פתח הבית חלק ב נ

גם כניסה לחפה ועכ"פ פליג התו"כ על סוגיא דידן דבסוגין מסיק דמקדש סתמא רק דמגרש על תנאי ע"ש ובאמת צ"ע על סוגין למסקנא ל"ל כו' דמגרש לה נימא ג"כ דמקדש לה ע"ת [ועי' עצי ארזים (א"ע סי' ל"ח ס"ק ע"ב) שם תי' לשיטת הסוברים דאם נכנסה לחופה מחל התנאי ע"ש אכן הרבה חולקים ע"ז וק"ל.] ע"מ שתמות חבירתך ולראשונה מגרש ואמר לה ע"מ שאלך לבה"כ וכדמסיק כדחזי דבעי למימת קדים ועייל לבה"כ וממילא גיטא דידה הוי גיטא וקדושי הראשונה הוי קידושין ואף דקידושין בלא חופה לא מהני מ"מ הא יכול לכונסה גם לחופה ע"ת ואף שהארכנו בחי' לכתובות דף ע"ד די"ל לענין חופה לא מהני על תנאי הואיל וא"א לקיומא ע"י שליח ע"ש. זה דוקא לענין גמר אי הוי קידושין סתמא תחילה דלענין גמר לא מצינו דאיתקש גמר לקנין אבל עכ"פ אי הוי קידושין על תנאי אף אי נימא דחופה ג"כ קונה מ"מ לענין הקנין מהני שפיר תנאי משום דאיתקש הויות להדדי כמבואר שם כמו גבי ביאה ע"ש. ועיינתי היטב בקרבן אהרן שם פ"ח ה"ו שכ' על הך פיסקא דמקדש לה ע"מ שתמות חבירתיך היינו ובזה לא תלו הקידושין עד אם מתה וכו' יראה מדבריו שסובר דלא בעל מנת קידשה רק באם [תמות] ואז אין חלין קידושין רק לכשתמות שני' ואין צריך כלל לגרש הראשונה כאשר כ' לעיל וע"ז הי' קשה לו הא אכתי מיחסר כניסה לחופה ולזה כתב כשתמות חבירתה אז מכניסה לחופה ע"ש ולכאורה קשה הא אסור לכונסה לחופה ביה"כ ואי משום דהתירו שבות לצורך כזה א"כ א"צ לקדש כלל [בעיו"כ] הא [גם ביוה"כ] רשאי לקדש כמו שהביא באמת שם בשם הירושלמי דרק מכינין אותה שתהא מזומנת לקדש כשתמות חבירתה ע"ש, וע"כ התו"כ לא סבר הכי א"כ אמאי שרי כניסה לחופה וצ"ל דעכ"פ הגמר שרי יותר. ולפימש"ל י"ל באמת כונת התו"כ. דנכנסה לחופה עכשיו דחופה קודם קידושין מהני כנ"ל וק"ל. אכן בלא"ה יראה כונת התו"כ כסוגיין רק במקום מגרש לראשונה ע"כ נקט התם מקדש ע"ת ולראשונה באמת מגרש ג"כ ע"ת וצע"ק על הש"ס ל"ל דמגרש כנ"ל וק"ל:

כא) שם בגמ' ותו כה"ג מי הוי גיטא והא אמר רבא וכו' לכאורה קשה מנ"ל להקשות בשלמא רבא קאמר שפיר כיון דמכח הבעל אסורה לשתות יין הוי אגידא בי' אבל הכא אם תקח איש אחר ואח"כ תמות אזי לא עבדא איסורא כלל א"כ לא אגידא בי' רק מספק שמא לא תמות דלא הוי אגידא בי' ועי' בזה היטב בהסוגיא דהמגרש שם וק"ל [אח"ז ראיתי כי זה אינו רק לשיטת הרמב"ם ושם בחי' הארכנו]:

עוד קשה לשיטת הר"ש קיירא שהביא הרשב"א שם בהמגרש דלאחר מיתת הבעל בטל התנאי דהיינו מותרת לשחות יין אחר מיתתו אף אם כבר נשאת לבעל בחיי' ע"ש שהק' עליו א"כ מ"ט כל ימי חייכי א"ז כריתות מ"ש מכל ימי ע"ש ובאמת צ"ל כונתו דודאי אם הבעל אומר בפי' אם תשתה יין אף לאחר מיתתי תהא הגט בטל למפרע ודאי מהני אך בסתם לא דיינינן כן כונתו א"כ אם אמר בפירוש כל ימי חייכי ודאי כונתו כן דאל"כ למה אמר כל ימי חייכי וק"ל אך קשה מאי פריך הש"ס כאן דילמא שאמר לה ע"מ שתמות סתם ולא היום א"כ ממ"נ תוכל ליקח אחר אם הוא ימות קודם אזי בטל התנאי ואם היא תמות קיימה התנאי וא"ל דא"כ הוי כאילו גירשה לגמרי דס"ס תמות ז"א דאם יעבור יה"כ ולא תמות אזי יבטלו יחד הגט דכן בידם לעשות להרבה פוסקים ע"ש גבי הא דע"מ שתשמשי את אבא ואין להאריך וכן קשה למסקנא אמאי לא משני לחדא אמר ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות אידך ולחדא אמר ע"מ שתמות וכנ"ל דאז ממ"נ אין לו רק בית אחד בשלמא בלא שיטות הרא"ש הנ"ל אפשר לומר החשש שמא ימות הוא קודם ואם נתבטל התנאי דשוב אין יכולה לקיימה די"ל כונתו שתקיים דווקא בחיי ואין כאן מקומו אבל להנ"ל קשה וק"ל:

עוד קשה אמאי לא פריך בפשיטות לפי מאי דמסיק בגיטין (פ"ה) דבעי ויצאה והיתה דהיינו שתהא ראוי' ליקח אחר וגבי קטנה היינו טעמא דאתי לכלל הוי' א"כ כאן אסורה ליקח א"כ ממילא הגט בטל:

וקצת י"ל אחר שנבין מה שהקשינו לעיל דמאי פריך רש"ס ומי הוי גיטא וכו' הא הוי רק ספק וע"כ צ"ל דמ"מ כיון שעכ"פ אסורה ליקח (אחר) מחמת ספק ל"ה כריתות ובאמת יראה דאם נתקדשה לאחר טרם שתמות א"כ ס"ס הוי קידושין מספק ונ"מ לענין שאסור בקרובותי' רק עכ"פ כריתות לא הוי כיון דבחיי' אסורה מספק עכ"פ נשארה לעולם בספיקא והבן זה ועי' בכעין זה במ"ל ה' גירושין פ"י בע"מ שלא תלכי לבית אביך ע"ש וא"כ י"ל שפיר מ"מ לענין ויצאה והיתה וכו' כיון דעכ"פ מהני קידושין מספק שייך שפיר והיתה כיון דעתה מתה איגלי למפרע שהי' קידושין ודאי ועי' בזה:

אח"ז מצאתי בס' מכתב מאלי' שער משפטי תנאים סי' כ"א שהעלה דודאי מודה הרא"ש בתנאי שהוא בקום ועשה שצריך להתקיים אף לאחר מותו וא"כ אין כאן ענין כלל להך דר"ש וק"ל. גם כ' שם ליישב על הרא"ש מה שהקשה עליו הר"ן ומ"מ פ"ח מה"ג מהא דכל ימי חייכי דאין זה כריתות ואמאי הרי יכולה לעבור על תנאו אחר מותו כנ"ל ותי' דוקא אם אמר כל ימי חיי פלוני דלאחר מיתת פלוני תוכל לשתות יין מתורת קיום תנאו משא"כ אם אמר כל ימי חייכי נהי דתוכל לעבור על תנאו אחר מותו מ"מ לאו בתורת קיום תנאי אתית עלי' א"כ ס"ס גיטו ל"ה כריתות וק"ל ע"ש היטב. ולכאורה לפי"מ שתי' תו' כאן דכל ימי חייכי וחיי פלוני גרע מימי חיי פלוני לחוד א"כ כמו כן נהי דאמר כל ימי חיי הוי כריתות היינו דהוי כריתות בגט אבל כל ימי חייכי מה שמותרת אחר מותו לאו מתורת קיום תנאו אתית וק"ל:

כב) בתוס' ד"ה כל ימי וכו' צריך להבין בל' תו' כאן שסיימו ע"מ שתמות חבירתיך דאי מיית' חבירתה ברישא חייל גיטא ואי מיית' איהי לא חייל גיטא כלל ע"ש. לכאורה יראה כונתם ד אם מתה היא ממילא לא חייל גיטא כלל ולא שייך אין זה כריתות קשה אכתי אמאי לא נימא אף שמתה היא מ"מ אח"כ כשתמות חבירתה הוי למפרע הגט אך י"ל דמסתמא אמרי' דהי' כונתו דוקא אם תמות חבירתה תחילה אבל אם תמות היא תחילה לא חל הגט כלל אך לזה קשה א"כ גבי שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נימא ג"כ הא משכחת לה שתמות היא תחילה ואין זה כריתות ובזה ל"ש לומר דאז לא חל הגט כלל ז"א כיון שמתה א"כ קיימה התנאי שלא שתתה יין ושוב לא תשתה ואף כי י"ל לדעת הרמב"ם שפוסק פ"ט מה"ג אם אמר הר"ז גיטך ע"מ שלא אבוא מכאן עד שנים עשר חדש ומת בתוך יב"ח אפ"ה צריכה היא להמתין עד אחר יב"ח אם יש לה יבם והיינו משום דצריך התנאי להתקיים בפועל א"כ כמו כן י"ל ניהו שמתה מ"מ עדיין לא נתקיים התנאי בפועל עד שימות אותו פלוני וק"ל. אך ז"א חדא דהתם עכ"פ חולצת ולא מתייבמת ולחומרא הוי גט ובלא"ה לכאורה לא שייך זה כאן דהרי פסק הרמב"ם פ"ח מה"ג בתנאי שתלוי ביד האשה מותרת להינשא מיד ולא חיישי' שמא תעבור על התנאי א"צ התנאי להתקיים בפנינו רק היכא שתלוי ביד הבעל ועי' מ"ל שם:

נחזור לענינינו עכ"פ דדברי התוס' צ"ע קצת נראה דהתוס' לא כוונו כלל גבי שתמות חבירתיך לומר הטעם הואיל ואם היא מתה לא חל הגט כלל רק עיקר כונתם כפשוטו שמסקו הדין וגבי שתמות חבירתיך אם מתה חבירתה נתקיים הגט ואם מתה היא תחילה לא נתקיים הגט מטעם קיום התנאי הואיל שמתה כיון דהבעל לא תלה כלל במיתתה רק במיתת חבירתה משא"כ אם הזכיר גם מיתתה א"כ הוי כאילו אמר אם תמות ג"כ נתקיים התנאי ואין זה כריתות וק"ל:

ובאמת צ"ע כי הפוסקים לא הביאו כלל הך דינא דאם תלה התנאי בשני דברים גרע והרבה חילוקים דקים י"ל בזה. ולכאורה הי' נראה ליישב קו' תוס' באופן אחר דלכאורה מה דמשני הש"ס ע"מ שתמות אחת מכם קשה ג"כ לס"ד מאי מרויח בזה לא לגרשה כלל. וצ"ל דמ"מ נ"מ אם