פתח הבית חלק ב מד

אין מעברין יותר על שמונה חדשים וכיון דלא אפשר לעשות כן תמיד לא חלקו משא"כ משום שיר שייך רק בר"ה דבר"ח לא תיקנו כלל שיר מיוחד למוסף ע"ש ולא הבנתי דהרי יראה דהא דאין מעברין יותר על שמונה היינו אף אם לא יבואו עדים כלל יקדשו ב"ד את החודש א"כ כשיהי' כבר שמונה מעוברין לא יהי' כלל תו קילקול כיון דבאמת ר"ח מיד ובודאי יקרבו מוספין ובודאי צדקו דברי הגאון ודעתי קצרה:

עוד כתב הגאון תוך הדברים דלר"י דאמר (פ"ד דברכות) תפילת מוספין עד שבע שעות א"כ בלא"ה לא שייך כלל לתקן משום מוסף דהרי ברוב שנים לא מהרו לבוא כל כך ע"ש ולדידי צ"ע דהרי חזינן דר"י סבר ג"כ תפילת המנחה עד פלג המנחה וחכמים פליגי עלי' ואמרינן דעבד כמר עביד ודעביד כמר עביד ועי' לח"מ (פ"ב מה' תפילה) שהקשה על הרמב"ם א"כ הי' לו להשמיענו בה' תמידין ומוספין לענין הקרבה ג"כ דעבד כמר וכו' והוכיח דאף ר"י מודה דזמן הקרבה עד הלילה רק תפילה שאני דאזלינן לפי דרך הקרבה על פי רוב א"כ כמו כן יראה לענין מוסף וצ"ע וק"ל:

קפ) בא"ד וימתין מלהביא נסכים עד הלילה וכו' ולכאורה קשה הרי נסכים ג"כ נשרפת המנחה וא"כ שמא לא יבואו עדים ויהי' בלילה יום טוב ולא עולת חול בי"ט ול"ל דכונה תוס' שהיו יכולין להמתין עם הנסכים ואם יראו דכשיבואו עדים לא יהי' עוד פנאי לעשות הכל ימתינו עם הנסכים עד הלילה והיינו לפי מה שפי' לעיל ולפי מה שהבין הגאון א"א ז"ל בשכלו הזך בדברי תוס' קשה לכאורה וק"ל ודעתי קצרה:

עי' פ"י ז"ל כאן שכ' דמתני' איירי אף בר"ח לאו דוקא בר"ה ועי' טורי אבן שהביא ראי' מסוכה (נד) שלא הו' כלל שור מיוחד לר"ח לתמיד רק למוסף ע"ש ועי' טו"א שהקשה למה שתי' תוס' דמ"מ עיקר שירה הוא בשעת הזבח אכולה ושתי' א"כ קשה למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר עכ"פ אמאי לא המתינו בנסכים עד מחר ולא מיבעיא למ"ד הבא בפני עצמן טעונין שירה אלא אפילו אין טעונין מ"מ ס"ס אמאי הביאו מיד והי' קילקול בנסכין הי' להם. להמתין ואז עפ"י דין לא יאמרו לא מחמת ספק ע"ש:

ובאמת י"ל למ"ד שלא אמרו שירה באמת המתינו ולמ"ד באין בפני עצמן אין טעונין שירה זה גופי' הי' הקילקול ולמ"ד טעונין שירה הי' הקילקול שלא נאמר בשעת אכילה וכו' ומה שאמר שלא אמרו שירה י"ל היינו היום וק"ל:

ומה שיש לפלפל בדברי תוס' דאמאי לא תי' דמש"ה לא המתינו משום חביבה מצוה בשעתה דמש"ה דחו אימורין שבת אף שיכול להקטירן בלילה כמבואר סוף פ"ו דמנחות ועי' פ"י ז"ל בביצה שם אך י"ל דמ"מ אם תבטל השיר לגמרי שפיר ראוי להמתין וכמו כן כ' תוס' לעיל שיעלה וילין וק"ל:

קפא) שם בגמ' שלא אמרו שירה כל עיקר וכו' מה שיש לפלפל במה שכ' הטור (באי"ח סי' קל"ג) דבמנחה לא היו אומרין כלל שירה ועי' תשובת מהר"ם אלשיך שתי' דסובר בלילה אין מעכב ועי' יום תרועה כאן וטו"א ופ"ו ז"ל והארכנו בזה בסוכה פ' החליל אם פסקינן שיר מעכב או לא ואין רצוני לכפול הדברים:

ועי' מרכבת המשנה (פ"ב מה' קה"ח), פלפל ג"כ קצת בהך דנתקלקלו בשיר ע"ש ולפום רהיטא אין דבריו מוכרחים:

קפב) דף ל"א ע"ב אבל הכא עבד לוה וכו' עי' יום תרועה שהקשה אמאי לא ביאר זה הרמב"ם שצריך לילך אחר ראש ב"ד ובש"ע ביארו ע"ש:

קפג) דף ל"ב ע"א מנין שאומרים אבות וכו' לכאורה הא אין זה ענין לר"ה דהרי בכל יום כן ועי' פ"י ז"ל מה שתי בזה:

קפד) ע"ב מלכיות כגון תו אני וגו' לכאורה קשה הא בלא"ה הא הוי רק מלכות דאומה אחת אך י"ל דנ"מ לר' יוסי לקמן ועי' טו"א ע"ש:

קפה) שם מ"ט שופר עשה וכו' עי' ר"ן שכ' ה"ה די"ל משום בעידנא דמיעקר לאו וכו' ועי' מג"א או"ח (סי' תמ"ט) הביא בשם ש"ל די"ל בעשה דרבים לא בעי בעידנא דמיעקר וכו' וקשה להנך אמוראי דסברי י"ט הוי לא תעשה לחוד (בשבת כ"ו) א"כ איך יתרצו מתני' דידן ועי' טורי אבן שהרגיש בזה וקצת י"ל משום דעשה דשופר הוי עשה ודינה שוה בכל ולא דחי ל"ת והארכנו בזה במ"א:

קפו) דף ל"ג ע"א בסכינא וכו' לכאורה קשה אמאי הוי מלאכה דאורייתא הרי לישה הותר לצורך אוכל נפש ונימא מתוך וכו' והמצוה הוי צורך קצת כמו שמוציאין קטן ולולב וספר תורה לרה"ר מהאי טעמא ועוד חזון למועד בזה אי"ה:

קפז) שם הא נשים מעכבין וכו' עי' רש"י שפי' הטעם משום בל תוסיף וכו' ועי' מהרש"א והנה לפי דברי רש"י יראה למאי דמשני הא ר"י וכו' היינו דבהא גופי' פליגי דר"י סבר דדבר שפטור מיקרי בל תוסיף ור' יוסי סבר דהוי רשות ולא שייך בכה"ג בל תוסיף ומש"ה תלי' בהך פלוגתא ג"כ בכל מצות, עשה שהזמן גרמא אי מותרת ולית בה משום בל תוסיף או לא והא דהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה ור' יהודא גופי' קאמר הכי מעשה בהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה וכו' כמבואר בסוכה (ב:

) א"כ האיך לא מיחו בידה חכמים משום בל תוסיף לדברי ר"י עי' תוס' עירובין (צ"ו:

) ד"ה דילמא וכו' שהקשו זה ותירצו לחד תי' דעכ"פ הוי גבי נשים שלא בזמנה דבעי כונה כלעיל (כ"ח:

) וא"כ י"ל שם הי' בלא כונה ע"ש:

וראיתי בטורי אבן שהקשה כאן על תוס' דעירובין הנ"ל דא"כ מאי מייתי שם בעירובין ראי' מהך דמיכל שהיתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ע"ש ולא אבין קושייתו דשם ודאי שהיתה מתכונת לשם מצוה משא"כ גבי הילני היתה רוצה לישב עם בני' ולא לשם מצוה וק"ל:

גם לא קשה לרש"י מהא דחגיגה (ט"ז:

) דקאמר שם אי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים מניחין להו לעבוד עבודה בקדשים וכו' ומשני דלא הוי רק סמיכה כל דהו ע"ש וא"כ הרי שם אזילי לר"י ור"ש א"כ הרי רשות מיקרי אך ז"א דודאי לאו מקרא יליף לה דתיהוי רשות אף לרש"י וכן ר"י לא מקרא יליף דאסור רק פליגי בסברא אי שייך בל תוסיף או לא אבל אי איכא איסורא, אחרינא לכ"ע אסור וק"ל:

ומ"ש תו' כאן להוכיח דהלכה כר"י ור"ש מהא דחגיגה הנ"ל מדחזינן שם דסמכו נשים אף דשם הוי רק סמיכה כל שהוא מ"מ ע"כ לפי' זה גם בזה אסר ר"י משום בל תוסיף דסמיכה ממש אף ר"י ור"ש מודה וא"כ הוכיחו תוס' שפיר אף לפי' רש"י דהלכה כר"י ור"ס וא"צ לפרש כמו שכ' הפ"י ז"ל דהתוס' אזלי לשיטתם דסברי דר' יהודא ור' יוסי ור"ש בדרבנן פליגי וק"ל:

גם שאר ד' הפ"י ז"ל בלשון תוס' דחוקים ולפי' תוס' פליגי רק בדרבנן אם חששו חכמים בסמיכה משום מיחזי כעובד וכו' וכמו כן בתפילין משום גוף נקי וכדומה ע"ש וכבר כתבתי בחי' לחגיגה דברי מג"א (סי' קכ"ח) תמוהים שרוצה לומר דהא דאמרינן נשיאת כפים בזר הוי בעשה תלי במחלוקת דר' יהודא ור"י ור"ש וזה תימה כנ"ל דהרי לא פליגי כללי במשמעות דקרא רק לענין דרבנן ואף לפי' רש"י הנ"ל דפליגי בבל תוסיף מ"מ לא שייך איסור עשה וק"ל וצ"ע:

אגב נזכיר מה דראיתי בס' פרדס דוד פ' האזינו ובדרוש לשלש רגלים שכ' ליישב דעת הרמב"ם ה' חגיגה שלא הביא הך דביציו מבחוץ המבואר שם בחגיגה (ד.) ותי' דתוס' הקשו מה פריך הש"ס אצטרך קרא למעוטי ספיקא וכו' ת"ל הא יוכלו להביא ולהתנות ותי' דמבטל מסמיכה וכ' א"כ כ"ז רק לר"י אבל אנן דפסקינן כר"י ור"ס נשים סומכות רשות א"כ שפיר יכול להביא ולהתנות ולסמוך וא"צ לתי' הש"ס ע"ש