פתח הבית חלק ב מ

וכו' פטור מן הראי' ועי' לח"מ שתמה דהרי מבואר בש"ס בחגיגה (ד) כשביציו מבחוץ דאל"כ פשיטא ואמאי לא ביאר הרמב"ם זה וי"ל דהתוס' הקשו שם אמאי פריך הש"ס איצטרך קרא למעוטי ספיקא ת"ל הא אי לאו דמיעטו קרא הוי ס"ד שיביא ויתנה אם נקיבה תיהוי נדבה ותי' שיבטל מסמיכה. ועי' טורי אבן שהקשה באמת אמאי יבטל לגמרי מוטב שיבטל סמיכה ע"ש וע"כ צ"ל דסבר אביי דמוטב לבטל לגמרי משיעשה שלא כהוגן א"כ בש"ס דפסחים שם דחזינן על מתנות לא משני דאסור משום לכתחילה וע"כ משום דינתן במתן אחת ויבטל מצוה אחת א"כ מיושב וקרא בעי שפיר למעוטי ספיקא ובאמת ביציו מבחוץ חייב וק"ל ועי' בכ"ז:

ומה דקשה ת"ל משום מתנות דעבר על לא תגרע כבר כתבתי בזה לעיל די"ל דלא עבר בכה"ג משום לא תגרע ועי' בכ"ז ובכ"ז יש לפקפק קצת ובחי' לפסחים כ' יותר:

קסב) דף כ"ט ע"א בגמ' טומטום אינו מוציא וכו' ועי' טורי אבן ויום תרועה שהקשו הא הוי ספק ספיקא עי' מה שתי' ולכאורה י"ל הא אין באים שני הספיקות בבת אחת וק"ל:

פרק רביעי קסג) דף כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה אבל וכו' היינו לאחר חורבן וכו' עי' מהרש"א דיראה מדבריו שסובר דאפשר גם כונת רש"י ד"ה ועוד זאת וכו' דהיינו אחר חורבן המקדש ע"ש:

קסד) בא"ד אבל תקיעת שופר מעשה חכמה וכו' יראה קצת שסוברים דבלא טעם שמא יעבירנו ובלא שמא יתקן כלי שיר הוי איסור דרבנן וי"ל וק"ל:

קסה) שם בגמ' מנה"מ וכו' א"ר לוי וכו' הנה יראה דר' לוי סבר דאמירת מלכיות זכרונות וכו' הוי דאו' וכן פי' היום תרועה דעכ"פ לר' לוי בשבת הוי דאורייתא וכן פי' הטו"א ע"ש ובאמת לפ"ז צריך ביאור קצת לדידן דפסקינן דהוי רק דרבנן ומשמע לעולם וא"כ מה נעשה בייתורא דקרא זכרון וגו' וק"ל:

ועי' רא"ם פ' אמור יראה מדבריו שסובר דאף לר' לוי זכרון לא בעי רק לומר דאין תוקעין בשבת אבל לא להצריך אמירת פסוקים והפי' בכתוב לר' לוי זכרון היינו בשבת יהי' היום רק זכרון והיום גופי' הוא הזכרון איסור מלאכה או קידוש היום למ"ד שהוא דאו' והקרבת קרבנות וק"ל:

קסו) שם אי דאורייתא במקדש וכו' לכאורה מה פריך דילמא מש"ה גופי' כיון דלעולם בר"ה הוי ספיקא דיומא מש"ה לא יתקע דתקיעה הוי איסור מלאכה רק אפ"ה גזרה תורה לתקוע דהרי לס"ד דהוי משום מלאכה אין חילוק בין יו"ט לשבת דמה לי איסורא זוטא או רבה והארכתי בזה בסוגיא דרפרם וא"כ ע"כ לס"ד בי"ט לתקוע הוי גזה"כ רק בשבת מיעטה תורה היינו משום דהא הוי ספיקא דיומא ושמא אין היום יו"ט ומחלל שבת בחנם משא"כ י"ט דהוי ממ"נ אבל במקדש דליכא ספיקא דיומא שפיר תוקעין וצ"ל דדחיקא לי' להש"ס לומר דקרא ממעט משום ספיקא דיומא וק"ל. ועכ"פ י"ל ר' לוי הי' סבור כן וק"ל:

קסז) עי' ילקוט פ' אמור שם הביא ר' יוחנן ור"ל דאמרי כתוב אחד אומר וכו' כס"ד דש"ס כאן גם בפ' בהר גבי הא דכתיב בעשור לחודש ביום הכפורים תעבירו וגו' ממשמע שנאמר בעשור לחודש איני יודע שהוא יוה"כ אלא לאשמועינן תקיעת יה"כ דוחה שבת אבל לא תקיעת ר"ה ע"ש וברמב"ן וברא"ש ופיז"ל כאן ועי' בספר דברי דוד פ' בהר שם שרצה ליישב דזה אזיל אליבא דר"א דאמר מכשירי שופר דוחה שבת ע"ש וגם דבריו דחוקים:

קסח) שם ועוד הא לאו מלאכה וכו' כבר אמרנו כי י"ל פי' הש"ס בדרך פילפול דיש לומר לכאורה קשה למה לי קרא למעוטי שבת כיון דס"ד דהוי מלאכה א"כ ודאי אסור ואי דהוא גופי' קמשמע לן דהוי מלאכה זה דוחק דא"כ אין זה ענין לכאן דבשבת וי"ט הי' לכתוב בזה ומאי ענין זה לר"ה דוקא אך ז"א די"ל ודאי דהוי מלאכה רק דהוי ס"ד כיון דע"כ ביו"ט ג"כ אסור משום מלאכה ואפ"ה התירה תורה א"כ ס"ד הוא הדין לשבת מחמת מה לי איסורא רבה וכו' עי' מג"א או"ח (ס"ס תקפ"ו) ע"ש:

ומעתה י"ל הכי פריך כיון דתנא דבי שמואל חוץ וכו' והיינו דעכ"פ בי"ט דכתיב כל מלאכת עבודה וזה ודאי לא הוי א"כ קשה אי ס"ד דהוי מלאכה א"כ ל"ל קרא למעוטי דשוב לא שייך דס"ד הואיל ואישתרי בי"ט וכו' דז"א דמלאכת עבודה ודאי לא הוי וא"כ י"ל דפריך הא עכ"פ לא הוי מלאכה באותו ענין דנצרך קרא למעוטי דהיינו מלאכת עבודה ודאי לא הוי וכ' דרך פילפול בעלמא:

קסט) שם גזירה שמא יעבירנו וכו' בחי' לסוכה ריש פרק לולב וערבה כתבתי בזה גם כ' במ"א ליישב מה שהקשו לב"ש דסברי לא אמרינן מתוך א"כ איך גזרו בשבת ת"ל א"כ גם בי"ט לא יתקעו וכו' ועי' טו"א כאן שכ' דשאני יו"ט דלא רצו לבטל לגמרי ע"ש אך זה דוחק כמ"ש לעיל דא"כ איך גזרו בשבת הא ע"כ התירו ואי דשבת חמיר טפי דהוי בסקילה מ"מ מה לי וכו' כנ"ל עי' מג"א (ס"ס תקפ"ו) הנ"ל ובחי' למס' פסחים כ' יישוב לזה והארכנו שם די"ל ב"ש סוברים הא דיש עירוב והוצאה לי"ט הוי רק דרבנן רק דאי משום מתוך הי' שרי לגמרי ואין להאריך פה:

גם הארכנו במ"א ליישב מה דקשה לר"א דאמר שופר וכל מכשיריו דוחין שבת עי' א"ר או"ח (סי' תרנ"ט) סק"א שהקשה דא"כ אמאי לא יתקע בשבת ואי דחכמים גזרו וכו' א"כ הדרא קו' לדוכתי' ממילא ומה שתי' דשאני מילה הואיל וכתיב להדיא ביום אפילו בשבת לא ראו חכמים לעוקרו הרי שופר ולולב נמי לר"א ע"ש ובתשובה כ' לתרץ די"ל שאני שופר דעכ"פ נתקיים קרא בי"ט דמכשירי ו דוחה משא"כ מילה בי"ט י"ל בלא"ה שרי דהרי חובל משום מפרק והותר לאוכל נפש ומתוך שהותר וכו' דמצוה מיקרי צורך קצת ועת לקצר:

. גם הקשיתי למאי דמסיק הש"ס בכריתות ריש פרק אמרו לו הא דרפרם בדותא דילמא שאני התם דהכשר מצותו בכך וכו' א"כ הדרא הקו' לדוכתי' מה שהקשה המהרמ"פ שהביא המג"א ס"ס תקפ"ו הנ"ל דאמאי לא קאמר הטעם משום שמא יתקן וכו' ומה שתי' דא"כ יו"ט נמי וכו' מלבד מה שהקשה המג"א די"ל יו"ט שאני משום ממ"נ וכו' דזה יש לדחות קצת דלפי תי' תוס' הראשון בד"ה אבל וכו' דמעשה גרע טפי א"כ אין הטעם כלל משום ספק רק לעולם גזרו אף בודאי א"כ י"ל דלא סבר הש"ס זה לסברא אלא אם מותר בודאי מותר אף בספק דדרבנן היא וק"ל:

אולם להנ"ל בלא"ה קשה שאני יו"ט דהכשר מצותו בכך ושם הארכנו גם מה דמשמע לכאורה בשבת פ"ב בסוגיא דשמן שריפה דרבה ורבא סוברים י"ט הוי ל"ת לחוד ע"ש א"כ ג"כ הדר קו' לדוכתי' נימא משום שמא יתקן רק י"ט דחי עשה ולא תעשה דלא עדיף דרבנן מדאורייתא משא"כ שבת ועי' בכ"ז:

קע) דף ל' ע"א מתיב רבא וכו' מה דקשה מאי ס"ד דרבא ואמאי לא קאמר וביבנה אין תוקעין אלא בב"ד י"ל בפשוט משום דהי' קשה לו א"כ כיון דבחלוקה ראשונה ע"כ גריעותא דיבנה היא שצריך דוקא בב"ד א"כ שוב בחלוקה שני' ג"כ הך גריעותא ממש וא"כ נהי דבמעלה דירושלים יש שתי חלוקות עכ"פ בגריעותא דיבנה כולה חדא משא"כ אם הפי' בזמן ב"ד ניחא ומצאתי כן ברשב"א ועי' ט"א שצידד בדרך אחר ע"ש:

קעא) שם הא בזמן ב"ד מיהא תוקעין וכו' לכאורה קשה קצת דמסיק לקמן בלישנא בתרא בר"ה