתוס' אלא דאם תלה בחיי' וחיי פלונית דהוי כריתות מ"מ זה דוקא אם מתה חבירתה תחילה אבל אם מתה היא תחילה ממ"נ אכתי לא נתקיים התנאי ואי הואיל שמתה וא"כ שוב לא תעבור על תנאי הא אין זה כריתות וק"ל. ומעתה פריך שפיר ס"ס מאי מהני הרי אף תמות בפלגא דעבודה לא מהני הגט וא"כ עביד פלגא דעבודה בשני בתים וק"ל:

ומעתה י"ל ג"כ מה דקשה אמאי לא פריך לעיל למאי דמשני במגרש לה ע"מ שתמות הי' לו להקשות מיד הא אין זה כריתות. ונ"ל עפי"מ שנבין לדעת הדרישה בא"ע סי' ל"ח כמדומה שכ' שם דתנאי ומעשה בדבר אחד מיקרי אף אם מחמת הדין בטל המעשה כשתתקיים התנאי כגון המקדש אשה במתנה ע"מ להחזיר אם נאמר דמן התורה אינה מקודשת בע"מ להחזיר הוי תנאי ומעשה בד"א דאם תקיים התנאי ממילא הקידושין בטילין וא"כ תנאי בטל ומעשה קיים ע"ש א"כ לכאורה קשה האומר לאשה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי נימא ג"כ כיון דא"כ אין זה כריתות ובטל הגט א"כ ממילא התנאי בטל ומעשה קיים אך לרבא אין זה קו' כ"כ די"ל דאיהו פליג על הך כללא דתנאי ומעשה בד"א עי' רמב"ם פ"ו מה"ג בלח"מ ע"ש שהביא ראי' מרבא דב"ב גבי האומר הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו ע"ש. ומעתה י"ל כיון דאיכא פלוגתא דתנאי בדיני תנאים א"כ אף לדעת הני פוסקים כרבנן דל"ב כלל משפטי תנאים באמת אף אם אין מועיל מחמת הדין ג"כ מיקרי תנאי ומעשה בד"א רק אנן לא בעינן כלל דיני תנאים א"כ י"ל כיון דל"ה כריתות היינו רק מחמת ספק וא"כ לעיל אמרינן שפיר ממ"נ משום אותו צד דתאמר דלא הוי כריתות בלא"ה הוי גיטא משום תנאי ומעשה בד"א אפ"ה אם לא מתה ל"ה גט משום אידך צד והבן זה היטב. משא"כ הכא באומר ע"מ שתמות אחת מכם א"כ עכ"פ התנאי קיים אם תמות חבירתה. א"כ פריך שפיר אם מתה אין זה כריתות וכה"ג י"ל דל"ש לומר בטל התנאי דאמאי לא יקיים עכ"פ תנאי השני והבן זה כי נפ"מ לדינא ואין להאריך:

וע"פ סברא הנ"ל אמרנו ליישב מה דקשה לכאורה אמאי לא מסיק הש"ס הכא לחדא אמר ע"מ שלא תמות חבירתה ולאידך ע"מ שתמות או אמות דהשתא ממ"נ (השני') א"כ גיטא דראשונה ל"ה גיטא וגט שני' הוי גט ואי משום דאין זה כריתות ז"א דהרי תלה גם במיתת עצמו אם נימא דלא כהתוס' דאם תלה בשניהם גרע. ועי' תוס' גיטין (דף פ"ג) שהניחו זאת בקושיא שם ולא ניחא להו לומר דגרע ע"ש:

ובעיקר הקושיא ע"כ צ"ל באופן אחר ועכ"פ קשה למסקנא כנ"ל א"ו כהנ"ל ועכ"פ אם תמות היא אין זה גט דאין זה כריתות וא"כ הדר חיישינן שמא תמות היא בפלגא דעבודה וקעביד בשני בתים וק"ל:

ע"ב תוס' ד"ה הי' עומד וכו' ומה שיש לספק באמת לר' יוסי אי יגמור דוקא ואם עדיין לא התחיל לא יתחיל או אפילו יתחיל לכתחילה. עי' מל"מ פ"ב מה' ביאת מקדש ע"ש שנסתפק בזה. ומה שרוצה להוכיח דאף אם נימא דלכתחילה לא א"ז רק מדרבנן דאי דאו' א"כ אף לר"י כן וא"כ קשה מאי קאמר אף אשה אחרת מתקינין לו וכו' ומאי מהני אכתי שמא תמות קודם עבודה והוי אונן ע"ש. ולכאורה אין זה מוכרח כ"כ די"ל כיון דזה אין יכולין לתקן א"כ לא קפדינן בזה דע"כ אם יתרמי כן צריך כהן אחר לעשות עבודה משא"כ אי איתרמי בפלגא דעבודה דנוכל לעשות תקנה עבדי' כל מה דאפשר וק"ל:

עוד לסוגיא דבית א' אמר רחמנא ולא שני בתים. אשר כבר הארכנו בחי' שם ועוד נזכיר מה שחידשנו בזה קודם ר"ה תקע"א וגם בחי' שם כ' בצד מה שחידשנו וכאן נכתוב עוד:

כג) שם ע"ב תוס' ד"ה לחדא אמר לה ע"מ שאלך לביהכ"נ וכו' שם בסוה"ד בשם הירושלמי דמקדש, ביה"כ וכו' מה דקשה לדעת הרמב"ם שסובר דחופה דלא חזיא לביאה ל"ה חופה א"כ קשה הלא ביה"כ אין ראוי לביאה וע"כ איירי שנשאה בחופה דאל"כ הרי עדיין ל"ה ביתו וא"כ קשה עי' מקנה בחידושיו לא"ע סי' ס"א שהוכיח מכח זה דחמשה עינוים דרבנן וגם חשש חימוד הלא הוי רק דרבנן אך א"כ קשה לדעת הרמב"ם דהרי הוא סובר ה' עינוים דאו' וצ"ל דסבר הרמב"ם דבקידושין לחוד מיקרי ביתו ועי' ג"כ במקנה כי' נ"ה בא"ע ע"ש ועי' עצי ארזים סי' נ"ה ס"ק ה' ועי' עוד בע"א סי' ס"ד ס"ק ט' שם הביא לשון רמ"א בתשו' סי' קכ"ה שהקשה לדעת ר"ת דמי שאין לו אשה ובנים רשאי לקדש בשבת ויו"ט א"כ מה מפלפל כאן הש"ס הלא עכ"פ יכול לקדשה ביו"ט לאחר שתמות אשתו דאין לך מצוה רבה מזו דכפרת כל ישראל תלוי בזה ותי' דבאמת צריך דוקא שיבוא עלי' ג"כ וזה א"א ביה"כ ותמה ע"ז דא"כ גם ערב יו"כ לא יכול לבוא עלי' דהרי מפרישין אותו מאשתו וגם בלא"ה צ"ע מה דנימא שיבא עלי' וק"ל:

עוד נזכיר מה דקשה לכאורה לדעת הרמב"ם בהל' א"ב שסובר דכ"ג אין רשאי לישא שתי נשים לעולם הרי מסוגיא דידן מוכח דדוקא בשעת עבודה אסור דאל"כ האיך מתירין לו ליקח אשה ואח"כ לגרשה הרי ס"ס קודם שמגרשה עובר איסור. אך יראה דהא דאסור ליקח שתי נשים היינו לבוא עלי' אבל נישואין בלא ביאה יראה דשרי א"כ ניחא וק"ל:

ועפי"ז י"ל ג"כ דהרמב"ם הוכיח דינו מסוגיא זו דהי' קשה לו אמאי לא אמר דמקדש ע"ת אם תמות חברתה ולאידך אמר ע"מ שאלך לביהכ"נ ועי' מה שהארכנו לעיל ולהנ"ל י"ל אחר שנבין מה דקשה לדעת הרמב"ם דחופת נדה ל"ה חופה הואיל ולא חזיא לביאה א"כ הדרא הקו' לדוכתא איך רשאי לישא שתי נשים וע"כ שאין ראוי לבוא עלי' א"כ הדר לא מהני החופה כלום והדר ל"ה ביתו אם תמות חבירתה יעבוד בלא בית אך י"ל עי' לח"מ פ' מהל' אישות שם שהקשה לדעת הרמב"ם דחופת נדה לא מהני הרי קיי"ל יש חופה לפסולות ותי' דשאני התם כיון שרצונו להיות עמה כך לעולם או לבוא עלי' באיסור או לשהות עמה לעולם בלא ביאה שפיר מהני חופה משא"כ בנדה שדעתו לבא עלי' אחר שתטבול רק עתה אינו רשאי לכך ל"ה חופה ע"ש כן נראה מלשונו א"כ ניחא כיון דבשעה שמקדשה דעתו שההי' כן אצלו לא לבוא עלי' הוי שפיר חופה ומהני משא"כ אם רוצה לבא עלי' אח"כ י"ל לפ"ז אם מקדשה ע"ת אם תמות חבירתה א"כ אז תהי' הקידושין לגמרי ותהי' אשתו ממש אף לבוא עלי' א"כ מעתה לא מהני החופה וס"ס ל"ה ביתו מעתה והבן זה כי נ"מ טובא לדינא וק"ל:

עוד נזכיר מה שאמרנו דרך פלפול ליישב מה שהקשינו לעיל אמאי לא קאמר הש"ס מיצאה והיתה כיון שאין ראוי' להוי' וכו' דלכאורה צריך להבין מה פריך הש"ס והא אין זה כריתות הרי מבואר בגיטין ריש פ' המגרש ע"ב דמבואר שם האומר לאשתו הרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכ"א אפ"ה אסורה לכהונה ור' אליעזר יליף מהכא דשטר כשר בגט ורבנן פליגי עלי' דאסור כהונה שאני ועי' תוס' שם שכ' דעכ"פ מותרת להתייבם אם מת. ועי' מפרשים שם ובפי"ז שהקשו מנ"ל זה דילמא לגבי דידיה חשובה מגורשת לגמרי ע"ש. ובסוגיא דתנאי או חזרה בקידושין הארכנו בזה וא"כ קשה מה פריך הש"ס דהרי יראה לכאורה דהאומר ע"מ שלא תשתו יין דהוי