פתח הבית חלק ב מא

תוקעין בזמן ב"ד ובפני ב"ד א"כ משמע דאף אם הי' בפני ב"ד צריך ג"כ דוקא זמן ב"ד וא"כ מה פריך דילמא בעי תרווייהו ומש"ה נקט זמן ב"ד דאף אם הי' בפני ב"ד ולכאורה הי' נראה דלקמן לאו דוקא דכיון דבעי בפני ב"ד אין חילוק בין זמן ב"ד או לא ומה שכ' תוס' לקמן ד"ה אין תוקעין וכו' היינו דבעי יושבין אבל א"צ שיהי' בזמן ב"ד דוקא והי' בדעת כונת תוס' דזמן ב"ד היינו דרכם לישב בכל יום עד שש שעות כמו שפי' רש"י אבל אם עבר חצות אעפ"י שישבו לא מהני רק ר"ה כיון דבעי בפני ב"ד א"כ אין חילוק בין קודם חצות או אח"כ רק יושבין בעינן וא"כ לפ"ז יראה קצת דהכי פריך כאן בזמן ב"ד אין וכו' דכיון דבעי בפני ב"ד א"כ לא שייך כלל בזמן ב"ד ודוחק גם עי' רמב"ן במלחמות שכ' ליישב לשון רי"ף שהביא גם איכא דמתני וכו' מה שאין נ"מ כלל ותי' דנ"מ לר"ה דבעי דוקא יושבין דהיינו בזמן ב"ד ע"ש א"ש קשה לכאורה ודאי כנ"ל וצ"ע:

קעב) שם איכא דמתנו וכו' בזמן ב"ד וכו' עי' רש"י שפי' דע"כ לאו דוקא בפני ב"ד דהא כתיב בכל ארצכם וכו' ע"ש ולכאורה קשה טובא אטו מי לא שרי מדאורייתא וגם בר"ה מי לא חייב מדאו' לתקוע בכל מקום מקום רק דחכמים גזרו, א"כ כמו כן י"ל ביה"כ ואפשר כונת רש"י כיון דכתוב מפורש בתורה לא רצו חכמים לאסור עי' סי' תקפ"ו באו"ח ועי' יום תרועה שצידד לפרש הכונה משום דשופר של יהכ"פ שאני משום דא"כ בטלת לגמרי תמיד בשלמא ר"ה איתא בשאר שנים כשחל בחול משא"כ יה"כ דלעולם אסור ע"ש ועי' טו"א ולפ"ז קשה לשון רש"י שכ' משום דכתיב בכל ארצכם וק"ל:

וק"ק כיון דחזינן בשופר של יה"כ גזרו אף דלפ"ז יהי' כן בכל יוה"כ אפ"ה גזרו רק הקילו שיהא בזמן ב"ד וא"צ שיהא בפני ב"ד ממש א"כ קשה אמאי לא גזרו בכל ר"ה משום שמא יתקן כלי שיר ובאמת יתקעו בזמן ב"ד ולא צריך בפני ב"ד ממש כמו ביוהכ"פ דלא גזרו בפני ב"ד ממש הואיל וכן בכל יוה"כ וי"ל ואין להאריך ובתשו' כ' מזה:

קעג) שם שוה יובל לר"ה וכו' עי' טורי אבן שהקשה לרפרם דסובר אין עירוב והוצאה ליוה"כ א"כ ע"כ הא דתני תוקעין בב"ד וכו' איירי דוקא ביה"כ שחל בשבת א"כ קשה הכל טעמא מאי אמאי הקילו טפי מבר"ה בשלמא לדידן ניחא כיון דא"כ לעולם יצטרך דוקא בפני ב"ד אפילו כשחל בחול ניחא משא"כ לרפרם קשה ע"ש ובמ"א כתבתי ג"כ די"ל לרפרם אף ביה"כ בחול אפ"ה צריך דוקא זמן ב"ד משום שמא יתקן כלי שיר או תקיעה עצמה אסור מדרבנן ואי משום דא"כ אמאי לא גזרו בכל ר"ה אף חל בחול י"ל רפרם סבר כהנך אמוראי דסברי יו"ט הוי לא תעשה לחוד א"כ שפיר דחי משא"כ כשחל בשבת אבל יוה"כ דודאי לא דחי אי משום דיוה"כ לכ"ע הוי עשה ול"ת אי משום דהוי ל"ת שיש בה כרת ואף דהוי רק דרבנן מ"מ עשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה אף די"ל לענין כרת לא שייך זה כיון דס"ס ליכא כרת בדבריהם מ"מ י"ל כן דעכ"פ עשו חומר לדבריהם בדבר שבדאו' כרת לא ידחה גם של דבריהם ועי' שאגת ארי' בעני מצה של טבל כדומה שפילפל בזה וגם הארכנו בזה בחי' לקידושין בסוגיא דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' בכעין זה אבל כאן א"צ לזה דיראה יוה"כ הוי עשה ול"ת וא"כ ניחא הכל וק"ל:

קעד) שם ברש"י אלא בב"ד וכו' ור"א היא וכו' ולכאורה קשה מנ"ל לרש"י הא ואי משום דבעי ב"ד שקידשו חודש הרי בשלשה סגי כמבואר לעיל ר"פ ראוהו ב"ד וכו' אך י"ל נהי דסגי בג' מ"מ הלא אין מקדשין חודש רק במקום שיש בו סנהדרי גדולה ומהן מקדשין שלשה דאל"כ אטו בכל מקום יקדשו חודש א"כ במקום אחד יבואו עדים ובמקום אחר למחר ופשוט ועי' רמב"ם (פ"ה מה' קה"ח) ע"ש ועי' ברמב"ם (פ"ב מה' שופר ה"ט) שם כתב דכל מקום שיש ב"ד קבוע וסמוך תוקעין ואין תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החודש וכו' ע"ש ועי' לח"מ שם שכ' דחולק על רש"י דאילו רש"י סובר דזה אתי כר"א והרמב"ם פסק דלא כר"א ואפ"ה פסק דבעי ב"ד שקידשו וכו' ע"ש ונראה דלפי דברי הרמב"ם היינו דבעינן שנתנו להם רשות כמבואר (פ"ה מה' קה"ח) אם נתנו סנהדרי גדולה רשות מותר וא"כ א"צ כלל לדר"א וק"ל:

והנה יש לתת טעם מדוע תלה דוקא בקידוש החודש די"ל נהי שהתירו בב"ד מ"מ דוקא הטעם משום דשם ליכא ספק כמו שכ' תוס' במתני' ד"ה אבל וכו' אבל אם יש ספק אף בב"ד אין תוקעין וא"כ לפ"ז הא דאמרינן אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד צריך עכ"פ שקידשו אותו ב"ד את החודש היום וק"ל:

ולפ"ז קצת קשה על הרי"ף שהניח לתקוע בבית דינו הגדול ות"ל הא עבדינן תרי יומי משום ספיקא דיומא וא"כ לא דחי אף דאנן בקיאינן מ"מ גזירה וכו' עי' תוס' סוכה (מ"ג.) ד"ה לא וכו' וצ"ל דהרי"ף סבר דאף דהוי ספק אפ"ה מותר במקום ב"ד ולא כמו דמשמע לעיל מתוס' ד"ה אבל וכו' או דס"ס כיון דאנן בקיאינן עדיף טפי לענין זה:

גם י"ל קצת כיון דעיקר הטעם דילמא גזרי המלכות גזירה ח"ו והדר נעשה ע"כ עפ"י ראי' עי' ריש ביצה ע"ש א"כ י"ל אם ס"ס ח"ו נגזר גזירה כיון שהדין שאין תוקעין אלא בב"ד הגדול והם ידעו אם היום ר"ה וליכא גזירה וק"ל ועי' בזה:

ועי' שעה"מ ה' שופר שפילפל ג"כ הרבה בזה והקשה קו' הנ"ל לב"ש דלית להו מתוך וכו' כנ"ל גם כ' דמש"ה לא גזרו ביוה"כ של יובל שמא יעבירנו וכו' משום דא"כ בטלת כל יוה"כ רק הקשה על רפרם כנ"ל ע"ש אך דבריו קשים קצת מה שכ' דביה"כ לא גזרינן כלל שמא יעבירנו וכו' הרי בעי עכ"פ בזמן ב"ד רק דלא גזרו כולי האי וכאשר הארכנו לעיל:

ועי' פרדס דוד דרוש לר"ה שם כ' דירושלים בבנינה הי'. רשות היחיד כמו שאמרו אלמלא דלתות ננעלות וכו' חייבין משום רה"ר וא"כ לא שייך כלל שמא יעבירנו וכו' ע"ש. וזה לא נהירא דאטו בעיר שהיא רה"י יהא מותר לתקוע בשבת א"ו דס"ס יש לגזור שיוציאו לחוץ וק"ל:

ומה שראיתי בהגהות שעה"מ ה' שופר הנ"ל שכ' די"ל דהוי. טעה בדבר מצוה ולא חייב כלל על הוצאה ופילפל בזה:

הרבה וכן ראיתי עוד בספר א' אשר לא אזכור כעת שם הספר. ולדידי לא נהירא זה כלל דאטו בלא"ה מי חייב הא הוי שוגג רק חכמים גזרו שלא יבוא לידי חילול שבת ומה לי אם הוא פטיר משום טעה בדבר מצוה ס"ס נעשה החילול ואף דכה"ג אף מחטאת פטור מ"מ נעשה החילול וק"ל:

קעה) שם אלא דאיבני בחמיסר וכו' לכאורה קשה ס"ס יכולין לקצור בלילה דהרי לעולם הי' קוצרין ליל ט"ז וצ"ל דמ"מ אין יכולין לעשות הכנת כראוי מה דשרי להכין אף בשבת ולכך קאמר סמוך לשקיעת החמה דאל"כ הי' שהות להכנות עכ"פ כל היום אך לשון רש"י ד"ה א"נ וכו' צ"ע קצת שכ' שלא יכלו לקצור וכו' וחשיב רק דברים שאחר קצירה א"כ לזה מה יזיק אם נבנה בחמיסר סמוך לשקיעה וכו' (ועי' תוס' סוכה (מ"א) שם הביאו בשם יש גורסין בארביסר סמוך לשקיעה וכו') ולכאו' היינו משום דקשיא להו הא אין בנין בית המקדש דוחה יו"ט והקשו תוס' דז"א דבנין:

עתיד שאני כמ"ש רש"י כאן דע"כ צ"ל כן דאל"כ מאי קאמר א"נ בלילא הא אין בנין וכו' בלילה ע"ש. ועי' יום. תרועה כאן שתמה על היש גורסין הנ"ל דהרי ע"כ צריך לחלק:

בין בנין עתיד דאל"כ תיקשי על א"נ בלילה וא"כ מדוע דחקו לל"ק בארביסר ע"ש. וקצת יש ליישב די"ל דהי' קשה להו הלא לעולם אין קוצרין אלא בלילה ואי משום הכנות א"כ מאי אריא סמוך לשקיעת חמה ת"ל אף בכל היום כיון די"ט אי אפשר לתקן כמה הכנות כלים וכדומה לכך גרסי ארביסר ובאמת אף בי"ט שפיר יוכל להבנות רק כיון דהטעם משום הכנות אף בארביסר סמוך לשקיעה סגי וק"ל: