פתח הבית חלק ב מב

לכאורה הי' מקום לומר דחיישינן שמא יבנה בחמיסר או בליל ששה עשר ואף שיכול לקצור עוד ולהכין הכל מ"מ שמא יהי' ט"ז בשבת ואי אפשר דאין דוחה שבת למ"ד נקצר שלא כמצותו כשר לא דחי שבת ואף דהטעם משום שהי' יכול לעשות מתחילה ערב שבת וא"כ כה"ג שלא הי' אז עדיין ביהמ"ק לא הוי פשיעה ואפשר דדחי אך ז"א כמ"ש במ"א לענין אם נתפזרו הסימנים קיימ"ל ביו"ד (סי' רס"ו) דאין מלין בשבת כיון דאין מכשירי מילה דוחין שבת והקשינו ס"ס עכשיו הוי אונס ולא אפשר וכו' וע"כ צ"ל דס"ס כיון דמכשירין אלו לא הי' בכלל ההיתר כמו כן כאן ושם הארכנו:

אך י"ל כיון דשוב לא יקריבו עומר א"כ הוי כמו אין מקדש קיים והאיר מזרח מתיר דאין סברא לומר כיון דבזמן המקדש עומר מתיר רק היום אי אפשר להקריב עומר יהי' כל היום אסור זה לא נראה ובחי' לקידושין בסוגיא דחדש ולעיל (יג) בסוגיא דעומר שהקריבו ישראל וכו' כ' בכעין זה:

קעו) ע"ב ר"י מיטעי טעי וכו' הקו' מפורסמת מנ"ל לרנב"י הא אם דחיקא לי' הך גזירה וכו' הרי ר"י סבר כן בפי' ריב"ז א"כ דילמא האמת כן ואמרנו ליישב די"ל לכאורה דמש"ה נאיד רנב"י מאוקימתא קמייתא משום דהי' קשה לו דאיבני אימת ולא הי' סבור לחלק בין מקדש דעתיד רק עדיין הא משכחת דאבני בחמיסר עי' תוס' שבת (צ"ב.) שהקשו שם א"כ כיון דמגבן חייב משום בונה א"כ יהא מותר לבנות בי"ט משום מתוך וכו' ותי' דבאמת הוי רק מדרבנן ע"ש וא"כ לכאורה י"ל שפיר שמא יבנה בחמיסר וכו' אך עי' רשב"א שם שהקשה הא אין בנין בכלים מכש"כ באוכלין ע"ש וא"כ ע"כ מאן דסבר מגבן חייב משום בונה ע"כ דכבר יש בנין בכלים א"כ ניחא די"ל רנב"י לא רצה לאוקמי ריב"ז שלא אליבא דהילכתא דאנן קיימ"ל אין בנין בכלים אבל ר"י ע"כ סבר כדריב"ז דסבר יש בנין בכלים וכו' וק"ל:

וגם עי' שיטה מקובצת ריש פ"ק דביצה שכ' דר"י י"ל דסבר כב"ש משום דהוא תלמידו של ר"א שהי' מתלמידי שמאי ע"ש א"כ אין תימה דר"י י"ל דסבר יש בנין וכו' כב"ש וק"ל ואין להקשות ס"ס אמאי לא תי' רנב"י שמא יבנה בארביסר סמוך לשקיעה וכו' דז"א דהרי ע"כ להך גירסא בחמיסר סמוך לשקיעה וכו' קשה ל"ל סמוך לשקיעה ת"ל הא אסור לקצור בי"ט וע"כ צ"ל דנ"מ לענין שאר הכנות דאף בי"ט שרי כנ"ל א"כ ע"כ אם יבנה בארביסר ס"ס יקצרו שפיר ליל ט"ז ושאר הכנות יעשו בי"ט וק"ל:

קעז) שם מתני' בראשונה וכו' תוס' ד"ה ונתקלקלו וכו' בחי' למס' סוכה ב' קצת בזה ונעתיק פה קצת מנהו וזה לשוני שם הרבה יש להאריך כאן בלשונות המפרשים הפיז"ל כ' דמלשון תוס' משמע שהי' אומרין על כבש בפני עצמו שיר ע"ש ולא אדע מנין לו זה גם כתב דמלשון תוס' סה"ד משמע דסוברים שיר מעכב קרבן גם זה לא אדע מנין גם כ' תוך הדברים דשיר אחד עולה למוסף ותמיד ע"ש וז"א כמבואר פרק החליל דצריך לכל אחד שיר בפ"ע רק לכל המוספין סגי בשיר אחד ע"ש והעיקר מה שצריך להבין מה שהקשו תוס' למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר ע"כ שלא הי' להם שהות וכו' מנא להו הא דילמא הטעם משום ספק ל"א ואי משום דא"כ הי' להם להמתין עם נסכים עד סמוך לחשיכה א"כ למ"ד שאמרו שיר של חול ג"כ הי' להם להמתין עם נסכים עד סמוך לשקיעה גם קשה לפי סברת תוס' א"כ מה פריך הש"ע ומספיקא לא אמרינן וכו' דילמא באמת אמרינן רק שלא הי' להם שהות וכן הקשה הפיז"ל ומה שתי' צריך ביאור:

גם צריך להבין דמשמע לפי מה שתי' תוס' שהי' יכולין להקריב מוסף דעשה דוחה וכו' מ"מ ע"כ לפ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר ע"כ משום שלא הי' להם שהות א"כ ע"כ צ"ל שלא באו עדים כלל כמו שכ' תוס' לס"ד וזה דוחק דמשמע קצת למסקנא א"צ לזה:

