פתח הבית חלק ב ד

כך, ויתבודר לבל יהא בחברת אנשים כי בקל יבא ח"ו לידי כעס אם ידברו נגדו דבר מה, ואמרנו לפרש קצת מחלוקת שמאי והלל (עירובין יג:

) אי נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא נמנו וגמרו נוח לאדם של"נ יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, נודע כי מדרגת האדם השלם להיותו חושב תמיד בעולמות עליונים ויתפשט הגשמי מעליו כאשר אמרו לית דין בר אינש (שבת קיב:

) כי הוא במדרגת מלאך ומעולה יותר, ויש מחסידים ואנשי מעשה אשר מקוים שלימותם ע"י חברת בני אדם ברדיפות שלום ובדומה, ויש אשר עיקר שלימותם לההבודד, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, וזה תלוי כפי אשר ישער בעצמו, יש אשר ישער בנפשו שלא יטה לרעה ח"ו בהתחברות בני האדם, יאכל וישתה והולך בשוק ולבבו תמיד למעלה וכוונתו רצוי', וזאת מדרגה נפלאה מאד כי לוקח נפשות ממש ומחזירן למוטב וזה קונה שלימותו ושלימות זולתו אשרי לו, ויש אשר יבין מטבעו כי יתפתח ח"ו גם הוא לדרך לא טוב ויצא שכרו בהפסדו, לזאת יעזוב חברת בני אדם ויתבודד תמיד זולת ההכרחי ויסגף גופו מאוד וקונה שלימותו, ויש מקום לומר שמדרגת כת ראשונה מעולה יותר, כאשר אמרו על כמה שלימים איכרך בבעלי ראתן אשר הכוונה כי יתחבר עם אנשים הפחותים ולא ילמדו ממעשיהם, וזו מעלה נפלאה ולא ימלט אשר ילמדו אנשים ממעשיהם הטוב ורב טוב צפון מאד, אך מי אשר יכנוס בסכנה עצומה פן יגרע מערכו, לזה יש לפרש ע"ד צחות, הלל אמר נוח לאדם שנברא יותר כו', היינו שהוא תמיד עוסק בישובו של עולם במצות שבין איש לרעהו אך אעפ"כ צריד להתבודד לעתים ידועים ובעת הזאת הוא כלא נברא אך בהתפשטות הגשמי, רק עת עסקו בישובו של עולם יותר מעת התבודדת, ומדרגת הלל הי' ענותן (שבת לא.) והי' בטוח שלא יטה ממדתו ע"י חברת בני אדם, שלא יבא לידי כעס ורוגז על ידיהם, אבל הצדיק שמאי מדתו הי' קצת קפדן כאשר בבוא אצלו מי שרצה להתגייר דחפו באמת הבנין בעבור שא"ל גיירני ע"מ שאלמוד כל תורה כולה על רגל אחד (שבת שם) ולזאת עזב חברת בנ"א, ואל תחשוב שח"ו לא הי' שלם בדבר זה, רק מדתו הטבעית הי' כן, ואלו ואלו כו', לזה שמאי אמר נוח לו שלא גברא יותר משנברא היינו ההתבודדת יהי' יותר מההתחכרות בעניני עולם רק ההכרחי, לזה כשנמנו ורבו, היינו כת אשר להם מדת קפדנות המה יותר מבעלי ענוה, לזאת החליטו כי טוב יותר להיות מתבודד כו', ועכשיו שנברא היינו מה שמן ההכרח להיות גברא יפשפש במעשיו צריך לעיין בעינא פקיחא ובגדרים גדולים לבל יבא לידי טעות ח"ו:

ח) ובכלל מדות הכעס היא מדת קנאה וגאוה, וגדולה קנאה אשר נפש יקרה תצוד, כענין דוד ושאול, ואמרנו לפרש קצת פסוקי (ש"א יז) במעשה דגלית שצוה שאול להכריז כל מי אשר יכנו יעשרנו המלך גו' ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמר מה יעשה לאיש גו' ויאמרו לו כדבר הזה לאמר גו' וישמע אליאב אחיו הגדול ויאמר למה זה גו' ויאמר דוד מה עשיתי גו' ויסב אל מול אחר גו', וישמעו הדברים ויגידו לפני שאול גו' הדקדוקים רבו (א) ענין שאלת דוד להעומדים אתו ממנ"פ אם הוא לא שמע הכרוז גם הם לא שמעו כיון שעמדו אצלו, (ב) מהו ענין חרי אפו של אליאב עתה האם לא ראה אותו תחלה, (ג) מה ענין ויסב אל מול אחר אם לא האמין לראשונים, מרוע, (ד) מהו ענין אשר לקחו שאול לדוד הלא לא אמר דוד אשר הוא ילחם נגד גלית, ונ"ל המשך הכתובים כשראה דוד שהכריזו כל אשר יכנו יעשרנו המלך גו', תמה מאד בדבר, איש ישראלי אשר ביכלתו לנקום נקמת ד' מאותו רשע שחירף וגידף יצפה לתשלום שכר, אתמהה, הלא מהראוי לעשות כזאת מיד בלי תשלום שכר כלל בי יבער לבב אנוש על החירופים, לזה אמר דרך קושי להעומדים אתו הכי יאות לתת תשלום שכר על עשיית מצוה יקרה כזו, לזה אמר מה יעשה כלומר מה ראוי לעשות הלא הערל הזה חרף מערכות אלקים חיים א"כ בלי צפיות תשלום שכר צריך לעשות. והשיבו לו העם אשר לא הבינו את חכמתו וטענתו הזכה כה יעשה גו' כלומר כה ראוי לעשות להבטיח תשלום שכר כי לא הורגלו לעשות לשמה, ויהי כשמוע אליאב את דברי דוד כי מדבר גבוהות ועמקות אשר לאו כל מוחא סביל דא, גער בו כי עודנו רך בשנים ואין מהראוי לו לדבר דברים כאלה גם יכול להיות כי חשש לעינא בישא על כי בן רך וקטן תבונתו כל כך עצומה, אח"כ וישב דוד אל מול אחר בחשבו פן המה יבינו אותו, וישיבוהו כדבר הראשון שגם המה לא הבינוהו, אבל כשנשמעו הדברים לפני שאול ויקחהו, כי הם הבינו נועם דבריו [ושאלת בן מי אתה ביארנו לעיל]:

ט) ועפ"ז יש לפרש מאמר אדון הנביאים (פ' יתרו יט. כא) ויאמר ד' אל משה רד העד בעם פן יהרסו גו' ונפל ממנו רב ויאמר משה לא יוכל העם לעלות כי אתה העדות בנו גו', דמשה תמה על כי הקב"ה הזכיר יראת עונש וישראל הי' אז במעלה נפלאה, לזה אמר הלא אתה העדותה, וממילא כולם שומרים ומקיימים אמרותיך ומה צריך ליראת עונש, והשיבו הקב"ה ועלית אתה ואהרן והכהנים בסמוך והעם אל יעלו כלל וזה קנאה גדולה לזאת צריך זהירות יתירה, וק"ל:

י) מדרגה ג' ענין שבירת תאות היצר לעניני מאכל ומשתה וכדומה אשר זאת מניעה רבה בעסק התורה כאשר הזהירנו רז"ל כך דרכה של תורה כו' וכבר אמרנו אשר על זה רמזת התורה (פ' ראה יב כ) כי ירחיב ד' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך גו', היינו אם תאכל למלאות תאותך, והיינו כי ירחק ממך המקום גו', היינו כי עודנה רחוק אתה מחכמה אמיתית ועוד אתה מסובך התאות היצר תדע כי הטמא והטהור יחדו יאכלנו, היינו אף כי הוא זה דבר המותר מ"מ גם הקליפה נהנית מזה, ולא כן ראוי. רק לעשות הכל לשם שמים כאשר אמר רבינו הקדוש גלוי וידוע שלא נהניתי אף באצבע קטנה, והיינו שאף צרכי החומר הי' לכונה רצוי', אבל מי שעושה למלאות האות גופו אזי נותן חלק לס"א, וע"ז צריך חיבוט הקבר כדי למרק כנודע, ובאמת לאו כל מוחא סביל דא לעשות צרכי גוף לש"ש. ע"כ עכ"פ רק חזק לבלתי אכול דם ח"ו דבר איסור, אם לא תוכל לקדש עצמך במותר לך עכ"פ הזהר בלי להכשל בדבר איסור ח"ו, אבל קדשיך ונדריך אשר המה ודאי רק לש"ש את אלה תשא ובאת אל המקום גו' היינו זאת תביא אתך לעוה"ב: