פתח הבית חלק ב מג

מקטירין עולת חול בי"ט א"כ י"ל שפיר מתני' אתי כר' ישמעאל ולא הי' הקילקול במוסף משא"כ לדידן דפסקינן כר"ע הי' שפיר הקילקול במוספין ע"ש היטיב שהאריך בטוב טעם להסביר הענין ועי' בטורי אבן כאן שהרגיש ג"כ בקצת מזה רק דחה זה דאי ס"ד שלא הקטירו באמת עד הלילה ת"ל א"כ מה נחלקו אם אמרו שיר או לא ת"ל כיון דהשיר הוא בשעת הנסכים א"כ ע"כ לא אמרו שיר דהרי הי' בלילה ההקטרה וע"כ הקטרה קודמת לנסכים ע"ש וכ"כ הפיז"ל ע"ש אך י"ל דאפשר הא דאימורין קודם לנסכים רק לכתחילה גם י"ל הנך אמוראי סברי כמ"ד אין לינה מועלת א"כ בלא"ה לא הי' קילקול במוסף כנ"ל משא"כ אנן פסקינן כמ"ד לינה מועלת וכו':

ואי קשיא לפ"ז א"כ מה פריך הש"ס ומשום ספיקא לא אמרינן וכו' ודילמא באמת סבר משום ספיקא אמרינן רק שאני הכא דילמא סבר הך מ"ד לינה מועלת וכו' וא"כ ע"כ הי' צריכין להמתין בהקטרה עד הלילה וע"כ לא הי' אומרין שיר זה יש ליישב די"ל גם דלשון שלא אמרו וכו' משמע שהי' יכולין לומר רק שלא אמרו וק"ל:

עוד נזכיר מלשון תוס' שהקשו הניחא וכו' מכאן הוכיח המ"ל (פ"א מה' תמידין ומוספין) דתוס' חולקים על רש"י שכ' בפסחים (נ"ט.) הנ"ל דמעלה ומלינה מהני לכ"ע כיון דאם עלו לא ירדו והתוס' חולקים בזה וכאשר הארכנו לעיל וקצת י"ל דאף תוס' מודים כיון דאם עלו לא ירדו יכול לעשות כן לכתחילה לצורך מצוה רק דהי' קשה להו דא"כ לת"ק דפסחים שם דסבר דוקא מחוסר כיפורים בערב פסח וכו' וא"כ ע"כ הא דסברי דשאר ימות השנה לא מהני אי משום דגזרינן שחיטה אטו הקטרה כמו שכ' תוס' ביומא (כ"ט) הנ"ל ובמנחות (מ"ט.) או משום דת"ק סבר אף דלא אפשר מ"מ לא עשאום כמי שנטמאו או שאבדו עי' מהרש"א בביצה שם שפי' הא דתי' תוס' היכא דלא אפשר שאני היינו דאתי כר"י בנו של ריב"ב ע"ש ועי' תשובת שב יעקב הנ"ל שתמה דהרי לפי מה שתי' תוס' שם משום מעלה ומלין והיינו למ"ד לינה אין מועלת א"כ מאי שייך כלל לומר משום לא אפשר הא לא הוי שום איסור דבשלמא בפסחים שם בעי לא אפשר משום קו' הש"ס שם כיון דכהנים לא אכלי וכו' משא"כ במוספין וכו' ועי' שב יעקב היטיב שם:

ומעתה י"ל דכוונת תוס' בשלמא למ"ד לינה אין מועלת ניחא שפיר אף לת"ק די"ל טעמא דת"ק בפסחים משום קו' הש"ס שם וכיון דלא אכלי כהנים וכו' ולא סבר היכא דלא אפשר עשאו וכו' וגבי מוספין לא שייך קו' הש"ס כנ"ל אבל למ"ד לינה מועלת ונהי היכא דלא אפשר התירו מ"מ קשה לת"ק דלא סבר זה ודחיקא להו למימר דת"ק ור"י פליגי במעשה אם הי' קילקול במוסף או בשיר והבן זה:

ואל תשיבני דס"ס הרי חזינן דפריך שם הש"ס בפסחים רק משום כיון דכהנים לא מצי אכלי וכו' דמשמע דהך איסור דנפסלו האימורין לא קשה לי' רק משום דלא מצי אכלי וכו'. וא"כ י"ל נהי דלת"ק דפסחים לא הותר זה רק משום דכהנים לא מצי אכלי וכו' וכאן לא שייך זה י"ל דמודה ז"א דבאמת המקשה הי' יכול להקשות כן רק דזה דוקא למ"ד לינה מועלת וקו' משום כהנים וכו' קאי לכ"ע ועי' שב יעקב שם ועי' בכ"ז וגם במ"ש לעיל (כ"ח:

) מה ששייך לכאן גם עי' בשב יעקב שם שצידד לומר כונת תוס' שם בביצה הנ"ל שכ' די"ל לא אפשר. שאני דיוכל לדחות עשה דהשלמה לגמרי במקום דלא אפשר דבשלמא עשה דאכילת קדשים אין עשה קבועה משא"כ מוספין ע"ש ובפיז"ל בביצה שם:

עוד אני חוזר על הראשונות בפי' הענין הנה למ"ד שאמרו שירה של חול וכו' א"כ ג"כ קשה הלא ודאי המתינו עד סמוך לחשיכה וא"כ לא הי' באפשרי להקריב שאר קרבנות עי' מה שכ' לעיל. אכן כדי להסביר הענין י"ל דבאמת ודאי המתינו עד שראו דאם יבואו עדים לא יהי' תו פנאי להקטיר אימורי תמיד עם נסכים ולומר שירה ולהקריב קרבנות מוספין ולכך הקטירו אימורין ונסכים ושיר של חול דאז אם יבואו עדים יהי' הפנאי להקריב קרבנות מוספין אבל למ"ד שלא אמרו כל עיקר וכו' הקשו שפיר כיון שהקטירו. ונסכים אמאי לא אמרו שירה דזה אין סברא לומר דלשירה ושאר קרבנות להקריב לא:

הי' פנאי וק"ל:

והנה צריך ביאור בלשון תוס' שכ' וכי תימא שהקריבו כבש אחד על תנאי וכו' ולכאורה גם לזה צריך ביאור דממ"נ אם כונתם כדי שנוכל להקריב תמיד אח"כ א"כ מדוע לא המתינו לגמרי עד סמוך וכו' ואי משום שלא הי' פנאי להקריב כל הקרבנות א"כ מהיכי תיתי נימא דדוקא כל הקרבנות חוץ מזבח אחד יכול להקריב אך יראה דמ"מ רצו להקריב תמיד בזמנו אם לא יבואו עדים וכבר רמזנו זה לעיל:

ועי' ביום תרועה שכ' דהרי היו יכולין לעשות בלי קילקול כלל להקריב כבש אחד על תנאי אם יבואו עדים יהי' נדבה דנדבה לא בעי שיר וכו' ואם לא יבואו עדים יקריבו אימורין ונסכים סמוך לחשיכה ויאמרו שיר ע"ש ולכאורה צריך להבין כונתו אם יקטירו וכו' אח"כ א"כ אף אם יעשה לשם תנאי מוסף ג"כ יכול לעשות כן אם יבואו עדים יאמר. אח"כ שירה וצ"ע וק"ל:

ונחזור לתי' הגאון א"א ז"ל שיוכלו להקטיר אימורי תמיד בלילה וכו' ולכאורה עדיין אין מיושב דממ"נ עדיין אף לדידן דקיימ"ל כר"ע דעולת חול אין קריבה בי"ט ס"ס אם היו עוד שהות ביום להקטיר אימורי תמיד ולהקריב כל קרבנות כראוי א"כ ס"ס לא הי' קילקול כלל דהרי הי' יכולין להקריב קרבנות מוספין ואח"כ אימורי תמיד למאי דקיימינן השתא דעלי' השלם וגו' שייך רק אחר הקטרה ואם לא הי' פנאי רק לעשות או הקרבנות או אימורי תמיד א"כ ס"ס לא הי' קילקול במוספין שהרי כיון שכבר באו עדים א"כ בלילה חול ויכול להקטיר בלילה אח"כ ועי' בכ"ז היטב:

קעט) בא"ד דאתי עשה דרבים וכו' עי' טורי אבן שהקשה מהא במנחות (פ"ד.) דפריך שם האיך בא עומר בשבועות לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה והא הקומץ נשרף וכו' ומאי פריך הא עשה דרבים דחה וכו' ע"ש ולדידי קשה בלא"ה לפי מה שביארנו כמה פעמים בחי' לפסחים (נ"ט.) ובשאר דוכתי' דעכ"פ לאו הבא מכלל עשה נדחה מפני העשה דלא עדיף מלאו ומהאי טעמא כ' הטור באבן עזר (סי' קע"ד) דחייבי עשה היינו מצרי ואדומי מן התורה מתייבמת ואי משום דעשה לא דחי עשה ז"א דמצרי וכו' הוי לאו הבא מכלל עשה ע"ש א"כ קשה מה פריך הש"ס שם במנחות:

ע"כ נראה לומר דשאני התם דהרי חזינן דמבואר בבכורות (ספ"ק) ותוס' שם במנחות הביאו זה דעיסת שביעית הי' ראוי לפטור מן חלה מטעם זה דאילו נטמאת בשריפה ולאכלה אמר רחמנא ע"ש ולענין בכורה א"כ חזינן דאין הפטור משום שיעבור על האיסור דא"כ לא שייך משום שמא תטמא לפטור מן החלה רק דגזירת הכתוב דיהי' דוקא שלך לאכלה אבל לדבר אחר לא נתתיו לך וכמו כן לענין עומר דלא מיקרי שלך כלל לענין זה וכעין זה הארכנו בחי' לקידושין (פ"ב) לענין קידושי אשה בשביעית דלא הוי שלו כלל ועי' בזה:

עוד הקשה מהא דמנחות (ס"ו) דאמר שם שתי לחם שהונפו תעובר צורתן ופריך שם לישריפנהו לאלתר ומשני גזירה שמא ימצא כבשים אח"כ ומאי תעובר צורתן צורת הקרבתן וכו' ופי' רש"י שם היינו אחר התמיד דשוב לא יקרבו כבשים והתוס' שם הקשו דהרי קרבן ציבור מקריבין אחר תמיד כמו שכ' תוס' ותי' עד הלילה והקשה הרי א"כ ת"ל ניחא שפיר תעובר צורתן דהרי אין שורפין קדשים בלילה ומדוע דחק שם לומר צורת הקרבתן וכו' ע"ש וצ"ע דהרי התוס' שם כתבו להדיא דלענין אין שורפין בלילה לא ילפינן מנותר ע"ש:

עוד כתב הטורי אבן די"ל בלא"ה משום מוסף לא הי' אפשר דא"כ יהי' כן בכל ר"ח וזה לא אפשר דהרי