פתח הבית חלק ב מט

ואפ"ה הוי שלו וע"כ עיקר הטעם משום תרומת מעשר דאית בי' וא"כ לדעת הטור הנ"ל קשה הרי יכול לקרות שם לתרומת מעשר וא"כ ממילא יצא הואיל וראוי לכהן כמו תרומה דחנן התם תחילה אם נטל כשר ומשמע דב"ש מודו בהא רק דודאי תרומה ביד ישראל ועדיין לא נתנו לכהן פסול משום דהוי שלו אבל דמאי הרי היא שלו כנ"ל וצ"ע כעת וק"ל:

יד) דף יוד ע"א לשכת פרהדרין גזירה הי' וכו' כמדומה כי ראיתי בתשו' שער אפרים שהוכיח מכאן דבית האסורין פטור מן המזוזה אך לכאו' אין זה ראי' די"ל באמת לר"י דסבר דירת בע"כ לא שמי' דירה מש"ה בית האסורין פטור משא"כ לדידן דקי"ל כרבנן דדיר' בע"כ שמ"ד י"ל גם בית האסורין חייב במזוזה דדילמא תלי הא בהא אך י"ל דמוכח עכ"פ מאביי למאי דס"ד בשבעה כ"ע לא פליגי והיינו דכ"ע סברי דשמי' דירה דירת בע"כ ואפ"ה לר"י גזרי' שלא יאמרו בב"א וכו' עי' תוס' ד"ה רבנן וכו' א"כ מוכח דבית האסורין בלא"ה פטור משום דאין דירת (כבוד) [קבע] וק"ל וכעת לא עיינתי בגוף התשו' אי נאמרו שם דברים אלו:

טו) דף יא ע"ב כיפה וכו' עי' רמב"ם שפוסק דאף אם גבוה עשרה צריך דוקא שתהא בשוה והטעם משום דאין לו משקוף אך אם גבוה עשרה טרם שהתחילה להתעקם חשבינן כל העיקום למשקוף. ואף שהכ"מ הניח זה בצ"ע אך עי' טו"ז יו"ד סי' רפ"ז שפי' כן ע"ש. וצריך להבין לפי"ז מאי קאמר אביי לא נחלקו אלא, ביש ברגלה ג' ואין ברחבה ד' וכו'. ולרמב"ם לא תלי בהא כלל רק עיקר הפלוגתא אי חוקקין להשלים ויהא שוה ולא מעוקם ובעי עכ"פ שיהא שוה בתחילה גבוה ג' וק"ל. וקצת הי' נ"ל דאף הרמב"ם מודה דבעי שיהא רחבה ד' ולר"מ תרווייהו לא בעי כיון דחוקקין להשלים וקמ"ל אביי דגם בהא פליגי וק"ל אך הש"ך ביו"ד סי' הנ"ל סק"ב החליט דלרמב"ם לא בעי כלל רחב ד' וצ"ע גם תמו' לדעת הרמב"ם מאי מוכיח הש"ס בעירובין (י"א:

) מהך ברייתא דהקנים אין צריכים ליגע במשקוף והרי לדעת הרמב"ם דחשבינן כל העיקום למשקוף א"כ נוגעין שפיר בשלמא לפי פי' הפשוט מוכיח שפיר דעכ"פ לא חשבינן למשקוף רק המשקוף ממש למעלה משא"כ לרמב"ם כמובן וגם זה צ"ע כעת לכאורה וקצת מיושב עפי"ז לשון הש"ס בעירובין שם דמייתי הך ברייתא לאוכוחי דא"צ ליגע ומייתי גם הך דאביי וזה ללא צורך עי' רש"י שם. וקצת י"ל בלא אביי הוי מפרשי' כפי' הרמב"ם וא"כ לא מוכח מידי כנ"ל משא"כ כיון דאמר אביי כי פליגי באין ברחבה ד' משמע דלא כרמב"ם כנ"ל א"כ מוכח שפיר וק"ל:

טז) דף יב ע"א עי' רי"ף ה' מזוזה וכן הרמב"ם שפסקו דשל כפרים חייבת במזוזה והרי הש"ס מסיק דרבנן אף בכפרים פטרי וכן ברמב"ם פי"ד מהל' טומאת צרעת לא ביאר דשל כפרים מטמאין בנגעים ואין להאריך:

יז) ע"ב בתוס' ד"ה אלא לאו וכו' וקצת צ"ע לפי' ריב"א אכתי ביוה"כ שלא הי' ציץ ולא תפילין אמאי שינה הכתוב בכ"ג מצנפת ואי משום שלא חלקו בין ארבע מתיך שמונה של כל השנה הרי חזינן שחילקו לענין אבנט וצע"ק גם ק' לפי' ריב"א מאי קאמר ר' דוסא לקמן שהן כשרין לכה"ד ת"ל בכה"ד צריך מגבעות ועי' בסוכה (ה'.) תוס' ד"ה ואל וכו' שהקשו קו' זו לפי' ריב"א ותי' דחינן ממצנפת וכו' ע"ש ולכאורה צ"ע דא"כ מאי קאמר רבי שתי תשו' וכו' חדא אבנט דילמא חוץ מאבנט וק"ל וי"ל ואין להאריך:

יח) בתוס' ד"ה כ"ג משום איבה לכאורה הי' נראה לפי תי' תוס' א"כ באמת אין דינו ככ"ג משום שנסתלק רק אעפי"כ אינו עובד ככהן הדיוט משום מעלין בקודש כו' וא"כ הא דאמרי' לקמן מודה ר' יוסי שאם עבד כשירה היינו בד' בגדים ככה"ד אבל ודאי לא בשמונה בגדים אכן עי' רש"י ד"ה אינו ראוי וכו' שכ' לפרש שאם עבד בשמונה וכו' כשר א"כ יהא מוכח דרש"י לא סבירא לי' כתוס' אלא דבאמת דינו ככ"ג אכן נראה דגם תוס' סוברים דדינו ככ"ג רק אי לאו משום מעלין וכו' הי' זאת טובתו שיעבודו ככ"ה ודאי הי' מסלקין אותו אבל כיון דס"ס לא יהא רשאי לעבוד ככ"ה משום מעלין לא סילקו אותו ואף דאינו רשאי להיות כה"ג משום איבה מ"מ לא סילקו והבן:

ובאמת לפי"ז אסור באלמנה וכל מצות כה"ג עליו אכן זה אפשר אף לפי' קמא אסור משום מעלין וכו' ועי' רמב"ם פ"א מה' עיה"כ יראה להדיא כפי' זה ע"ש. ומאי דקשה לי קצת דלכאורה משמע לפי פי' זה לאחר שמת ראשון שוב א"צ שני לחינוך רק חוזר לעבודתו ממילא כיון דהי' אף בחיי ראשון כ"ג והכי משמע לישנא דש"ס חוזר לעבודתו וק"ל. והרמב"ם שם כ' אם מה הראשון ממנין את השני דמשמע קצת דצריך מינוי מחדש ולהנ"ל לא צריך כלל וק"ל ועי' בס' מים חיים על הרמב"ם פ"א מהל' עיה"כ שהבין דרש"י חולק על תוס' כפי מה שכ' בתחילה לעיל ע"ש ולהנ"ל א"צ לזה וק"ל:

יט) דף יג ע"א פיסקא ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו כו'. עי' תשו' ח"צ סי' ק"י שהקשה על הרמב"ם שפסק כאן כרבנן דלא חיישי' שמא תמות ובפ"י מהל' תרומות פסק באומר ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא דחיישינן שמא תמות ע"ש שהאריך. ולכאורה יותר מזה הי' לו להקשות דהרי בסוכה (כד.) מבואר להדיא דלמאן דחייש שמא ימות אם עשאה בהמה דופן לסוכה פסולה והרי הרמב"ם פסק דחיישינן שמא ימות ואפ"ה פס' דהסוכ' כשיר' ע"ש ובאמת י"ל דהרמב"ם הוכיח דלמסק' בע"כ צריך לחלק ועיי"ש היטב דמסיק דפליגי במחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח ע"ש א"כ ע"כ ר"י חייש שמא ימות דאל"כ מאי קאמר בחבית שמא יבקע הנוד ושוב א"ל כדקס"ד לדברי ר"מ קאמר דמנ"ל דר"מ חייש שמא ימות בשלמא מעיקרא הוי ס"ד שפיר דקאמר לר"מ דע"כ ר"מ חייש שמא ימות מדפוסל הסוכה אבל למאי דמסיק טעמא אחרינא קשה אי ר"י סבר באמת דחיישינן שמא ימות א"כ קשה מ"ט מכשיר גבי סוכה דדוחק לומר דאיירי בפול קשור דוקא א"ו דיש לחלק רק דהמקשה פריך שפיר מהא דיה"כ לאביי דתלי ההיא דה"ז גיטך בהא דסוכה ועי' ברשב"א שכ' קצת מזה [אח"ז ראיתי בלח"מ פ"א מהל' נזירות שם ביאר כ"ז ע"ש] אך ההכרח הנ"ל דלמסקנא לא שייך לדברי ר"מ לא נמצא בדבריו וכל זה פשוט וק"ל:

כ) בגמ' א"כ הוי לי' שני בתים וכו' לכאורה קשה אמאי לא משני דמקדש לשני' לכשתמות חבירתיך **(ואף [דגם] י"ל דאומר אם תמות חברתיך דאז ג"כ לא חל רק כשתמות מ"מ בתנאי י"ל כיון שכנסה לחופה מחל התנאי כמו שאכתוב לקמן בשם ס' עצי ארזים אבל כשתמות קשה ודאי וק"ל:

)** (אח"ז ראיתי בתשו' שאג"א סי' צ"ג קצת מזה) דאז אין הקדושין חלין רק לאחר מיתת אידך ועביד שפיר עבודה בחד בית ומיושב. הכל וכ"ת דעכ"פ מיחסרה חופה ז"א דא"ל דכנסה לחופה לאלתר והקידושין יהי' חלין למחר ולשיטת הסוברים דחופה קודם קידושין מהני וא"כ ממ"נ אם לא תמות אידך אין הקידושין חלין כלל והחופה לאו כלום ואם תמות אז הו"ל הא כנוסה ממש בחופה וקידושין וצ"ל דהש"ס אזלא למ"ד חופה קונה וא"כ אכתי ניחוש שמא לא תמות אידך והו"ל ב' בתים. אך עדיין יש לפקפק דלכאורה כיון דבלא חופה לא מיקרי בית א"כ ה"ה לענין שני בתים נמי ל"ל בה א"כ אכתי אם לא תמות אידך אין לה רק קידושין לחוד מחמת החופה וצ"ל כדעת הסוברים דלמ"ד חופה קונה גומרת ג"כ תיכף בב"א אף בלא קידושין עי' בקידושין בסוגיא זו במהרש"א תשו' פנ"י עיי"ש הביאו הפי"ז:

עי' תו"כ פ' אחרי מות שם איתא מקדשין לו אשה אחרת על תנאי ע"ש וע' בקרבן אהרן שם שכ' דבאמת צריך