ע"כ הנראה דודאי זה לא ק' שהי' להם להמתין וכו' עם זבח או נסכים די"ל שעשו כדרך שעשו בכל יום רק לס"ד שהי' מקריבין כבש אחד על תנאי הי' קשה להו שפיר כיון דס"ס אם באו עדים הי' צריכין להקריב שאר מוספין ועל כל המוספין אומרים שיר אחד א"כ מאי קילקול איכא דהרי הי' אומרים אח"כ השיר ואי משום דשמא הי' להם שהות רק להקריב קרבנות לחוד ולא לומר שיר זה דחוק להו לתוס' וק"ל. ואף דלשון תוס' משמע דהקו' היא שלא הקריבו שאר קרבנות. ולהנ"ל הקו' היא שהי' להם לומר שיר על שאר קרבנות מ"מ יש לפרש כן לשון התוס':

ועפי"ז פריך הש"ס שפיר ומספיקא לא אמרינן וכו' דאי משום שלא הי' להם שהות ז"א דא"כ הי' להם לומר שיר מיד וק"ל ולמאי דמסקו תוס' שהיו מקריבין מוסף דעשה דחי א"צ תו לומר למ"ד שלא אמרו וכו' שלא באו עדים אלא למסקנא י"ל שהקריבו כדרכן בחול וק"ל וצ"ע בכ"ז:

קעח) בא"ד וכי תימא דמעלה ומלינה וכו' כבר הארכנו בזה לעיל סוף (דף כ"ט:

) דאף דמבואר בזבחים דלכ"ע עכ"פ אם עלו לא ירדו מ"מ ס"ס עבר על בל תלין כמו שכ' המל"מ (פ"א מה' תמידין ומוספין) ע"ש ועי' בטורי אבן כאן הרגיש ג"כ בזה רק לא אתי עלי' מטעם שעובר על בל תלין רק שנפסול הזבח ואין לעשות כן ועי' גם תשובת שב יעקב (חאו"ח סי' כ"ג) יראה ג"כ כן ע"ש והגאון א"א ז"ל האריך בטוב טעם ליישב דעת הרמב"ם שכ' שהי' קילקול במוספין ותחילה הביא ליישב בפשיטות לפי מה שכ' תוס' בביצה (ה.) ליישב קושייתם דכאן די"ל היכא דלא אפשר שאני. ועי' מהרש"א שפי' דאתי כת"ק דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא דפסחים (נ"ט.) דסובר אף מחוסר כיפורים בשאר ימות השנה יכול להקריב אחר התמיד וכו' א"כ אנן דפסקינן כת"ק דפסחים א"כ שפיר הי' קילקול אף במוספין ע"ש. אך ע"ז הקשה דהרי עכ"פ למ"ד לינה פוסלת על ראשו של מזבח א"כ לא שייך תי' תוס' א"כ ע"כ צ"ל יישוב אחר על מתני' א"כ הדרא הקו' לדוכתי' על רמב"ם. אך כ' דהרי מבואר ברש"י בפסחים שם שכ' דהא דקאמר מעלה ומלינה וכו' היינו דאם עלו לא ירדו א"כ לא סבר כתוס' כאן אלא לכ"ע כיון דעכ"פ אם עלו לא ירדו יכול לעשות כן לכתחילה לצורך מצוה [עי' מה שהארכתי לעיל] א"כ הדר ע"כ מתני' אתי כר' ישמעאל בנו של ריב"ב וניחא כנ"ל אך הביא מה שהקשה השב יעקב בתשובה (סי' כ"ג) הנ"ל דא"כ ס"ס הי' קילקול במוספין דנהי שהי' יכולין לעשות כן ע"י מעלה ומלין מ"מ נפסלו האימורין רק מזבח מקדש פסולין לענין אם עלו לא ירדו א"כ ס"ס הוי קילקול יותר משיר ע"ש [ובשלמא למאי שתי' תוס' דדחי עשה דהשלמה לא קשה דס"ס הי' קילקול לדחות עשה דז"א דס"ס לא הי' קילקול בתמיד משא"כ כה"ג גם דחי' עפ"י דין י"ל לא מיקרי קילקול וק"ל] ולדידי קשה ג"כ עכ"פ א"כ הרי בפסחים שם ר' חסדא מתרץ תירוץ אחר בחטאת עוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה א"כ ע"כ לדידי' דלא מוקי במעלה ומלין וכו' משום דסבר דלא מהני משום דעלו לא ירדו וכו' א"כ לדידי' עכ"פ הדרא קו' תוס' לדוכתי' ואי משום די"ל איהו סובר כמ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר ולדידי' בלא"ה לא ק' כלל די"ל שלא באו עדים אך א"כ בלא"ה מאי הקשו תוס' הניחא וכו' הרי י"ל הך דסבר לינה פוסלת סבר שלא אמרו שירה כלל וע' פיז"ל שהקשה באמת כן וע' בכתבי הגאון א"א ז"ל והגאון א"א ז"ל תי' דרך נחמד די"ל באמת לפי מה שכ' תוס' יומא (כ"ט.) ומנחות (מ"ט.) די"ל דוקא אחר הקטרת תמיד שייך עלי' השלם וכו' ע"ש א"כ י"ל דהרי יכולין להקריב תמיד ולהקטיר אימורין בלילה ואז יהא שפיר יכולין להקריב מוספין אך שמא לא יבואו עדים ואז אי אפשר להקטיר בלילה מטעם עולת חול בי"ט וזה דוקא לר' עקיבא אבל לר' ישמעאל