פתח הבית חלק ב לט

וסובר דעכ"פ לענין לעבור בעי כונה וזה אין מוכרח כל כך וי"ל ר"א סבר עשה דוחה וכנ"ל וניחא קצת אף שדוחק לומר דשם אזיל דוקא אליבא דר"א מ"מ י"ל כן וכעין זה מצינו בכמה דוכתי' דהש"ס רצה ליישב אליבא דחד תנא או אמורא דצריך ליישב לכ"ע קראי וק"ל:

ועי' רמב"ם (פט"ו מה' מעה"ק) משמע שם שלא סבר שינויא דרב אשי דיקדש הוי עשה דא"כ הי' לו לבאר זה ואין כאן מקומו וק"ל ולקמן בסוגיא דנשתהו עדים דעתי לבאר עוד בזה אי"ה בל"נ:

עוד ראיתי להזכיר פה הנה הטו"א פה הקשה שני קו' עצומות חדא בתשובה ראשונה שהשיב ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו וכו' וכ' תוס' א"כ למה נזקקו לתת ארבע כיון דיוצא באחת וכו' והקשה דס"ס מהכ"ת לא יתן ד' כדי לקיים מצות עשה דמתן ד' דנהי דבדיעבד יצא מ"מ מקיים עשה אם נותן ד' כמו שהקשו תוס' בעירובין שם דנידחי עשה וכו' גם בתשובה שני' מוטב לעבור בשב ואל תעשה וכו' הקשה ג"כ א"כ טוב שלא יתן כלל כדי שלא לעבור על בל תגרע גם הביא שם קו' על הרשב"א שהקשה לעיל דף ט"ז אמאי גזרו חכמים שלא לתקוע בשבת הא עבר על בל תגרע ותי' כיון דתקנת חכמים היא לא עבר על בל תגרע ותמה בזה ת"ל א"כ כל מי שעובר על מצות עשה עובר בלאו וא"כ על כל ביטול עשה ילקה ע"ש גם המציא לומר דלא עבר על בל תגרע רק אם קיים המצוה עכ"פ רק שגרע משא"כ אם לא קיים המצוה כלל ע"ש. והנה הקו' על רשב"א נ"ל כונת רשב"א דלא הוי בל תגרע רק שעושה כן בחשבו כי הכי עדיף טפי דומיא דבל תוסיף דס"ד שתאמר דעדיף להוסיף הזהירה תורה אותו וכמו כן בל תגרע ולכך הקשה הרשב"א שפיר ביטול שופר בשבת דהוי מטעם גזירה והוי תיקון בזה לכך הקשה שפיר הא עבר על בל תגרע משא"כ בעלמא שעובר במזיד או בשוגג הוי רק ביטול עשה וכדומה שכבר כ' זה לעיל דף ט"ז:

והנה הקו' שני' על תשו' שני' של ר"י יראה לומר דלא שייך בל תגרע רק אם אפשר לו לעשות כראוי אבל אם אי אפשר לו לעשות כראוי אטו משום שאין יכול לעשות כל המצוה לא יעשה מקצתה במקום שאין מעכב וכמו כן באמת בבל תגרע רק כיון שהברירה בידו או להוסיף או לגרוע טפי עדיף לגרע ושוב א"ל הלא לא עבר על ב"ת ואמאי לא יוסיף ז"א כיון דטפי עדיף לגרע ויכול לגרוע שוב כשמוסיף הוי כמוסיף מדעתו והבן היטיב:

וגם תשובה ראשונה י"ל דשני תשובות שייכים אהדדי וכולה חד דבאמת לא עבר רק כשהוא בעצמו דהיינו כה"ג אי אפשר לו לעשות רק לעבור על אחד מהן אבל לא כיון שהוא ע"י תערובות לא עבר על בל תגרע ובל תוסיף רק כיון דאי אפשר לו לעשות באופן אחר לא מיקרי גירעון והוספה וק"ל:

גם יש מקום לדעת ליישב הקו' דניתי עשה ונידחי' וכו' די"ל דכה"ג לא דחי כלל דודאי נהי דהוי מצוה מן המובחר לתתן ארבע מ"מ הא לא נחשב לשני מצות וכה"ג יראה דהוי כמו ציצין שאין מעכבין את המילה דאמרינן אם לא פי' חותך אותם אבל כיון שפירש לא וא"כ י"ל מצוה זו לא שייך לומר שתדחה וכן נראה דאטו שופר לדעת הסוברים דלכתחילה בעי כפוף ואפשר מדאורייתא רק בדיעבד אף פשוט יהא מותר לדחות ל"ת משום כפוף בזה הוי חדא מצוה רק מצוה לכתחילה בכפוף וכמו כן י"ל כאן דרק לכתחילה בעי ארבע ומ"מ לא הוי רק מצוה אחת זריקת דם ומש"ה לא דחי וקצת ראי' לזה מהא דפריך לי' ר"א לר"י והא עבר על בל תגרע ואמאי לא פריך הא בטל עשה א"ו דזה לא הוי ביטול ומה דהקשו תוס' בעירובין דנידאי י"ל אפ"ה הקשו שפיר כיון שיש לנו לקיים המצוה בקום ועשה ולדחות לא תעשה דלא תוסיף ולהיפוך ולדחות ל"ת וא"כ כיון דעשה דוחה מקיימינן המצוה בקום ועשה [וכעין זה כ' קצת גבי חמץ בפסח דלמ"ד י"ט הוי ל"ת לחוד י"ל דדחי עשה דחשביתו ל"ת די"ט ואף דיכול להמתין עד למחר לא ממתינן אף דבשריפת קדשים כה"ג לא דחי משום יכול להמתין עי' שבת (פרק ב') מ"מ הכא שאני דאם ימתין יעבור על בל תלין א"כ טוב לדחות וטפי עדיף ע"ש] ולכך הקשו שפיר ותי' כיון דהוי פשיעה היינו נהי ודאי דעשה דחי ל"ת אף שהיא ע"י פשיעה מ"מ ודאי עבירה הוא בידו שהביא לידי כך לדחות הל"ת וטפי עדיף לעבור בשב ואל תעשה והבן זה היטיב כי יש מקום לומר כן ומיושב הקו' מהך דזבחים ע"ש היטיב:

ועפי"ז י"ל קצת ג"כ הא דפסחים (פ"ט.) דפריך שם וניתי בתנאי מותר פסח ומשני משום דפסח לא בעי סמיכה ומותרו בעי סמיכה ופריך קרבן נשים מאי איכא למימר ומשני פסח מתן אחד ושלמים מתן ארבע ופריך הא כל מתן ד' אם ניתן במתנה אחת כיפר ומשני אלא פסח בשפיכה ושלמים בזריקה הדר פריך הא כל הניתנין וכו' יצא ומשני אימור דאמרינן דיעבד לכתחילה מי אמר ועי' תוס' שכ' דקאי אכל הני והקשו לפ"ז אמאי מבטלינן פסח שיש בו כרת משום הני דאין מעכבין דיעבד ותי' דמוטב לבטל בשב ואל תעשה משיעשו רובם שלא כהוגן ע"ש. ועי' מהרש"א שהקשה אכתי יעשו כמו שראוי לשלמים דאז יעשו רובם כהוגן וזה שחייב פסח יעשה לבד שלא כהוגן ותי' דאפשר דכה"ג מעכב דיעבד בפסח ע"ש והנה לכאורה קשה טובא סמיכה ודאי אין לומר שיסמוך דא"כ זה שעושה פסח עובר בלא תעשה עבודה בקדשים בחנם וכזה לא שייך לומר דעשה דחי ל"ת כיון דאי אפשר לעשות בענין אחר זה דוחק גדול דאחר שכבר שחט יעשה ל"ת בחנם. ועי' ט"א חגיגה (ד.) ד"ה אלא וכו' יראה להדיא כן ע"ש אך עדיין קשה קרבן נשים מאי איכא למימר ואי משום מתנות אכתי יעשה מתן ארבע כדין שלמים וזה שחייב פסח יעשה באמת בזה שלא כדין. אך לכאורה גם זה תמוה דאיך יעבור על ב"ת מספק. וצ"ל ג"כ כנ"ל דהוי כמו שאר עשה דוחה לא תעשה כיון דאי אפשר בענין אתר אך זה דוחק כנ"ל גם לסברת תוס' בעירובין הנ"ל הא הוי עשה דפשיעה וגם גבי סמיכה בלא"ה קשה הא אין דוחה ל"ת שבמקדש רק על שפיכה וכו' קשה שפיר יעשו כולם כמו שלמים בזריקה וזה שחייב פסח יעשה באמת שלא כהוגן בזה כיון דבדיעבד יצא אך עכ"פ ס"ס לא יכול לעשות כן משום מתנות כנ"ל רק קשה על לשון הש"ס דמשמע משום שפיכה וזריקה ג"כ אי אפשר לעשות כן. אך י"ל ס"ס הרי בזה עוברין על קום ועשה שלכתחילה אסור בזריקה פסח ולא דחי עכ"פ הך דרק לכתחילה משום דהוי עשה דפשיעה רק לבטל עשה אין חילוק בין עשה דפשיעה או לא כאשר הוכחנו לעיל מהך דפסחים (נ"ט.) הנ"ל וק"ל:

ועפ"י הנ"ל יתיישב קצת לשון הרמב"ם בה' ק"פ שכ' הך דינא דחבורה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן וכ' הטעם משום שפיכה וזריקה ולא כ' הטעם משום מתנות בשלמא משום סמיכה י"ל קרבן נשים מאי איכא למימר אבל ממתנות קשה אך דהי' קשה לו דמשמע מלשון הש"ס דקאמר לכתחילה מי שרי דקאי דוקא על הך דשפיכה וזריקה וע"כ דמשום מתנות לא מהני דמשום ספק יכולין לעשות הכל במתן אחד ומוטב לבטל מצות מתן ארבע מלבטל לגמרי מצות פסח אף דס"ס יעשו רובם שלא כהוגן מ"מ אין מוכרח בתי' תוס' אלא דמוטב שיבטלו רובם משיבטל אחד לגמרי ואי משום דיעשו בשפיכה או בזריקה ויבטלו באמת ז"א דהוי בקום ועשה וכנ"ל דעשה של פשיעה לא דחי:

ועפי"ז יתיישב ג"כ קצת דעת הרמב"ם (פ"ד מה' ק"פ ה"א) שכ' שם אחד ששחט על בני חבורה ואמר ששחטו שלא לשמו שורת הדין אינו נאמן ואם רצה להחזיר עשו פסח שני ועי' לח"מ שתמה בזה דהרי אי אפשר לעשות כמי חמשה שנתערבו ולהנ"ל ניחא דלא הוי פשיעה ושפיר ועי' בכ"ז:

גם י"ל קצת לפ"ז דעת הרמב"ם בה' חגיגה שכ' שם טומטם